ביטול הסכם התקשרות לקבלת הלוואה לפתיחת עסק

לפיכך, השניים אינם מקבלים משכורת מהשותפות והסכם השותפות קובע ביחס להכנסות הצדדים, כי הצדדים יחלקו ברווחים, כשבמקביל גם יחזירו הלוואות שלקחו (בעיקר מהתובע).

סבורתני, כי בעיניינם של דו"חות אלו, לא נסתרה טענת התובע, כי השקיע כספים בעסק, הן לצורך רכישת סחורה והן לצורך התאמת העסק בפתיחתו, כאשר גם לשיטת ב"כ הנתבע, בדו"ח רווח והפסד משנת 2018, עולה, כי יתרת הפתיחה של מלאי הסחורה עמדה על למעלה מרבע מליון ₪, כאשר אין מחלוקת, כי את ההשקעה הראשונית במלאי לא היה בידי הצדדים לממן והתובע הוא זה שמימן אותה, זאת כאשר גם במהלך שנת 2018 ניתן לראות, כי התובע הלווה כספים לשותפות לצורך רכישת סחורה.

. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי9, התשל"ד-1973 קובע: " מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה." סעיף 20 לחוק מורה: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה." במקרה דנן, לא הרים הנתבע את הנטל להוכיח, כי תנאי ההסכם נכפו עליו, או נקבעו תוך ניצול מצוקתו.

תנייה זו נקבעה כבר בתחילת הדרך על ידי הצדדים כולם, כאשר כושר המיקוח שלהם, גם לשיטת הנתבע היה שווה באותה עת והיא באה להגן על אותו נכס שבהסכם הפרישה לקח התובע לעצמו, כשביטול התניה, מאיין למעשה את יכולתו של התובע לעסוק בתחום הצורפות, גם לפי שיטתו של הנתבע עצמו, כאשר הנתבע מעיד, כי לאחר שפתח את העסק העצמאי, חזרו אליו לקוחותיו וממילא מאיינת את התמורה ששילם התובע בעבור חלק זה של ההסכם.

...

סבורתני, כי דין טענתו זו של הנתבע להידחות.

דינה של טענה זו להידחות.

מנגד, ככל שהדבר נוגע להפרה שהפר התובע, על פי הנטען, הרי שמייד לאחר שהנתבע פנה אל התובע על מנת שיציג לפניו אסמכתאות לכך שהוציא את הנתבע מהעסק, הציג התובע את האסמכתאות, כך שלא נראה שהתובע הגיש תביעתו זו בחוסר תום לב. סוף דבר, שעה שהוכח שהנתבע הפר את הסכם הפירוק, זכאי התובע לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

האיש צרף אסמכתות למספר הלוואות שנטל לכאורה לצורך הקמה ופיתוח של העסק (נספח 79 לתצהיר; עמ' 33, ש' 11): הלוואה על סך של 6,000 ש"ח שניטלה ביום 28.12.2009; הלוואה על סך של 10,000 ש"ח שניטלה ביום 22.4.2010 - ההלוואות הועמדו בחשבון בנק ------ ואף נטילתן הייתה בסמוך לפתיחת העסק.

סבורני כי בין הצדדים הייתה חלוקת עבודה לפיה, בין היתר, האשה הייתה אמונה על הפן ה------, לרבות עריכת הסכמים וקבלת היתר בניה, וכן הייתה שותפה להתנהלות מול הלקוחות ולשיווק העסק; והאיש היה אחראי על פיתוח אתר האנטרנט, ביצוע הפן המקצועי בהתקנה והכרוך בו, לרבות היתנהלות מול גורמי המיקצוע הרלוואנטיים, חתימה על הסכמים וכיו"ב. מכלול הראיות מלמד על השקעת משאבים אישיים של שני הצדדים בהקמה ותפעול שוטף ומעורבות של שניהם באופן משמעותי בעסק.

חובותיה של האשה בהתאם להסכם הייצוג היו: לאתר דירה, רצוי עם חלקה נפרדת, עם גג המתאים ל--------, בעלות שלא תעלה על 2,500,000 ש"ח, להיתקשר עם מתווך, לבדוק את כל המסמכים הקשורים לבית, לנהל משא ומתן עם המוכר, לבדוק את הסכם המכר של הבית, להתנהל מול גורמים הקשורים לעסקה כמו הבנק, לספק סיוע וייעוץ בעת החתימה על הסכם המכר ונטילת ההלוואה המובטחת במשכנתא, להופיע לכל פגישה במהלך המו"מ עם המוכרים ולפגישות אחרות בנוגע לרכישת בית המגורים.

מאחר שמספר עיסקאות מתוכננות ל----------בוטלו, לא היה בחשבון השוטף סכום לכסוי השיקים שהונפקו למוכר בית המגורים, לכן ביום 15.6.2011 האיש נטל את כספי ההלוואה של האב לכרטיס אשראי של חשבון ההלוואה מספר -------.

...

לאור האמור, טענת האיש בענין הכנסה נוספת של האישה - נדחית.

לאור האמור, בהתאם לנוסחה המוצעת בפסיקה (עמ"ש (חי') 49513-09-14) ולאחר שנתתי דעתי לתא המשפחתי ונסיבותיו הפרטניות, כששיקול העל המנחה הוא טובת הילדים ורווחתם בבתי שני ההורים, אני קובעת כדלקמן: האיש ישלם לאם דמי מזונות קבועים עבור הקטינים סך של 1,800 ש"ח לחודש (מחצית הסכום לכל קטין), לרבות מדור ואחזקתו, שישולמו החל מהיום ועד הגיע הקטינים לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.

