ביטול הלכת ההרמה מהמסך בעת קיומו של תאגיד יחיד

אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.

קיומו של סיכסוך בין מינהלי החברה, או פיטורי אחד ממנהלי החברה מבלי שמניותיו עברו לאחרים, אינו שולל מעמד של "בעל עניין" בתאגיד ועל כן, המשך החזקתו של המערער במניות החברה עד לשנת 2008, גם אם נניח כי הוא מודר מניהול החברה, אינה מובילה למסקנה כי אינו בעל עניין בחברה", ע"א (מחוזי חיפה) 43233-10-17 נעאמנה פחמי נגד בנק ערבי ישראלי בע"מ. זאת ועוד, ההלכה היא שמועד בחינת היותו של הערב כ"ערב יחיד" נבחנת במועד חתימתו על כתב הערבות, ראה לעניין זה : " אמנם, קיימת דיעה, לפיה המועד הרלוואנטי לבחינת התקיימות תנאי הגדרת "ערב יחיד" הוא מועד החתימה על כתב הערבות.

ובהמשך- "הגדרת ערב יחיד חובקת מכלול שלם של זכויות וחובות משפטיים. האפשרות כי זכויות וחובות אלו יותנו ברצונו של הערב, אינה מעשית ואינה אפשרית. לא יתכן, כמובן כי מעמדו של ערב ישתנה בכל פעם בו ימכור או ירכוש מניות, או בכל פעם בו ישנה את מצבו המשפחתי". ככלל מקובלת עלי עמדה זו", ת"א 633/05 (מחוזי נצרת ) בנק לאומי לישראל נגד ה.ה. הובלות בטון בע"מ. יחד עם זאת, נוכח טענת הנתבע כי העביר את מלוא המניות לצד ג' – רוזנטל ואף פנה לביטול ערבותו לנתבעת 1, יש לבחון טענה זו ביחס להלוואה השנייה שלטענתו פרעה את ההלוואה הראשונה ו/או את יתרת החוב בחשבון הנתבעת 1 במועד שכבר לא היה בעל מניות .

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .

במהלך השנים צברו הנכסים חובות למערערת שהסתכמו ב- 60,720 ₪.

טענת המערערת, לפיה יש להרים את מסך ההיתאגדות בשל העדפת נושים נדחתה אף היא מאחר שכל אימת שתאגיד נקלע לקשיים, ואינו משלם את חובות המים והביוב, אך משלם חובות אחרים לנושים אחרים, יורם מסך ההיתאגדות ובכך ייפגע עקרון הישות המשפטית הנפרדת של התאגיד באופן המנוגד לתכליתו.

עוד יצוין, כי אין בידי המערערת האפשרות לבטל את ההיתקשרות עם העמותה והיא חייבת להמשיך ולספק מים לנכסים שבהחזקתה.

"בשל דרך היתנהלותו, שהיתה חסרת תום לב. החובה לפעול בתום לב בקיומו של חוזה מוטלת על מי שמיישם את החוזה, גם אם הוא שלוחו של אחר (ראה ענין פנודר בע"מ 695-694) וזהו המקור לחיובו של איתן." ב-ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (1994) בעמ' 700 נדונו שני מקורות החיוב באחריות אישית בשונה מהרמת מסך: "אחריות אישית הנה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההיתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בעניינינו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – היתעלמות מהאישיות המשפטיות של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה...

יתרונה של האחריות האישית הנו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטאנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (א' חביב-סגל, 'מגמת חדשות בהילכות הרמת-המסך' עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214).

"מקרים בהם המזיק מבצע כנגד הניזוק עוולה מתמשכת של הפרת חוזה, בחוסר תום לב, תוך שאין בידי הניזוק היכולת להקטין נזקיו או לשלוט בהם מעבר לאשר הוא עושה במסגרת פניותיו לערכאות משפטיות – אלה הם המקרים בהם הופך הוא בעל כורחו למי שקשור לאורך זמן בחוזה עם מי שכלל לא היה רוצה להיות יותר קשור עמו. נזקים אשר צובר הוא לאורך אותה תקופה אינם נזקים שיכול היה לצפות ביום שכרת חוזה עם המזיק ואין בידיו כל דרך למונעם או לצמצמם. יתכן שגם על מקרים אלה צריך לחול הגיונה של הילכת צוק אור, המצדיק הטלת חבות אישית על נושא המשרה מבצע העוולה." בעניינינו, המערערת קשורה בהסכם שאין ביכולתה להשתחרר ממנו והאמצעים היחידים העומדים לרשותה הנם פניה לערכאות, שעה שהמשיב באמצעות העמותה, מנצל את המצב החוקי המונע נתוק המים.

