ביטול הסכם חלוקת עיזבון מחמת זיוף ותיקון רישום זכויות

בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם חלוקת עזבון מחמת זיוף , ותיקון רישום זכויות הבעלות בלישכת רישום המקרקעין ,משמו של הנתבע לשם כל היורשים בחלקים שוים.

...

סוף דבר - 77 .

לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: אני מקבלת התביעה ומורה כי הסכם חלוקת העיזבון מיום 9/4/2011 בעניין עיזבון האב המנוח ז"ל, הינו בטל ומבוטל.

אני מורה על תיקון רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין , במקרקעין הידועים כחלקה באופן שהבעלות במקרקעין תירשם ע"ש התובעים 20 X 16 גוש 20015 במועצה אזורית והנתבע בחלקים שווים, כדלקמן : 1/4 מזכויות הבעלות.

ב"כ הנתבעים מונה לנהל את עזבונו של א' ז"ל ועם מינויו הגיש כנגד שני האחים תביעה לסילוק יד (תיק מס' 23438-04-18 ) ותביעה כספית לפצוי העזבון בגין שימושם בדירה שלא כדין (תיק 25 .

חתימתו של א' ז"ל על ההסכם זויפה ככל הנראה ע"י מי מהתובעים, ומכל מקום ברור כי המסמך לא נערך על ידו שכן המסמך כולל שגיאות, לרבות העובדה כי א' ז"ל הוא בעל הזכויות בדירה, כאשר בפועל, עד היום, אין הוא רשום כבעל זכויות בדירה.

לכך יש להוסיף את העובדה כי ביום 29.06.19 – דהיינו כחודש וחצי לפני שנחתם ההסכם - א' ז"ל פנה לבית הדין בבקשה לתקן את צו הירושה ראו: נספח ד' לסיכומי התובעים ובקש כי צו הירושה יתוקן באופן בו העזבון יחולק בין הצדדים.

מכתב ההתראה מופנה לשניים מהתובעים בלבד וברור כי הוא איננו מבטל את ההיתחייבות להעניק מתנה ביחס ליתר התובעים ו"לא יעלה על הדעת לחלק עיזבון אחד בין יורשים שונים בדרכים שונות לכל אחד מהיורשים" ראו: רמ"ש 17446-03-19 מיום 2.8.19 (פורסם בנבו).

...

על אף ששירותיו של עוה"ד כ' נשכרו על ידי שני האחים ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 9-10 אין בעובדה זו כדי להגיע למסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

לאור האמור לעיל, הטענה של השפעה בלתי הוגנת, ככל שניתן היה להעלותה ביחס לעריכת ההסכם – נדחית.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה מתקבלת ואני מורה על אכיפת ההסכם.

טענות הצדדים בבקשה כרקע לבקשה אציין כי ביום 29.4.19, יותר משנה לאחר שניתן פסק הדין המתוקן בהליך כאן, נרשמו זכויותיו של המנוח מוחמד סעיד אבו ריא ז"ל, המבקש 1, בחלקה על שם שני בניו, ח'אלד וחוסין, המבקשים 2 ו-3, מכוח הסכם חלוקת עזבון שנערך ביניהם, כאשר החלק שנירשם על שמו של ח'אלד, הנו שטח של 817 מ"ר (115/5120 מ"ר) והחלק שנירשם על שם חוסין הנו שטח של 1,001 מ"ר (141/5120 חלקים).

נטען כי חוסין לא זומן כלל והחתימה על אישור המסירה שהוגש לבית המשפט, מיום 14.6.17, המתיימרת להיות חתימתו, אינה שלו והיא נגועה במירמה וזיוף, שכן במועד זה הוא לא היה בארץ, ודי בכך לצורך ביטול פסק הדין, ללא קשר לשאלת סכויי ההגנה.

להבדיל מסעיפים אחרים בבקשה, בהם נכתב "המבקש 1" או "המבקש 3", הסתפקו המבקשים בהקשר זה בטיעון כללי, וסתמי יש לומר, לפיו "המבקש יטען כי מעולם לא הובא לידיעתו....". מכאן, לאור כלליות הטיעון, מאחר וטיעון זה ולא נתמך בתצהיר שצורף לבקשה, ומאחר וממילא לא נידרשת ידיעה של מי מהמבקשים, היורשים של המנוח מוחמד סעיד אבו ריא ז"ל, לצורך אישרור העברת הזכויות, יש לראות בבקשה כבקשה לביטול מחובת הצדק בלבד.

...

מנגד, אני מורה על קבלת הבקשה ועל ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד המבקש 3, חוסין מוחמד סעיד אבו ריא.

בנסיבות ובשים לב לטענות התובעים בתגובתם מיום 16.6.22 ואי הגשת תצהיר מטעמו של המבקש 3, אני מורה כי הוצאות הבקשה, ביחסים שבין התובעים למבקש 3, תיפסקנה בסוף ההליך.

מאחר ומדובר בתביעה שעניינה מקרקעין המצויים בתחום המדינה, ולאחר שהוצג ייפוי כוח חתום מטעם המבקש 3 לעורך דינו, אני מורה כי המצאת התביעה תיעשה לב"כ המבקש, תוך 7 ימים.

