לפניי תובענה שהוגשה בהמרצת פתיחה להורות על ביטול הסכם פריסת חובות שנחתם בין המבקשת, הגב' מיכל דיין (להלן: "מיכל" או "המבקשת") ובעלה דאז, מר יעקב דיין (להלן: "יעקב") מצד אחד, לבין מר שלמה נרקיס (להלן: "נרקיס" או "המשיב") מצד שני, מיום 24.11.2011 (להלן: "הסכם פריסת החובות"), ואת פסק הדין שנתן להסכם תוקף של פסק דין במסגרת ה.פ. 14189-12-11 (להלן: "פסק הדין"), לפחות בכל הנוגע למבקשת.
עיקרו של הסכם פריסת החוב הוא הצהרה כי נרקיס העמיד למיכל וליעקב, במהלך השנים, הלוואה העומדת, נכון ליום כריתת הסכם פריסת החובות, בצרוף ריבית, על סך של 2,500,000 ₪; כי יעקב ומיכל מתחייבים לפרוע את הסכום החל מיום 1.3.2012, וכל שישה חודשים יפרעו סך של 500,000 ₪, וכן תשלומים חודשיים קבועים לכסוי תשלומי הריבית; להבטחת פרעון ההלוואה התחייבו יעקב ומיכל לרשום לטובת נרקיס "מישכון על זכויותיהם (הערת אזהרה)" על דירת מגוריהם (להלן: "דירת המגורים") בלישכת רישום המקרקעין;
בסעיף 6 להסכם נקבע "הצדדים מתחייבים לחתום על כל מיסמך ו/או טופס שיידרש ככל שיידרש וכן להופיע בפני כל רשות ו/או גוף שילטוני אחר ככל שיידרש, לשם מתן תוקף ואישור להסכם זה ו/או לצורך ביצוע הוראות הסכם זה". כן נקבע בסעיף 9.5 "הצדדים באמצעות עו"ד גיא בוסי, יפנו לבית המשפט בבקשה ליתן תוקף משפטי להסכם זה".
ביום 7.12.2011 הגיש עו"ד בוסי את הסכם פריסת החובות לבית משפט השלום בתל אביב במסגרת ה.פ. 14189-12-11, בבקשה לתת להסכם תוקף של פסק דין.
במסגרת תביעה זו העלתה נגדו טענות למעשי מירמה, כלפיה, וטענה י הוליך שולל אותה, את ילדיהם, את הוריה הקשישים ואחותה וכן צדדים שלישיים.
לכאורה לא הייתה אמורה להיות מניעה כלשהיא או קושי מצידם של המשיבים, להביא ראיות לסכום החוב, הסכמי הלוואות, אסמכתות להעברת סכום ההלוואות מנרקיס ליעקב או לחברה שבשליטתו, לשעורי הריבית וחישוב סכומי הריבית, וכן לתשלומים שיעקב שילם במהלך השנים על חשבון החזר ההלוואות.
...
אני סבורה כי בנסיבות העניין המיוחדות, כאשר מדובר על כפייה ואיומים מהסוג שהופנה על המבקשת, ובין היתר פגיעה בבני משפחתה, וכאשר האיומים נעשו, בין היתר, על ידי בעלה של המבקשת, הרי שלא היה שיהוי בהעלאת הטענה על ידה.
כך העיד בעניין זה יעקב: "ש. איפה התגוררת בעת שמיכל הגישה את התביעה? ת. בבית אמי. ש. למה? ת. כי הייתי במעצר בית. מיכל סירבה שאבוא למעצר בית בבית וכדי שלא אבוא לשם, היא רצה למשטרה והגישה תלונה שהיא חוששת שארצח אותה. ש. הוצא נגדך צו הרחקה? ת. שמחתי מצו ההרחקה..."
בנסיבות אלו אינני מקבלת את טענת המשיב כי התובענה הוגשה בשיהוי.
פסיקתא
לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התובענה.