ביטול הסדרי ראיה במרכז קשר עקב אלימות מצד האב

האב מדגיש כי מזה למעלה משנה האם מצויה בטיפול/ הדרכה הורית ביחידה לשלום הילד וממשיכה להפר את החלטות בית המשפט, לסכל זמני שהות של הקטין והאב ולהגיש תלונות שוא נגדו בגין אלימות.

לטענת האם לא הוכחה כל בהילות בהעברת המשמורת, לא הוכח שינוי משמעותי כאשר כל הצהרת העו"ס התבססה על העדר עדוד של הקטין מצד האם ללכת לאביו, הבעיות החלו רק בתקופת הקורונה כאשר לא ניתן היה לקיים את המעברים במרכז קשר.

עמדת האפוטרופא לדין האפוטרופא לדין בסיכומיה עתרה להורות על מעבר המשמורת הזמנית על הקטין מהאם לאב באופן מידי, תוך קביעת זמני שהות בין האם לקטין, 3 פעמים בשבוע במרכז קשר ב---, תחת פקוח וזאת למשך תקופה קצובה של חודש ראשון, על מנת לבחון את השפעת המעבר על הקטין ויכולתו לקיים את הקשר עם אמו באמצעות מרכז קשר.

לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שפוטי עצמאי בגיבוש הכרעת אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נידרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל - תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה.

בית המשפט מינה ביום 8.9.16 אפוטרופוס לדין לקטין וביום 19.9.16 ביטל את צו המניעה שניתן על ידי שופט תורן והתיר לאם להעתיק את מקום מגוריה, כבקשתה המעודכנת, ל---, תוך קביעת זמני שהות מורחבים לאב.

בית המשפט דחה את טענות האם לאלימות פיסית ומילולית שמפעיל לכאורה האב נגד הקטין ואת עתירתה לקיום מפגשים במרכז קשר בפקוח מלא והורה על הוצאת המפגשים באופן חופשי על מנת לבסס את הקשר ולהפנים דמוית אב בטוחה אצל הקטין שאינה זקוקה לפיקוח.

...

נוכח הערת האפוטרופא לדין בדבר הגבלת משך הטיפול ביחידה לשלום הילד, ובשים לב לתהליך המשמעותי שעברה המשפחה ביחידה ולקשר הטוב והאמון של הקטין בגורמים הטיפוליים, אני מורה על המשך הטיפול ביחידה לרבות שעות הדרכה לשני ההורים.

אני מורה כי הקטין יהיה במעקב רפואי התפתחותי במרפאת קופת חולים באזור מגורי האב על מנת לדייק את הכלים שניתן לספק לו לאור צרכיו הייחודיים, כמו גם לבחון האם יש מקום להפנותו למעקב פסיכיאטרי, נוכח הממצאים המדאיגים אודות בוחן המציאות שלו, מידת החרדה שלו וסוגיית תחום התקשורת הבין אישית העו"ס לסדרי דין תגיש עד ליום 31.5.2020 תכנית מפורטת לעניין המפגשים של האם והקטין במרכז קשר ותתאים את התסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט ביום 21.5.20 לעניין חלוקת זמני השהות החל מחודש יוני 2020 ואילך, והבאת הקטין לטיפולים בשלום הילד, בשים לב לשינוי במשמורת.

המזכירות תמציא החלטתי לכל הצדדים ולרווחה בדחיפות.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) בתיק תלה"מ 57609-09-22 מיום 4.4.23 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא", בהתאמה) במסגרתה נקבע כי זמני השהות של הקטינים עם אביהם המשיב יתקיימו מחוץ למרכז קשר, והכל כפי שיפורט להלן.

ביום 30.3.23 נתן בית המשפט קמא החלטה נוספת בנוגע לזמני השהות בפסח, כדלקמן: "לאחר שעיינתי בעדכון מעו"ס לסדרי דין שהוגש אתמול אך הועבר לעיוני רק היום – אני מורה כי המפגשים של הקטינים עם האב יהיו כפי שנקבעו בהחלטתי מיום 25.3.23 הנ"ל אך זאת בפקוח צד שלישי (מי מהוריו של האב) כאשר איסוף הקטינים והשבתם יהא מבית האם בידי מי מהוריו של האב או מי מבני משפחתו האחרים ולא בידי האב עצמו. בשלב זה ועד להבהרת התמונה בידי עו"ס, אני אוסרת על קיום כל קשר או מפגש בין האב לאם". יובהר כי בהחלטה מיום 25.3.23 נקבע, כי במהלך חג הפסח זמני השהות עם המשיב יהיו כדלקמן: ביום 3.4.23 בשעות 10-19; ביום 5.4.23 ליל הסדר, בשעות 12-22; ביום 10.4.23 בשעות 10-19.

יחד עם זאת, בית המשפט אינו חייב לאמץ את כולה או חלק ממנה, ובסופו של יום משקלה הראייתי של ההמלצה נתון לקביעת בית המשפט, ככל ראיה אחרת.

