"
סעיף 18 לחוק החוזים קובע מהי עילה לביטול הסכם מחמת עושק:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
ההלכה קובעת כי על הטוען לעושק, להוכיח מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית וחוסר ניסיונו ובילבד שקיים חוסר איזון בין העושק ובין הנעשק, היינו שתנאי החוזה הם גורעים במידה בלתי סבירה מהמקובל.
על עילת העושק נכתב על ידי בית המשפט העליון ב עא 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון, פ''ד לו(1) 762 כך:
"אין צריך לומר, שאף אחד מאותם דברים שמנינו בעשוק, לפי היסוד הראשון של עילת העושק, אינו עולה כדי אותם פגמים, שנימנו במי שבאים לפסול אותו לפי סעיף 8 לחוק הכשרות. כן אין לומר, שאותו עשוק הוא בגדר מי שלא ידע ולא הבין מה הוא עושה, שאינו מסוגל כלל לאותו רצון הדרוש לכריתת חוזה, שמעשיו כלא היו (est factum non) (לבירורה המקיף של סוגיית non est factumלעומת טענת השפעה בלתי הוגנת ראה:ב ע"א 413/79 (3)). מכאן, שאותם דברים שמנינו בעשוק אינם מעמידים אותו במקום שפסולי דין עומדים, שכן אין הוא חולה נפש או לקוי בשכלו, שמחמתם אינו מסוגל לדאוג לענייניו, ואף במקומו של מי שלשעה או לעניין לא ידע ולא הבין מה הוא עושה אינו עומד. ואף-על-פי-כן, אין לומר, שדעתו הייתה מיושבת, וכי גמירת הדעת שלו הייתה כגמירת דעתו של כל מתקשר צלול בדעתו. הוא מצוי אי שם בין הקצוות; אין הוא בעל מום, שמומו פוסל אותו, ואין הוא חסר דיעה וידיעה, שחסרונם עושה את פעולתו כאין וכאפס, אלא הוא בגדר "מעין בעל מום", הקרוב או דומה לשני אלה מבחינת הפגם בשקול-דעתו, ש"מומו" פוגם בהתקשרות חוזית מסוימת, הנתנת לביטול רק בהתקיים יתר יסודותיה של עילת העושק.
אזכיר שוב כי ויתר התובע על טענתו כי יש לבטל את הסכם הפירוד וממילא זה נושא עמוד אחד, בשפה פשוטה וברורה כך שלא מצאתי כי יש הכרח בניסיון כלשהוא על מנת להבין ולקבל את האמור בהסכם זה. ולעניין הסכם המכר, גם טענה זו של העידר ניסיון דינה להדחות ולו מהטעם כי פרק זמן קצר קודם לפרידה והחתימה על ההסכם חתם התובע על הסכם רכישה של הדירה השנייה.
...
טענתו של התובע היא טענה בעל פה כנגד הסכם הפירוד, הסכם בכתב, ואולם בתום שמיעת העדויות שוכנעתי כי ניתנה לתובע הבטחה שבעל פה בדבר תשלומים המצדיקים את עריכת ההתחשבנות מעבר לסכום הנקוב הן בהסכם הפירוד והן בהסכם המכר.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי זכאי התובע להשבת סך הכספים שהושקעו על ידו, סך כולל של 476,564 ₪ בניכוי סך של 300,000 ₪ נכון ליום 14.10.2021.
נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על חיובה של הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 25,000 ₪.