סיכום תלה"מ 38145-01-20 - התביעה הרכושית בעניין העסק שהגישה האישה - מתקבלת; תלה"מ 62602-05-20 - התביעה הרכושית בעניין בית המגורים ב----- שהגישה האישה - מתקבלת; תלה"מ 67194-06-20 - התביעה הרכושית בעניין הדירה ב------שהגיש האיש - נדחית; התביעה לאיזון משאבים- מתקבלת; תלה"מ 41618-09 - התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש שהגיש האיש - נדחית; תלה"מ 20344-02-20 - התביעה למשמורת ולזמני שהות שהגיש האיש - מתקבלת באופן חלקי; תלה"מ 38066-01-20 - תביעת המזונות שהגישה האישה – מתקבלת באופן חלקי; נוכח תוצאת פסק הדין, לאחר שבחנתי את ההצדקה לניהול ההליכים, את הקביעות ביחס למחלוקות והגורם שדרש בירורן, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלות הצדדים לאורך ההליך, אני מורה כי האיש ישלם לאישה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 55,000 ש"ח , שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

הנתבע טען כי עובדה זו התגלה לו רק כאשר פנה לקבלת הלוואה לעסקים קטנים בסיוע המדינה, וסורב בשל היות ההסכם "דראקוני", כאמור.

יש לדחות אף את טענת העושק של הנתבע היינו שהוא היה רשאי לבטל את ההסכם בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע שצד לחוזה רשאי לבטלו אם זה נחתם "עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". הנתבע לא הרים את הנטל שהיה על כתפיו לבסס את ההנחה שהסכם הזיכיון, כפי שהוא, היה הסכם "דראקוני" או "מסוכן" והטענות בהקשר זה נותרו בבחינת טענות בלבד.

נסיבות ביטול ההסכם והשלכות הביטול כפי שצוין, לאחר שפניית הנתבע לקבלת הלוואה נדחתה, ניכנס אביו לתמונה והצדדים תאמו פגישה, בנוכחות אביו של הנתבע.

לעניין זכותו של התובע לקבל אחוזים מן הרווחים בעסק, התובע לא ביסס כלל אפשרות לבחון מה היה פוטנציאל הרווח של הסניף, ככל שהיה ניפתח ולא הגיש כל ראיה שעל יסודה ניתן היה להיתחקות אחר פוטנציאל זה, ולו בדמות אסמכתות שילמדו על מידת הרווחיות של שני הסניפים שהיו בעת הרלוואנטית בניהול התובע.

...

הנתבע לא ביסס די הצורך את טענותיו לכך שלא הייתה הפרה של ההסכם ואדרבה, מסתברת יותר המסקנה שהייתה הפרה, כפי שצוין.

סוף דבר לאור כל האמור, התביעה השטרית מתקבלת בחלקה הקטן ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 65,000 ₪.

לאור כך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור מתון, של 8,000 ₪ בסך הכל.

ביום 3.2.19 תובע 1 ביטל את החסימה, היתקשר אל הנתבע והחל לקלל אותו ולאיים עליו וכי ברשות הנתבע הודעות המעידות על כך. עוד יזם הנתבע פגישה עם תובע 2 בנוכחות שני חברים משותפים – נידאל סעיד ועבדאללה עיסא ובפגישה שאל הנתבע את תובע 2 על כך כי סיכמו שסעיף 8 לחוזה מבוטל ותובע 2 השיב, כי זה לא מעניין אותו כל עוד הסעיף רשום ומצוין בחוזה.

הצדדים ידעו והסכימו, כי סעיף זה מבוטל וצוין רק כדי שיוכלו התובעים לפנות לבנק עם החוזה לשם קבלת הלוואה.

בחקירתו הנגדית, מסר התובע 2, כי לפני חתימת ההסכם, הוא התייעץ עם אנשי מיקצוע לגבי המושכר וקיבל חוות דעת ונימסר לו, כי הדבר הכי חשוב זה העניין של שימוש חורג לשם פתיחת העסק.

...

סוף דבר לאור כל האמור, הנני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כלדקמן: הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 26,280 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 20.12.18 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪.

כמו כן, הנני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ 5189390319.

מבוא על פי הנטען בכתב התביעה בשנת 2016 פנה התובע לנתבע בבקשה לקבלת הלוואה לפתיחת עסק.

אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה. סעיף 18 לחוק החוזים שכותרתו "עושק" אשר קובע כדלקמן: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". טעות בדיני חוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות, והיא מתגבשת בהנתן נתונים שגויים שצד לחוזה מאמין בקיומם.

...

לסיכום נקודה זו אציין כי לא השתכנעתי כי התובע הוטעה או כי הוא חתם על ההסכמים עקב מצג שווא או הטעייה כטענתו, כי אם מרצון טוב וחופשי ללא כל לחץ או כפיה.

בענייננו התובע אף לא עמד בנטל ההוכחה הרגיל ולכן יש לדחות את טענותיו בעניין זה. בענייננו לא מצאתי עילות לביטול ההסכמים מכוח סעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים וזאת כאמור לאחר שהגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח כי שלושת ההסכמים נחתמו על ידו עקב כפיה כלשהי או עקב ניצול מצד הנתבעים.

סוף דבר במכלול האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה במלואה.