הנתבעות התייחסו בהקשר זה לקביעה בסעיף 47 לפסק הדין שלפיה "אין בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט או בתעוד הרפואי שהוצג כדי לבסס שאילו היה נתבע 3 [החסוי] עובר למקום מגורים אחר במועד מוקדם יותר, בסמוך למועד ההיתקשרות בהסכם, היה בכך כדי לגרום להחמרה במצבו הנפשי". לטענת הנתבעות, מדובר בקביעה נגאטיבית, אשר "רחוקה כמזרח ממערב מקביעה פוזיטיבית הפוכה", דהיינו שניתן היה להוציא את החסוי מהנכס, וכן נטען כי "קביעה זו לכל הפחות מטה את הכף למימצא סביר יותר כי פינוי החסוי במועדים הסמוכים לכריתת ההסכם היה גורם להחמרה במצבו הנפשי". עוד נטען שהיה על התובעת להראות שדוקא במועדים שלאחר כריתת ההסכם, ניתן היה להוציא את החסוי מהנכס ללא החמרה במצבו הנפשי, ו"מימצאי פסק הדין מטים את הכף מבחינת מטוטלת הראיות ומאזן ההסתברויות במשפט אזרחי לעבר הממצא לפיו, גם בסמוך לאחר כריתת ההסכם ועד טווח הזמן לבצוע.
לפיכך, בנסיבות שבהן התובעת הפקידה בנאמנות את מלוא התמורה עבור הנכס בסמוך לאחר ההיתקשרות בהסכם, למעלה משליש מסכום זה הועבר לידי ב"כ המוכרים, והתובעת בחרה שלא לבטל את ההסכם בעקבות ההפרה היסודית מצידן של הנתבעות, אין מקום לקבוע כי היה עליה להקטין את ניזקה באמצעות רכישה של דירה אחרת.
...
הנתבעות ישלמו לתובעת בגין הפסד עליית ערך הנכס את ההפרש בין 4,400,000 ₪ לסך 1,930,000 ₪, קרי סך של 2,470,000 ₪, בהפחתת סך הפירות אשר נצבר, אם בכלל, על כספי הנאמנות (בסך של 1,930,000 ₪) מיום הפקדתם ועד למועד השבתם לידי התובעת בפועל.
כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך של 410,539 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת תביעה זו ועד מועד התשלום בפועל; ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.
לפיכך, עבור ההליך דנן בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 72,500 ₪ בגין הוצאות משפט (כולל שכר טרחת מומחה), וסך נוסף של 65,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד מועד התשלום בפועל.
