ביטול הסכם גישור שאושר כפס"ד

זאת ועוד; בקשה לעיכוב ביצוע נדחתה אף היא במסגרת פסה"ד. בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לאחר מתן פס"ד ואף בקשה שהוגשה לערכאת העירעור, נדחו אף הן. יובהר ויודגש כי באשר לבקשות לעיכוב ביצוע/ הליכים, הנימוק שעמד במרכזן היה הגשת התביעה בת"א 562350-06-14 לביטול הסכם הגישור לו ניתן תוקף של פס"ד. בקשות אלה נדחו הן ע"י המותב שדן בתיק והן ע"י ערכאת העירעור.

במסגרת ההחלטות השונות שניתנו, הן בבימ"ש שלום והן בבימ"ש מחוזי נקבע במפורש, פעם אחר פעם, כי אף אם תיתקבל התביעה בת"א 56235-06-14 ופסה"ד במסגרתו אושר הסדר הגישור יבוטל, הרי שגם אז הבנק רשאי לבצע את פסה"ד שניתן נגד המשיבה בגין ערבותה.

...

נקבע כי התביעה שלפניו אינה מופרכת או חסרת בסיס עובדתי או משפטי, ועל כן למשיבה כמו ליתר החייבים והערבים מגיע "יומה בבית המשפט". בימ"ש קמא הביע את תמיהתו על עמדת הבנק שלא להיעתר לבקשת המשיבה, בעוד שהסכים לעכב את ההליכים נגד החייבים והערבים האחרים (הפנה להחלטה מיום 25.5.15).

בנוסף נקבע : "שבאיזון הראוי בין נזקי הבנק עקב דחיית מימוש הליכי הוצל"פ בשלב זה, לבין נזקיה של תירוש, סבורני שיש להעדיף את נזקיה (כספים שהצטברו בקרן השתלמות למורים ומימוש נכסיה)". לאור האמור לעיל, בימ"ש קמא נעתר לבקשה לעיכוב הליכים.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הערעור להתקבל לגופו.

עוד נטען על ידי המערערים כי, הבקשה מבוססת על פסק דין חלוט שניתן כדין ואין לבית המשפט קמא סמכות להיתעלם מפסק הדין; טעה בית המשפט כאשר לא נתן את דעתו לעובדה כי מאז מתן פסק הדין חלפו שלוש וחצי שנים, מבלי שהמשיבה העלתה טענה כלשהיא נגדו; טעה בית המשפט קמא כאשר הטיל ספק בפסק הדין שאישר את הסכם הגישור ללא כל בסיס; הסכם שכר הטירחה לא היה חייב אישור של בית המשפט או קבלת תוקף של פסק דין, אלא הסכם הפשרה שקבע את סכום שכר הטירחה המוסכם; המערערים הגישו לאישור בית המשפט את הסכם הגישור והפשרה עצמו ולא את הסכם שכר הטירחה, שלא היה כל צורך לאשר אותו.

כך גם לא ניתן לקבל, בשלב זה, את טענת המשיבה בדבר טענת הקזוז, מכוח כתב המחאת זכויותיה בבית למערערים, וזאת משני טעמים: האחד, משום שמהמשיבה טוענת כי הסכם הגישור והמחאת הזכות שניתנה מכוחו, נעשו במירמה והטעייה ודינם בטלות; השני, משום שהמערערים לא הצליחו עד כה לגבות דבר מכוח פסק הדין או כתב המחאת הזכות, וזאת נוכח העיקולים בסכומים נכבדים החלים על הבית, המגיעים לסך של כ-30 מיליון ש"ח, כטענת המערערים שלא נסתרה על ידי המשיבה.

...

בהמשך לדברים הנ"ל, לא ניתן לקבל את קביעת בית המשפט, לפיה דין בקשת המערערים להידחות בשל חוסר תום לב ופגיעה בתקנת הציבור; שכן, כאמור, בקשת המערערים מבוססת על פסק דין חלוט שניתן על ידי בית משפט מוסמך, וכל עוד הוא לא בוטל או שונה, יש לכבדו ולפעול על פיו, בכפוף לחריג הקבוע בסעיף 211(ב) לחוק.

סוף דבר, הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם למערערים הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

הנתבעים אף טענו כי דין התביעה להדחות מטעם זה. טענות אלו עלו בדיונים הלוך וחזור ויש מקום להתייחס אליהן בפסה"ד. כן הפנו הנתבעים לפסה"ד בביהמ"ש המחוזי ביחס לתביעה לבטלות הסכם המקרקעין, נשוא הליך הגישור וקביעות ביהמ"ש המחוזי ביחס לגירסת התובעת, קביעות אשר יובאו בהמשך.