...

בפסק דינו של בית המשפט קמא, קבע כב' השופט הקר, כי על אף העובדה שניתן לבצע "הרמת מסך התאגדות", גם בעמותות דין התביעה נגד המשיב להידחות מאחר שלא הוכחו טענות חוסר תום לב ומרמה, בין היתר בשל העובדה שלא הוכחה העברת כספים מהעמותה למשיב, כשם שלא הוכח "עירוב נכסים" בין נכסי העמותה לנכסי המשיב.

לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור ולחייב את המשיב ביחד ולחוד עם העמותה, לשלם למערערת 60,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן ישלם המשיב שכ"ט עו"ד בערעור בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

בתמצית נאמר כי המסיכות יוצרו, אך לטענת התובעת בשל איחור במועד האספקה נאלצה להזמין מסכות מספק אחר ולכן היא מבקשת לבטל את ההזמנה ולקבל חזרה את מהתמורה ששילמה עבורן.

"אחריות אישית הנה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההיתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בעניינינו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע" (פרשת צוק אור); "קיים הבדל דוקטרינרי-עיוני בין 'הרמת מסך' לבין הטלת אחריות אישית על נושאי משרה של תאגיד ... באשר לזכות התביעה להטלת אחריות אישית על נושאי המשרה בחברה, תביעה שלא זו בלבד שאיננה 'מכרסמת' ביישותו של התאגיד, אלא אף מקיימת את העקרון העומד ביסודו" (ע"א 2706/11  SYBIL נ' הרמטיק (4/9/2015) פסקות 91-93).

יתרונה של האחריות האישית הנו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטאנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהילכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214).

 מטעם זה קבעה הפסיקה נקודת איזון ברורה ולפיה ניתן להטיל על אורגן אחריות אישית מכוח עוולה נזיקית רק בנסיבות חריגות בהן נמצא כי האורגן עצמו ביצע את העוולה תוך חריגה ממיתחם הסיכונים הרגיל המתאים לתפקידו (ע"א 212/08 נאששיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398 (2010)) במקרה הנוכחי נמצא כי הנתבע הוא בעלי המניות היחיד בחברה, מנהלה והרוח החיה בה. הוא זה שהתנהל מול התובעת ונציגיה.

הבקשה לביטול הצוו הזמני – נדחית תנאי להטלת עיקול זמני הוא כי מבקש העיקול הוכיח שמתקיימים התנאים למתן סעד זמני – סכויי התביעה ומאזן הנוחות ולצידם תום לב, שקולי יושר (למשל שהוי) ומידתיות (תקנה 362 לתקנות סד"א 1984), ובנוסף עליו להציג "ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצוו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374(ב)).

...

עם זאת, גם אם בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס (23/5/11); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (11/2/09)).

סוף דבר שתי בקשות התקבלו – ניתנה רשות להתגונן והתובעת חויבה בהפקדת ערובה.

הבקשה למחיקת התביעה על הסף נדחית.

הסכם למראית עין – מבחינה נורמאטיבית; סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הדן בחוזה למראית עין קובע כך: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה." בע"א 3642/11 הדר כהן נ' סמיר גטאס (3/3/14) (להלן: "עניין כהן") (בעמודים 6-7 לפסק הדין), ריכז בית המשפט העליון (מפי כבוד השופטת חיות כתוארה אז) את ההלכות באשר לחוזה למראית עין וקבע כי חוזה למראית עין הוא חוזה בו מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה.