השאלה המשמעותית העומדת בפני היא, האם יש מקום להורות, לנוכח מסוכנות לכאורית נטענת מצד המשיב כלפי ילדיו הקטינים, כי מפגשי הקטינים עם האב יהיו במרכז קשר? ברור כי מפגשים כאלה, מעבר לקושי הנובע מהם למשיב, מהוים שינוי משמעותי עבור הקטינים, ולא בהכרח עולה עם טובתם, כהחלטת השופטת קמא מיום 4.4.2023, המצוטטת בסעיף 16 לעיל.

כעולה מתשובתו של המשיב, פקוח זה מיתקיים כסדרו, ולא מצאתי בחומר שבפני כל טרוניה של ממש מצד המבקשת לעצם הפיקוח של מי מהורי המשיב (מעבר לטענה שאימו של המשיב היתה אלימה כלפיה, שביסוסה כלל לא ברור בעיניי – וראו דברי המשיב בסעיף 39 לתשובתו).

יותר מזה – משביקש המשיב מבית משפט קמא לבטל את הפיקוח ולהרחיב את זמני השהות לנוכח ממצאיו של הפסיכיאטר דינסטג, דחה בית משפט קמא את בקשתו בהחלטה מיום 23.4.2023, שציטוטה כדלקמן: "רשמתי לפניי.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו, מכח סמכותי על פי תקנה 146(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

לאחר עיון בתשובת המשיב על פרטיה, בממצאי הפסיכולוג קפלן (סעיף 15 לעיל) ובממצאי הפסיכיאטר מיום 19.4.3023 ד"ר אריה יעקב דינסטג (להלן: "הפסיכיאטר דינסטג"), כפי שהוצגו לבית משפט קמא ואף צורפו לתשובת המשיב (ראו סעיף 26(ה)), ששלל מסוכנות של המשיב כלפי עצמו ו/או הקטינים (והמומחה האמור היה מודע לדו"ח מכון אל"י ותסקירי העו"ס לסדרי דין שהוזכרו לעיל), נחה דעתי כי השופטת קמא שקלה את מלוא השיקולים הרלוונטיים, ואין מקום להתערב בהחלטותיה נשוא רמ"ש זה. נדגיש, מיד לכשנודע לשופטת קמא מסוכנות לכאורית אפשרית מצד המשיב כלפי ילדיו (מסוכנות שלכאורה נדחתה על ידי הפסיכולוג קפלן והפסיכיאטר דינסטג), היא הורתה כי זמני השהות של המשיב עם הקטינים, שלא כוללים לינה, יהיו בפיקוח של מי מהורי המשיב.

ברם לעת הזאת דין הרמ"ש להידחות, וכך אני מורה.

בבית המשפט העליון בע"ם 2181/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.3.2022 בעמ"ש 39071-03-22 שניתן על-ידי כבוד השופטת ו' פלאוט בשם המבקשת: עו"ד ישראל מרק ][]החלטה

האפוטרופא לדין הוסיפה שעיתוי הגשת הבקשה, בסמוך לפניית המבקשת לביטול זמני השהות של הקטינה אצל המשיב, מעורר חשד ביחס לכנות כוונותיה.

בקשר לכך צוין כי טענות אלו של המבקשת כבר נדחו בהחלטה קודמת מיום 13.3.2022, שבה נקבע כי על הצדדים לקיים את זמני השהות כפי שנקבע בהחלטות קודמות, ככתבן וכלשונן.

בסיכום הדברים, ציין בית המשפט לעינייני מישפחה כי היתנהלות המבקשת מטרידה מאוד, שכן היא עושה כל שבידה על מנת לחבל בהסדרי הקשר בין האב לקטינה.

בית המשפט המחוזי התרשם עוד כי התמונות שהוגשו צולמו לפני מספר חודשים ומכל מקום אינן מוכיחות כי החבלות הנראות בהן – כאלה שניתן למצוא באופן טבעי על גופם של ילדים קטנים – נגרמו כתוצאה מהיתנהגות אלימה מצד המשיב.

המבקשת ביקשה לצרף בשלב זה ראיות חדשות המצביעות לשיטתה על מסוכנותו של המשיב כלפי הקטינה, ובהן, ככל שניתן להבין, תמונות פרופיל של המשיב ביישומון "ווטספ". בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, וכן בתיקי בית המשפט במערכת "נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

הבן הצעיר מ' (למען שלמות התמונה כאמור): העו"ס ציטטה מחוות דעת טיפולית שנערכה ע"י המטפלת הרגשית של הקטין, הגב' מ' ש': "אין ספק שמ' חווה טראומה בגלל אלימות האב שהופנתה כלפיו, כלפי אמו, כלפי אחיו, וכלפי הכלבה המשפחתית ... להורה חשיבות גבוהה לספק הגנה לילד והאלימות מצד האב גרמה לאובדן הביס הבטוח. למרות שמ' לא מראה כעס כלפי האב ושמח להפגש איתו במסגרת המוגנת של מרכז הקשר, הוא מאוד מבולבול וחרד". בביקור הבית של העו"ס, הקטין אמר שפעם האב נתן לו מכה על היד וסיפר גם שהאב פגע בכלבה של המשפחה.