כמפורט, התובעת העידה בהליך בביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש היתייחס בפסה"ד להתרשמותו מעדות זו. בין היתר, קבע ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד את הקביעות הבאות : ראה בסע' 64 לפסה"ד : "לא רק שגירסתה של התובעת נסתרה, הרי שגירסתה התובעת אף לא הגיונית וסבירה בעיני...". בסע' 65 לפסה"ד : "הינה כי כן בעדותה של התובעת עלו סתירות רבות אשר יש בהן כדי לקעקע את מהימנות גירסתה. כמו כן גירסתה של התובעת אינה הגיונית וסבירה בעיניי. בשל כל אלה לא מצאתי ליתן אמון בגירסתה של התובעת". בסע' 66-67 לפסה"ד היתייחסות לעד מטעם התובעת : "הינה כי כן העד הנ"ל סתר את עדותה של התובעת עד העיד בנגוד להצהרת התובעת כי הוא הכין את ההסכמים ביחד עם התובעת ולא כגירסת התובעת ...לא רק שעד זה סתר את גרסת התובעת, אלא שכלל לא נמצאה תימוכין בעדותו של הנ"ל לגירסת התובעת בכל הקשור להטעיה של הנתבעים...". בסע' 79 לפסה"ד : "במקרה דנן מדובר בתובעת בעלת ניסיון בעסקי מכירה והשכרה של מקרקעין. התובעת אף ניהלה הליכים קודמים בגין עיסקאות מכירת זכויות במקרקעין. התובעת הצהירה בתצהירה כי לאחר שעו"ד אבו אחמד (בא כוחה הקבוע) שב מחו"ל ועיין בנוסח ההסכם הוא סיפר לה כי לכאורה מדובר בהסכם סביר.. בנסיבות אלה משנודע לתובעת בדיעבד כי ייתכן שטעתה בכל הנוגע לשווי הנכס יש לראותה כמי שנטלה סיכון בהקשר זה ועל כן אין באפשרותה להסתמך על טעות זו לביטול העסקה. על כן טענתה נדחית". התרשמתי לחיוב מעדות הנתבעים.

...

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות או להימחק מחמת מעשה השתק, כי הצדדים הסכימו לגישור אך אין בכך לחייב מי מהצדדים ולכל צד ברור כי ישא בהוצאותיו, כי כתב התביעה לא מגלה עילה אלא ניצול לרעה של ההליך המשפטי והליך הגישור לא הסתיים בהסכמות.

הנתבעים אף טענו כי דין התביעה להידחות מטעם זה. טענות אלו עלו בדיונים הלוך וחזור ויש מקום להתייחס אליהן בפסה"ד. כן הפנו הנתבעים לפסה"ד בביהמ"ש המחוזי ביחס לתביעה לבטלות הסכם המקרקעין, נשוא הליך הגישור וקביעות ביהמ"ש המחוזי ביחס לגרסת התובעת, קביעות אשר יובאו בהמשך.

הנתבעים עמדו על טענתם כי אין הסכם גישור תקף ודין התביעה להידחות.

כמפורט, התובעת העידה בהליך בביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש התייחס בפסה"ד להתרשמותו מעדות זו. בין היתר, קבע ביהמ"ש המחוזי בפסה"ד את הקביעות הבאות : ראה בסע' 64 לפסה"ד : "לא רק שגרסתה של התובעת נסתרה, הרי שגרסתה התובעת אף לא הגיונית וסבירה בעיני...". בסע' 65 לפסה"ד : "הנה כי כן בעדותה של התובעת עלו סתירות רבות אשר יש בהן כדי לקעקע את מהימנות גרסתה. כמו כן גרסתה של התובעת אינה הגיונית וסבירה בעיניי. בשל כל אלה לא מצאתי ליתן אמון בגרסתה של התובעת". בסע' 66-67 לפסה"ד התייחסות לעד מטעם התובעת : "הנה כי כן העד הנ"ל סתר את עדותה של התובעת עד העיד בניגוד להצהרת התובעת כי הוא הכין את ההסכמים ביחד עם התובעת ולא כגרסת התובעת ...לא רק שעד זה סתר את גרסת התובעת, אלא שכלל לא נמצאה תימוכין בעדותו של הנ"ל לגרסת התובעת בכל הקשור להטעיה של הנתבעים...". בסע' 79 לפסה"ד : "במקרה דנן מדובר בתובעת בעלת ניסיון בעסקי מכירה והשכרה של מקרקעין. התובעת אף ניהלה הליכים קודמים בגין עסקאות מכירת זכויות במקרקעין. התובעת הצהירה בתצהירה כי לאחר שעו"ד אבו אחמד (בא כוחה הקבוע) שב מחו"ל ועיין בנוסח ההסכם הוא סיפר לה כי לכאורה מדובר בהסכם סביר.. בנסיבות אלה משנודע לתובעת בדיעבד כי ייתכן שטעתה בכל הנוגע לשווי הנכס יש לראותה כמי שנטלה סיכון בהקשר זה ועל כן אין באפשרותה להסתמך על טעות זו לביטול העסקה. על כן טענתה נדחית". התרשמתי לחיוב מעדות הנתבעים.

