כן ביקשה להורות על ביטול הסכם מכר שנחתם בין התובעת לבין הצד השלישי (להלן: הסכם המכר) ובטול הערת האזהרה שנרשמה על בסיסו בלישכת רישום המקרקעין.
בעיניין זה, אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשת הנתבעת לצוו מניעה זמני (סעיף 72 להחלטה, ההדגשות במקור – ס.ח'):
"עוד למעלה מן הצורך, במהלך הדיון אכן התברר כי בנכס נשוא השכירות לא ניתן להשכיר יחידות נופש כפי שנוהגת בו השוכרת. מוצג מש/2 שהוצג בפניי והנו מידע תיכנוני לגבי החלקה דנן מלמד כי ייעודו הוא למגורים. אמנם ניתן לבנות עליו צימרים, אך אין חולק כי צימרים אינם בנויים על החלקה, אלא בית מגורים המושכר ע"י השוכרת כיחידות נופש, זאת בנגוד לייעודו החוקי של הנכס ולענייננו, אף בנגוד למטרת השמוש המותרת לפי סעיף 6 להסכם השכירות ("מגורים או צימרים") וכן בנגוד לסעיף 47.4 הקובע:
"47... המשכיר יהיה רשאי לבטל את הסכם זה ולפנות את השוכר:
...
בדיון שהתקיים לפני ביום 28.09.22, ניתן פסק דין חלקי ביחס לנכס בחלקה 15 ולפיו (עמוד 26 לפרוטוקול): "לאור הסכמת הצדדים, אני מורה לנתבעת לפנות את הנכס הידוע כגוש 15302 חלקה 15 ולמסור את החזקה לתובעת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם וזאת עד ולא יאוחר מיום 31.10.22 בשעה 15:00".
משכך, נותרה להכרעה, אפוא, תביעת התובעת ביחס לנכס בחלקה 18.
משכך, אני מקבל ומאמץ את קביעותיו הנ"ל של בית המשפט המחוזי, כפי שהן.
מכל מקום, אפנה לדבריו הבאים של בית המשפט המחוזי (סעיף 68 להחלטה): "אבהיר, מבלי לנקוט עמדה ומבלי שהדבר יתפרש כקביעה שהשוכרת רשאית להמשיך ולהחזיק בנכס לפי תנאי השכירות המוארכת (עניין המצוי בסמכות בית משפט השלום כאמור ואינו חלק מן המסגרת הדיונית דנן), כי אין השוכרת מצויה כיום בפני תביעת פינוי, בכל אופן לא בהליך דנן...".
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה ומורה לנתבעת לפנות את הנכס המצוי ברחוב הבזלת 63 וידוע כגוש 15302 חלקה 18, ולמסור את החזקה בו לתובעת כשהוא ריק ופנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד לא יאוחר מיום 19.01.23 בשעה 15:00.
בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שבנכס מתגוררים זוג וארבעת ילדיהם, סבורני כי פרק זמן של חודש ימים הוא פרק זמן סביר לצורך התארגנותה של משפחת רומנו להעתקת מקום מגוריה.