תחת הכותרת "הערכה מסכמת של עו"ס לסדרי דין" בעמ' 11 לתסקיר (להלן: "ההערכה המסכמת של העו"ס") נרשמו הדברים הבאים: "מדובר בהורים גרושים לשלושה ילדים, שההתרשמות היא שעברו קשיים ואי שקט בחיי נישואיהם וגם כשהתגרשו בשנת 2015 חזרו לחיות יחד. מהתאור של האם עולה שימוש בסמים מצד האב וגם תאורי אלימות. תיקים שניפתחו לאב במישטרה- ניסגרו, למעט התיק האחרון שבו התלוננה האם על אלימות מצדו ונימצא בבדיקה. עם זאת ישנם גם תיאורים של אלימות מצד האם כלפי מ' ... נראה כי הסיכסוך הנוכחי מעצים את קשיי הילדים, הם נאלצים לבחור צד עד כדי הגשת תביעה נגד אביהם והאב נצבע בצבע שלילי ביותר על ידי האם בעיניהם ... ההתרשמות היא כי יתכן שגם בן זוגה תורם להסלמה נוספת בסכסוך". בסופו של דבר, הומלץ בתסקיר על המשך זמני שהות בין האב לקטין מ' במרכז קשר וכן הרחבת זמני שהות בהדרגה למפגשים עצמאיים.

מעבר לכך שהתיקים במישטרה בגין אלימות המיוחסת לאב ניסגרו, שלל טענות האם המייחסות לאב אלימות כלפיה וכלפי הילדים לא נתמכו באף ראיה מהותית שיש בה לבסס את טענותיה לאלימות, למעט עדותה שהייתה בלתי מהימנה.

לעניין זה ראו דברי כבוד השופט נ.סולברג ברע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רפי רותם (05.05.20): "הכלל האוסר עדות מפי השמועה, נחשב לאחד ממאפייניו הבולטים של המשפט האנגלו-אמריקאי ... הטעמים המרכזיים העומדים ביסודו, הם החשש למהימנותה של עדות שנמסרה 'עד מפי עד', מבלי שיש יכולת לעמוד על טיבה". מבלי להקל ראש באירועים הנטענים, טענות האם על אלימות לא הוכחו, וגם צו ההגנה שניתן ביום 17.07.20 בוטל, מאחר שלא הוכח כי האב אכן היה אלים כלפי הקטין מ' כפי שנטען.

"גב' ש': "אני מסכימה להסדרי שהות מלאים, ובטוחה ב- 100 אחוז שא' יהיה אבא ושא' ימלא את התפקיד שלו כאבא. אני נתתי לו את האפשרות גם, שאם הוא מרגיש פחות או מסוגל לפחות, אז הוא יכול פחות, אבל אבא, הוא אבא שלהם וזה נאמר מההתחלה ועד הסוף (...) הוא אבא שלהם.

...

טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.

לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.

שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.

התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

להלן עקרי טענות הצדדים בתביעה זו. לטענת התובעת, יש להורות על ביטול הסכם שלום הבית לחילופין גירושין מחמת פגמים ברצון, ואלו נימוקיה: במהלך השנים סבלו התובעת וילדיה מאלימות מתמשכת מצד הנתבע שהגיעה לכדי היתעללות של האלימות הופנתה הן כלפי התובעת והן כלפי חלק מהילדים וכללה אלימות מילולית, נפשית וכלכלית.

הלכה היא שהמבקש לבטל הסכם גירושין שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון, נדרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, זאת בשל אופיו הסופי וההסכמי של הסכם הגירושין בין הצדדים שקבל תוקף של פסק דין, הצורך בהגנה על הציפיות הסבירות של בני הזוג, והקושי להשיב את המצב לקדמותו (ראו א' גריידי הסכם ממון וגירושין, אישור ובטול (תשס"ט 2009- ) עמודים 142-139 וההפניות שם) (להלן: גריידי, הסכם ממון).

( היו צעקות גם מצידה" (עמ' 91 לפרוט' 13.2.19 , ש' 21-28 זאת ועוד מהתסקירים שהוגשו בתיק, עולה כי בעקבות האלימות ששררה בבית המשפחה התפצלה למחנות, כאשר האב נמצא בקשר כיום רק עם הבן ר' ועם הבת ת', כאשר ר' ות' נמצאים בנתק מוחלט משאר האחים ומאמם.

הפועל היוצא של האמור לעיל, כי מלבד פגישות במרכז הקשר, לא קיימים ולא היתקיימו הסדרי שהות בין האב לבין הילדים.

...

לסיכום, בגין דמי המזונות השוטפים, לא כולל מדור ואחזקתו, ישלם האב לידי האם עבור מזונותיהם של הקטינים ב' ש', ש', ש' וי', סך של 1,150 ₪ לחודש עבור כל קטין, ובסה"כ 4,200 ₪ לחודש.

על כן, אני קובעת כי הוצאות הקטינים בגין אחזקת מדור עומדים ע"ס של 1,250 ₪ בחודש.

סוף דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לביטול הסכם שלום בית ולחילופין גירושין – מתקבלת כמפורט בסעיפים 129 ו 137- לעיל.