הוא הדגיש כי החשבוניות של השיחות לא נשלחו אליו (החיובים יצאו מכרטיס האשראי של רעייתו של התובע וללא ידיעתם.
על כן, המסמך שצרפה הנתבעת אך מחזק את גרסת התובע כי לא ביקש לבטל את הסכם האזניות משלא סבר שחתם עליו ולכן אם אין הסכם – מה יש לבטל מבחינתו?
משהתובע לא חתום על ההסכם וישנה חתימה שהיא לא שלו עת המומחית אף מגדירה אותה כמזויפת לאחר שהציגה חתימות שונות מתקופות שונות של התובע וניכר קו ברור בין החתימות, לרבות עם זו הדיגיטאלית שאותה הוא מאשר ביחס לעסקה העיקרית שאינה דומה כלל לשרבוט בחתימה הדיגיטאלית לעסקה הטפלה – הרי שאין תוקף להסכם.
בעיניין זה העיר נציג הנתבעת "ביום 16.6.11 אשת התובע חותמת איתנו על הסכם ופותחת לקוח אחר על שמה, היא מצרפת כ"א (כרטיס אשראי-א"מ) שלה עם החתימה שלה ופותחת לקוח אחר על שם לימור דרוקר. ב-24.10.12 החשבונית הופכת להיות במייל ונשלחת הודעה...למייל זה נשלחות חשבוניות, ז"א כן ידעו שמחויבת האימא, התובע אומר לא ידעתי אבל זה חשבון של אשתך עם כ"א (כרטיס אשראי-א"מ) שלה ואין שום קשר, זה שניידת את הלקוח שלך לא אומר שעשית פעולה ללקוח של אשתך...נעשו שם חבילות חו"ל ושינוי מסלול, היתנהלות, אני לא אמור לדעת שהלקוח של התובע...מבחינתי הם שני לקוחות שונים ללא קשר. החיובים של הבן היו על שם האם ואני לא אמור לנחש שהאם קושרה ללקוח של האבא" (עמ' 9, ש' 32-36 ועמ' 10, ש' 1-3).
חרף האמור, בית המשפט חזר על כך וציין לפני התובע כי הוא אשר העלה את עניין הבן "אם לא העלית את עניין הבן גם האשה וגם הבן לא היו נמצאים כאן והיינו דנים בזיוף. פר' הדיון הקודם מעלה בבירור את סוגיית הבן" (ש' 23-24) והתובע לא השיב לעניין זה אלא השיב באופן שממקד שוב את התביעה רק לעניין הזיוף "אני הבעלים ואני זה שטוען לזיוף" ואז החל להציג טעויות קולמוס בכתב ההודעה לצד ג' שברי כי אין בהן לשנות את ההכרעה ולמעשה דומה כי זנח את רכיב תביעתו זו, אולם למעלה מן הצורך נידונה הסוגיה בדבר חיובי אשת התובע בגין השרות שקבל הבן, עת החיובים יצאו מכרטיס אשראי של רעייתו המשוייך לחשבון הבנק המשותף של התובע ורעייתו.
התובע ורעייתו הופיעו לפניי ונוכחתי ביחסים הטובים ביניהם וכולי תקווה שיחיו יחד שנים רבות וטובות בזוגיות איתנה, אולם גם אם בית המשפט היה מוצא כי יש להשיב לתובע את הסכומים מקום בו למשל הוכח העידר הרשאה, כך למשל שהאשה הייתה מנויה וחלילה לקחה את כרטיס האשראי שלו או שיק ללא ידיעתו (וזה לא המקרה) והוצג מצג שוא לנתבעת, הרי שהנתבעת הייתה חייבת בהשבה ורעייתו הייתה מחויבת לנתבעת כצד ג' (ואין מדובר במקרה בו התובע הוא הנתבע והאשה מצטרפת כצד ג' כמו במקרים שתוארו מעלה, או אז היה הדבר מעקר את סמכות בית המשפט הואיל וכאשר יש צד ג', הנתבע הופך לתובע וצד ג' הופך לנתבע ואם הנתבע וצד ג' הם בני זוג כי אז הסמכות היא לבית המשפט לעינייני מישפחה).
...
הנתבעת תשלם לתובע סך של 5879 ₪ בגין חיוב האוזניות וכן ההוצאות הכרוכות בהוכחת זיוף חתימתו ועוגמת נפש בסך של 1000 ₪ נוספים משאני מתרשמת כי השקעת האנרגיות הנפשיות הנדרשות להוכיח כי זוהי לא חתימתו – מכל מאדם – עת הוא נתקל בחומה הטוענת כי זוהי חתימתו ועליו להילחם על צדקתו משיש בדבר באופן אינהרנטי פגיעה ביושרו, כמו גם תחושת חוסר אונים עת נלקחת ממנו הלכה למעשה זהותו באמצעות הקו המזהה אותו והוא חתימתו האישית (הגם שהוא פנה מאוחר בעניין זה למחלקת הונאה אצל הנתבעת אולם כבר בתחילת ההליך המסמכים היו בידה, לרבות תלונת המשטרה, ויכולה הייתה באמצעות מומחיה להגיע לאותה מסקנה בעצמה אולם היא דרשה שהוא יוכיח זאת) ועל כן מדובר באי נחת, טרדה וצער שאינם מובנים מעצם אי שביעות רצון משירות לקוחות כזה או אחר.
כן תשלם התובעת הוצאות משפט בסך של 1250 ₪ בגין ההליך שכלל דיון הוכחות ובסך הכל שני דיונים ובשים לב לכך שבתחילת הדיון הראשון בנוגע לאוזניות הביעה מוכנות מלאה לסיום ההליך גם באי השבת האוזניות, כמו גם אגרת בית משפט.
סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 8129 ש"ח תוך 30 יום מהיום.