בתאריך 26/11/17 הגיש הנאשם לבית המשפט כתב תביעה מתוקן, בו ציין את עיזבון המנוח אחמד חמזה חליל כנתבע, אף שהנכס הנידון, היה רשום על שם אביו, חמזה חסן חליל.

בחודש מאי 2018, או בסמוך לכך, בתאריך שאינו ידוע למאשימה במדויק, זייף הנאשם מיסמך הנחזה להיות הסכם חלוקת עיזבון בחתימתם של הנתבעים, לפיו הם מסכימים, כי אחמד חליל חמזה יקבל את הזכויות בנכס המקרקעין, כל זאת, שלא בהסכמתם של הנתבעים, שלא בידיעתם, ללא סמכות כדין ובאופן העשוי להיחזות כאילו המסמך נחתם בידי הנתבעים, והכל בכוונה לקבל במירמה את אישור רשם המקרקעין לבקשה להעברת האישום של נכס המקרקעין (להלן: "הבקשה המזויפת לרישום הסכם חלוקת עזבון").

הקף המירמה אף הוא לא מבוטל, מדובר בשורה של מסמכים שזויפו, להשגת מטרת המירמה.

...

הדין הוא כי במקרים כאלה, נסיבותיו האישיות של הנאשם נדחות מפני האינטרס הציבורי המחייב מתן משקל בכורה לשיקול הגמול.

עוד אפנה בעניין זה, לדברים שאמר בית המשפט העליון ברע"פ 1096/09 מילשטיין נ' מדינת ישראל, שם דובר בעו"ד אשר רימה את לקוחותיו, ועל אף מצבו הרפואי, עונשו הוחמר מ-30 חודשי מאסר ל-45 חודשי מאסר והדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו, וכך אמר בית המשפט העליון (הדגשה שלי – ש.ב.): "...מקצוע עריכת הדין מושתת על האמון שנותן הלקוח בבא כוחו, במעשיו של המבקש, יש כדי לערער אמון זה ולהכתים ציבור גדול של עורכי דין, העושים את מלאכתם נאמנה, לאור כל האמור דין נסיבותיו האישיות של המבקש, לסגת מפני חומרת מעשיו, ומפני האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מחמירה במקרים כגון דא". בנדוננו, פגע הנאשם באמון לקוחו, שעה שזייף מסמך בשמו, וחמור מכך, הנאשם פגע באמון בית המשפט ורשויות המדינה, בכך שזייף מסמכים, רימה והונה ערכאות משפטיות אלה, והוביל אותם להוציא תחת ידם החלטות/צווים מעוותים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

בכתב התביעה נטען כי האלמנה פנתה בשעתו לתובעת, אשר אינה יודעת קרוא וכתוב ואינה בקיאה בשפה העברית וביקשה ממנה להתלוות אליה למשרד עו"ד על מנת לערוך הסכם בין יורשים, במסגרתו תוותר התובעת על כלל רכושו של המנוח, למעט חלקת אדמה ולעומתה תזכה האלמנה בכל עיזבונו של המנוח, לרבות כספים וזכויות.

] נתן צו ירושה בנוגע לעיזבון המנוח וכן אישר את הסכם חלוקת הירושה שנערך ואושר ע"י עו"ד. נטען כי הן התובעת והן הנתבעת הסמיכו את ביה"ד ליתן את צו הירושה ולאשר את הסכם חלוקת ירושת המנוח.

רביעית, נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ורק לאחר רישום זכויות הנתבעת על פי ההסכם בטבו ביום 1.6.21.

. וכן: "[...] תביעה לביטולו של הסכם בין בני זוג, אשר אושר על ידי ערכאה שיפוטית וניתן לו תוקף של פסק דין, תוגש לאותה ערכאה אשר אישרה את ההסכם... זהו אף הדין באשר לתביעה לתיקון או לשינוי של הסכם מסוג זה...

בנסיבות אלו ועל פי הפסיקה שהובאה לעיל, טענות לביטול ההסכם מחמת פגמים ברצון לרבות טענת הזיוף, דינן להתברר בפני ביה"ד הדרוזי ולא בפני ערכאה זו. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

...

סעיף 5 לחוק בתי הדין הדרוזיים, התשכ"ג – 1963 קובע את סמכותו של ביה"ד הדרוזי לדון בין היתר בענייני ירושה ולפיו, על מנת שביה"ד הדרוזי יקנה סמכות לדון בענייני ירושה, נדרשת הסכמת "כל הצדדים הנוגעים בדבר": "5. בעניני המעמד האישי של דרוזים כמפורט בסעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1947-1922, או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין שיפוט ייחודי לפי סעיף 4, יהא לבית הדין שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך". סבורני כי אין בטענה זו כדי לשנות ממסקנתי דלעיל בדבר סמכותו של ביה"ד הדרוזי לדון בתביעה.

באשר לטענה כי ביה"ד הדרוזי אישר את הבקשה למתן צו ירושה ולמתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכם, מבלי שהצדדים התייצבו בפניו פרונטאלית, אלא על סמך בקשה בכתב, סבורני כי אף בכך אין כדי לאיין את סמכותו לדון בהליך (הן ההליך המקורי והן בתביעה לביטול).

בנסיבות אלו ועל פי הפסיקה שהובאה לעיל, טענות לביטול ההסכם מחמת פגמים ברצון לרבות טענת הזיוף, דינן להתברר בפני ביה"ד הדרוזי ולא בפני ערכאה זו. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.