עתירה מינהלית זו עניינה בהחלטת ועדת הערר לתיכנון ולבניה – מחוז תל אביב (להלן: "ועדת הערר") לבטל את החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמת השרון (להלן: "הועדה המקומית"), אשר התירה לעותרים לסטות מתכנית ביניין העיר רש/210א (להלן: "התב"ע") ולבנות את הקיר הקידמי של ביתם במרחק קצר יותר מגבול המיגרש ומהמרחק הקבוע בתב"ע (להלן: "ההיתר" או "ההקלה").
...
אנו סבורים שבנסיבות אלה, שבו כל בניין בנוי במרחק שונה מגבול המגרש, על מנת לבחון מהו הקו שלפיו בנויים 'מרבית הבניינים', יש לבחון מהו אותו קו שמרבית הבניינים בנויים בנסיגה ממנו - כאשר הבחינה היא החלק הבולט ביותר לכיוון גבול המגרש בכך בית ובית (באופן שמקבל ושבא לקראת מי שמבקש לחרוג מקו הבניין).
ודוק, וכפי שצוין בפני הוועדה המקומית (נספח ז' לעתירה), אין מטרתו של הליך זה ענישה, אלא תכנון ובניה, ולכן אין בכך כדי להצדיק שלא להיעתר לבקשה בנסיבות אלו (וזאת מבלי להיכנס לשאלת ניקיון הכפיים, או העדרו, של המשיבה 3) (וראו: עעמ 5726/12 אהרון אמסלם נ' לאה אלון, בפסקה 23 (פורסם במאגרים המשפטיים, 10.06.2015) להלן: "עניין אמסלם").
ואולם, התנהלות זו כן מצדיקה להימנע מפסיקת הוצאות לטובת העותרים, אף כאשר עתירתם מתקבלת, וכך ייעשה.
סוף דבר
לאור כל האמור, העתירה מתקבלת באופן זה שהחלטת ועדת הערר בטלה והחלטת הוועדה המקומית נותרת על כנה.