לסיכום, התובעת לא הוכיחה כי קיימת לה זכות כלשהי לקבלת כספים מאת התובעים.

( ביום 12.5.2019 הסכם הגישור אושר על ידי בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט שביט פינקשלטיין בתיק תמ"ש 64326-12-18 (צורף כנספח ה' לכתב התביעה): מעיון במערכת נט המשפט עולה כי דקות ספורות לאחר אישור ההסכם על ידי בית המשפט פסק הדין ניצפה על ידי ב"כ שני הצדדים: ביום 6.6.2019 הוגש כאמור לעיל הליך זה לביטול ההסכם.

...

שוכנעתי כי כל הצדדים ידעו, לפני אישור ההסכם, כי התובע חזר בו מהסכם הגישור אך לא פעלו לביטול הבקשה לאישור שהוגשה לבית המשפט.

אולם התרשמות זו מהצדדים אין בינה לבין ההלכה המשפטית שמובילה למסקנה בלתי נמנעת שדין אישורו של ההסכם להתבטל.

סיכום אשר על כן התביעה מתקבלת ואני מורה על ביטול הסכם הגישור מיום 30.4.2019 שאושר .

כן מבקשת התובעת סעד הצהרתי, שלפיו זכויותיו הכספיות של הנתבע מכוח הסכם הגישור, שאושר בפס"ד בת"א (שלום נתניה) 48084-06-15 הימנותא בע"מ נ' ש.י.א.ו מאפיות בע"מ ואח' מ-17.1.2023, תוענקנה לה כיורשת המנוח.

בבקשה לביטול רישום העיקולים הנזכרת צוין מפורשות, כי "ניכר שהתביעה בולטת יותר במה שאין בגדרה... ואף חסרה נימוקים מספקים בדבר המועד המאוחר בו בחרה התובעת להעלות טענותיה לאחר פטירתו של המנוח ז"ל ולאחר שהתובענה לגופה היתיישנה אולם הדבר אינו נידרש לבירור בקשה מנהלית זו." (הקו התחתי אינו במקור).

...

מובן, שהתובעת כיורשתו של המנוח פועלת כחליפתו, והימנעותו בכתב ההתנגדות מהעלאת כל טענה כנגד זכויות הנתבע בדירה מכוח צוואת המנוחה, כמוה כהימנעות התובעת עצמה מהעלאת טענה בעניין זה. על כן, מצאתי, שחל השתק פלוגתא ביחס לטענת התובעת, שמבוססת על נוסח ההצהרה מיום 5.10.2011, שמכוחו מנוע היה המנוח מלכפור בזכויות הנתבע בדירה ומלתבוע את רישומן על שמו לכיסוי ההלוואה הנטענת, והשתק זה חל מניה וביה על התובעת, כמי שבאה בנעליו, ומכאן, שדין התביעה לסעד, שעניינו העברת זכויות הנתבע בדירה לתובעת, להידחות.

אציין, כי ניתן להגיע למסקנה דומה בדבר מניעות התובעת מלטעון לזכויות בדירה חלף זכויות הנתבע מכוח ההלוואות המדוברות אף לאור דוקטרינת המניעות וההכרח להעלות את הטענות במסגרת הליך הירושה הנ"ל (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (8.3.2009), פס' 26; ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (11.07.2021), פס' 44-45; פסק דינו של כב' השופט נ' סולברג בעניין בנק אוצר החייל לעיל; ת"א (מרכז) 5519-03-19 האלה עזאם נ' עבד אלעזיז חאג' יחיא (15.1.2020), פס' 21).

סוף דבר דין הבקשה לדחיה על הסף להתקבל.