הדבר בא לביטוי בכותרת: "תביעה לביטול הסכם שקבל תוקף של פסק דין". מכאן, שסעד ההשבה מקורו בעתירה לביטול ההסכם.
בע"א 226/87 אחמד זועבי נ' עבוד ניקולא, פ"ד מג (1) 714, נדון ערעור שעניינו ביטול הסכם פשרה ונקבע:
"לגבי הסכמים מהסוג הנידון, גורם היציבות והודאות בדבר סופיותם הנו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האנטרס העיסקי-כלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המדיניות המשפטית. השגת הסכמי פשרה הנה נשמת אפה של חברת ביטוח, ועבודתה תיהפך כימעט לבלתי אפשרית, אם בכל מקרה תצטרך, כעבור שנים רבות (5 שנים במקרה דנן) לשחזר את כל פרטי המשא ומתן עם המבוטח או עם בא-כוחו...על כן יקפידו בתי המשפט במיוחד עם תובעים על פי העילה האמורה, כאשר הללו מגישים את תביעתם באיחור".
האבחנה בין המקרה שנידון בעיניין פרשת זועבי לבין המקרה הנידון כאן נעוץ לא רק במועד הגשת התביעה (שבמקרה דנא הוגשה מיד), אלא גם במהות הנזק מושא התביעה (נזק גוף אל מול נזק רכוש).
הגורם המרכזי, לגביו ביקשה דמארי "לקנות" סיכון, הוא גורם האשם התורם של הנהג ברכב הנפגע.
אני סבורה כי מוקד הדיון בתיק זה הוא בטעות שנפלה אצל התובעת, כתוצאה מכך שנתון זה נשמט ממנה, ובשאלה אם מוצדק לבטל את ההסכם נוכח השמטה זו. מאחר ושאלת חוקיותו של שבוב רכיב זה לא היתה, באופן טבעי, נתונה במחלוקת עובר להסכם, הרי שמחלוקת זו חורגת מגדר שאלת ביטול ההסכם.
...
הגעתי איפוא למסקנה ששורת הצדק מחייבת לבטל את ההסכם ועמו את פסק הדין מיום 10.1.16.
אני סבורה כי מוקד הדיון בתיק זה הוא בטעות שנפלה אצל התובעת, כתוצאה מכך שנתון זה נשמט ממנה, ובשאלה אם מוצדק לבטל את ההסכם נוכח השמטה זו. מאחר ושאלת חוקיותו של שיבוב רכיב זה לא היתה, באופן טבעי, נתונה במחלוקת עובר להסכם, הרי שמחלוקת זו חורגת מגדר שאלת ביטול ההסכם.
סופו של דבר, הסכם הפשרה שהוגש ע"י הצדדים במסגרת תיק 41488-09-15 ופסק הדין שניתן בעקבותיו מבוטלים, עפ"י התנאים שנקבעו בסע' 27 לעיל.