מצגי שוא כמקימים עילת תביעה בהתבסס על עוולת הרשלנות; בע"א 790/81 American Microsystems Inc נ' אלביט מחשבים בע"מ, פ"ד לט(2) 785, 795-796 (1985) פורטו חמשת יסודות העוולה של מצג שוא רשלני כדלקמן: "בהסתמך על הוראות סעיפים 35ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועל האמור לעיל, כשבוחנים קיומה של עילה בשל התרשלות בהיצג רשלני במהלך משא ומתן, יש לבחון: האם הוכח היצג של עובדות; האם ההיצג לא היה מהימן, ובזהירות ושקידה ראויות היה על מציג העובדות לדעת, שההיצג אינו מבוסס; האם היה עליו לצפות, כי הצד האחר למשא ומתן יסתמך על דבריו ויפעל על פיהם, ואם יפעל כך עלול להגרם נזק פיסי לגוף או לרכוש או נזק כלכלי לאחר; האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק." צא ולמד- על מנת להקים עילת תביעה נזיקית מכוח מצג שוא, יש להראות כי המצג הוא אמנם מצג שוא, כי הצגתו הייתה רשלנית, כי בעטיו נגרם נזק וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין מצג השוא וזאת, הואיל והייתה הסתמכות על מצג השוא.

הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שבקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מירמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).

יתרונה של האחריות האישית הנו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטאנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהילכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661 (להלן: "עניין צוק אור") הבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגיל להטלת אחריות במשפט האזרחי.

" לא למותר להוסיף ולציין כי במסגרת תיקון מספר 3 תוקן גם סעיף 54 לחוק על ידי ביטול סעיף קטן (ב) שלפיו ניתן היה לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה (להרים מסך) כלפי יחידים כאורגנים של החברה.

...

אשר לטענת הנתבעים ולפיה לא היה מקום לקיים תנאי זה בהינתן שברור שנציגי התובעות היו מתנגדות למימוש, הנני סבורה שדין טענה זו להידחות וזאת, בהינתן שזה המנגנון אשר נקבע על ידי הצדדים ללא כל סייג ומשכך, ברי כי צד אחד (החברה), אינה יכולה לטעון לאייונו רק משום שאינה יכולה לעמוד בו. יתרה מכך, אציין כי ממילא לא הראתה החברה כי שאר המנויים בין המורשים היו מצביעים בעד מימוש האופציה.

אשר על כן, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – התביעה הראשית מתקבלת והנני קובעת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעות (כל אחת לפי חלקה בהשקעה – כמפורט בסעיף 1 לעיל לפסק הדין) סך כולל העומד על 2,963,752 ₪ - המהווה את סך 800,000$ לפי ערכו בש"ח ביום 20/6/13, בו חלה על החברה החובה להשיב את ההלוואה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה.

" תמיכה לעמדה זו ניתן למצוא גם בספרות המשפטית (ראו, בין רבים: אירית חביב-סגל, "מגמות חדשות בהילכות הרמת המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב) 197; שרון חנס, ״עיון מחדש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בדין הישראלי״, עיוני משפט כח' 5 (2004)).

בספרה של יהודית קורן, עיקרון האחריות המוגבלת והחברה הפרטית 106 (2017), מציינת המחברת לעניין הרמת מסך באשכול חברות כי: "בית המשפט ירים מסך בין חברה-אם לחברה-בת, וייחיב את החברה-האם בחיובי החברה-הבת, או יזכה אותה בזכויותיה, אם יוכחו בפניו קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של החברה-האם בחברה-הבת עד כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת" זאת לא הוכח במקרה שלפניי.

בעת"מ (י-ם) 45909-05-10 אשר גרין מבנים בע"מ נ' רשות העתיקות (פורסם בנבו, 2010), אכן בוצעה "הרמת מסך" אלא שבאותו מקרה מדובר היה באדם שהקים חברה הנושאת את שמו, כך שבפועל היתקיימה זהות מלאה בין האדם לחברה בבעלותו ובשליטתו המלאה, חברת יחיד: "... ההבדל היחידי בין שמו המסחרי של אבנר גלעד כעוסק מורשה לבין שמה של המשיבה 2 מתבטא בתוספת בע"מ... אין, איפוא, כל הבדל בין פעילותו של אבנר גלעד כעוסק מורשה לבין פעילות של החברה כיום". אני כשלעצמי סבורה כי גם במקרה כזה אין לבצע הרמת מסך אלא אם מתקיימים התנאים של סעיף 6(ב), שכן, כפי שציין כב' המשנה לנשיאה מלצר, חזקה על אדם שאם הוא מקים אישיות משפטית, הוא ער להשלכות שיש לכך ולא יכול לבחור לעצמו רק את התוצאות שנוחות לו. מכל מקום, אלו הם לא פני הדברים בעניינינו, שעה שמדובר בקבוצת חברות, כאשר הבעלות בשתי החברות – המציע והחברה בעלת הניסיון, אף אינו זהה.

