תביעה כזו אכן הוגשה ביום 7.4.2022 במסגרת ת.א. 14179-04-22 (נדונה בפני כב' השופטת רבינוביץ ברון, להלן: "התביעה החדשה") ובה תבעו כהן מיתר המשיבים את הסעדים הבאים: (1) צו לביטול הסכם המכר לאור הפרתו היסודית בשל אי תשלום מלוא התמורה; לאור הפרתו הצפויה בשל העידר יכולת מצד וינר לשאת בתשלום התמורה; בשל שינוי מהותי של פרטי העסקה שהיו מקובלים במועד הסכם המכר.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בהשלמת טיעון מטעם כהן, בתגובת וינר לבקשה לרבות בתגובה מורחבת מטעם וינר לבקשה, בתגובת ירון לבקשה ובתגובה דחופה מטעם כהן לתגובת וינר לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבטל כליל את ההחלטה מיום 7.11.2023 או הפסיקתא, אולם יש לשנות במקצת, נכון לעת הזו, את זהות החייבים לשאת בעלויות הפיצול.
אני סבור כי התיק דנן שנפתח לפני 13 שנה, כתובענה לאכיפת הסכם המכר, אינו האכסניה המתאימה לדון ולהכריע במחלוקת עקרונית זו בין הצדדים, ולאור הסעדים להם עתרו כהן בתביעה החדשה - קרי ביטול הסכם המכר ולחילופין אכיפתו ולחילופי חילופין, קביעה כי על וינר או ירון לשאת בתשלומי עלויות הפיצול - ולאור טענות הצדדים בכתבי טענותיהם בתביעה החדשה שהגישו, תדון מחלוקת זו ממילא לעומקה במסגרת אותה תביעה חדשה.
באותה החלטה (מיום 12.12.2021) קבעתי כי: "מדובר בתיק שהוגש לפני למעלה מ-11 שנים אשר פסה"ד בו ניתן עוד לפני שנים רבות ומאז הוגשו בקשות מרובות ובהתאם ניתנו החלטות בהן. כך גם החלטתי מיום 15.10.21 ניתנה לאחר הזמנת הצדדים להגשת טיעוניהם ומדברת בעד עצמה. אין אפוא מקום לבחון את הנושא מחדש, אלא אם יגיעו יתר בעלי הדין להסכמה בעניין. הצדדים מוזמנים לנהל אפוא את המגעים ישירות בינהם. הבקשה נדחית.". הצדדים לא ערערו על החלטה זו וזו הפכה לחלוטה, על כל המשתמע מכך.