" על שאלת ההבהרות המותרות עמדה כב' הנשיא איילה פרוקצ'יה בעיניין קל ביניין (עע"מ 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, נח(1) 590, 599 (2003): "הבהרות, כשמן כן הן, נועדו להבהיר ולהסביר את פרטי המיכרז או פרטי הצעת מישתתף מקום שנפלו בהם אי-דיוקים בנסוח או עירפול במשמעות הוראה מהוראות מסמכים אלה. הדין מכיר ביכולתם של בעל מיכרז ומציע לקיים הידברות ביניהם לצורך הבהרות קטעים סתומים בתנאי מיכרז או בהצעות, ובילבד שהדבר ייעשה באורח שוויוני והוגן. לעתים נדרשים גם תיקונים טכניים מסוימים בהצעה בעקבות ההבהרות הניתנות. שלילת האפשרות ליתן הבהרות הייתה עלולה להביא לפסילת הצעות על הסף רק בשל אי-בהירות טכנית, שניתן בנקל להסירה. תקנות המכרזים מכירות באפשרות לקיים הליך הבהרות לגבי הצעת מציע לאחר הגשתה, והדבר חל הן במכרזי המדינה הן במכרזי הרשויות המקומיות...... בדרך-כלל ראוי הוא שהצעת מישתתף תהיה ברורה ולא תלקה בחוסר ודאות. חוסר הוודאות עלול לשבש את סדרי התחרות השוויונית, להשמיט את בסיס ההשוואה בין ההצעות ולהצמיח סכסוכים משפטיים לעתיד לבוא. ....עם זאת בית-המשפט הכיר במהלך השנים.... ביכולתו של בעל מיכרז לפנות למציע ולקבל ממנו הבהרות לגבי הצעתו, אשר יסירו את אי-הוודאות, ובילבד שלא יהא בכך משום מתן יתרון בלתי הוגן למציע זה ופגיעה בעיקרון השויון לגבי המציעים האחרים..." (הדגשות שלי – מ' א' ג').

עם זאת איחזור על דברים שאמר כב' המשנה לנשיאה, אלייקים רובינשטיין בעע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל - הרשות הממשלתית למים ולביוב (פורסם בנבו, 2012): "אך מבקשים אנו להשריש את התודעה של דיוק והקפדה מרביים בעמידה בדרישות המכרזים ובלשון הערבויות, ולמנוע מידרון חלקלק וגמישות שלא במקומה אצל ועדות המכרזים..... לא למותר לציין, כי דברים אלה תקפים גם באשר לשלב הכנת המיכרז על-ידי הרשות, כדי שיהא בהיר כהלכה, והקורא בו יידע את דרכו, וזאת גם כדי שלא יישנו סיטואציות מביכות – וגם יקרות כלכלית – של ביטול מכרזים" .

...

מהפרוטוקולים של ועדת המכרזים עולה כי הועדה, ולו לאחר מעשה, ערכה בדיקה מקיפה ורצינית, והתרשמה כי מצד ה.ב. חדשנות היו חוסר הבנה או מקצועיות בהגשת המכרז, אך לא מעבר לכך, וכי הטעויות שנפלו בהצעה היו בתום לב. בדיון שנערך בין חברי ועדת המכרזים בתום הבירור מציין עו"ד ניר כהן: "צריך לזכור שהם אנשי בטיחות ולא אנשי מילוי מכרזים. אני לא רואה שיש פה משהו שקרי, הם סיפקו הסברים לכל שאלה". אני סבורה כי אין לנקוט גישה סלחנית כזו כלפי מציעה במכרז, שכן, כאשר מגישים הצעה למכרז נעזרים, כפי שגב' בלום עצמה הבהירה, באנשי מקצוע, ויש לעמוד על כל הדקויות.

על כן, ורק מאחר ולא מדובר בחוסר סבירות קיצונית, אני מאשרת את החלטת ועדת המכרזים ודוחה את העתירה.

סוף דבר העתירה אמנם נדחית.