מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ביטול החלטת פסילה עצמית של שופט

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 30.5.19, ולאחר השלמת ההליכים המקדמיים, פנה המשיב 1 בבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וביום 4.6.19 נעתר בית המשפט לבקשה וציין: "לאור אי הגשת תגובה עד כה לבקשה זו שהוגשה בעבר, הנני מורה על הגדלת סכום התביעה כמבוקש ובכפוף לתשלום יתרת האגרה". ביום 12.6.19 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.6.19 בטענה כי זו ניתנה במעמד צד אחד וללא שניתנה לו הזכות להגיב לה. בבקשתו נטען, כי ככל שבית המשפט לא יבטל החלטתו ישקול הוא להגיש בקשת פסילה ויפנה אל כל גורם שיש בו משום ביקורת על שופט שסרח.
ביום 3.10.19 הגיש המבקש בקשה לדחיית המועד להגשת ראיות בשל כוונתו להגשת מכתב תלונה לגורמים הממונים על כהונת שופט ובקשה לפסילה עצמית.
דהיינו, שבעצם הפניה לנציב, אין, כשלעצמה, להעיד על האובייקטיביות השיפוטית של השופט היושב בדין, שהרי זה האחרון בוחן את היתנהגות השופט ואת דרך ניהול המשפט בלא קשר הכרחי לשאלת האובייקטיביות השיפוטית.
...
לפניי בקשת פסילה מלהמשיך ולדון בתיק זה. לאחר קבלת תשובות המשיבים ותגובת המבקש, מובאת בזאת החלטתי לבקשה.
ביום 30.5.19, ולאחר השלמת ההליכים המקדמיים, פנה המשיב 1 בבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וביום 4.6.19 נעתר בית המשפט לבקשה וציין: "לאור אי הגשת תגובה עד כה לבקשה זו שהוגשה בעבר, הנני מורה על הגדלת סכום התביעה כמבוקש ובכפוף לתשלום יתרת האגרה". ביום 12.6.19 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.6.19 בטענה כי זו ניתנה במעמד צד אחד וללא שניתנה לו הזכות להגיב לה. בבקשתו נטען, כי ככל שבית המשפט לא יבטל החלטתו ישקול הוא להגיש בקשת פסילה ויפנה אל כל גורם שיש בו משום ביקורת על שופט שסרח.
נראה, כי השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסילה, ובעקבותיה מספר חוזר ונשנה של בקשות לעיכוב ההליכים בתיק, רק מחזק מסקנה זו. בענין זה, נקבע בהלכה הפסוקה, כי חובת תום הלב מחייבת כי בעל דין לא ישתהה בהגשת טענת הפסלות ולא יעלנה כדבר של מה בכך על מנת להאריך את הדיון שלא לצורך או כדי לנסות לעכב את ההכרעה בתיק.
על כן, המסקנה המתבקשת היא, כי בשל היותה של טענת הפסלות נגועה בשיהוי ניכר שכזה, מוביל הדבר לדחייתה.
יתר על כן, מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת המסקנה כי הראיות, שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת הפסלות, חייבות להיות משמעותיות.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

המערערת סבורה כי ה"איזון הנכון והראוי" מחייב שלא לפסול את המותב שמכיר את התיק על בוריו, ולפיכך טוענת המערערת כי יש להורות על ביטול החלטת הפסילה, במידת הצורך לאחר קבלת היתייחסות המותב בהתאם לתקנה 174(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
לא אחת נפסק כי החלטות "פסילה עצמית" אינן ניתנות כדבר שבשיגרה ולפיכך יש לייחס משקל רב לתחושתו הסובייקטיבית של השופט שקבל את ההחלטה, ולא בנקל יתערב בכך בית משפט זה (ראו: ע"א 8098/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (8.2.2023)).
...
עיינתי בערעור ובנספחים שצורפו לו ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.
דין טענה זו להידחות.
מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

יפים לענייננו דברי הנשיאה מ' נאור בע"א 9837/16 קצב נ' נקש (11.1.2017): "[...] במקרה של פסילה עצמית יש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט המבקש להמשיך לידון בתביעה, להמנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן [...]. אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מגלה השופט דעתו בצורה חד משמעית כי יתקשה לשבת בדין נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו [...]. על כן, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת שופט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים" (שם, בפיסקה 6; וראו גם: ע"א 2367/04‏ מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים תגמולים ושקום, פסקה 4 (27.6.2004); עניין פלונים, בפסקות 14-12).
בפסק הדין הודגש כי "[המותב] עצמו סבר, כי לא קם אף חשש סובייקטיבי, לא כל שכן אובייקטיבי, למשוא פנים. חרף זאת פסל עצמו מלדון בתיק, מסיבות של מראית פני הצדק ובשל תחושותיו הסובייקטיביות של [אותו בעל דין]" (בפיסקה 6) – ובנסיבות אלו נקבע כי יש לבטל את החלטת הפסילה העצמית.
...
עיינתי בטענות הצדדים ולא בלי התלבטות, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.
בנסיבות ייחודיות אלה – וכאמור, לא בלי התלבטות ­– אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת המותב לפסול עצמו מיוזמתו מלדון בהליך הנוכחי "מטעמי ניקיון הדעת", אף שהמשיבים בערעור הותירו את ההחלטה לשיקול דעתי.
הערעור נדחה, אפוא, ובנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 63308-08-23 מוחמד נ' רשות מקרקעי ישראל בפני כבוד השופטת תמר נאות פרי העותר מחמוד מוחמד ע"י ב"כ עו"ד האשם דלאשה המשיבה רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד חמי בן-ברוך – פמ"ח (אזרחי) פסק דין
רקע כללי - המדובר במיכרז אשר פורסם ביום 22.2.2023 ובו הוצעו לחכירה 10 מגרשים לבנייה עצמית של 30 יחידות דיור ביישוב כאוכב (להלן: "היישוב").
טענות העותר – העותר מבקש מביהמ"ש להורות על ביטול החלטת הפסילה וההחלטה בהשגה, באופן שיתאפשר לו לצרף את אישור משהב"ט למסמכים מטעמו וכך תיתקבל הצעתו, והוא אף טוען כי היות שהצעתו הייתה היחידה שהוגשה לגבי קבוצה ג', הוא לבטח היה זוכה במיכרז.
...
בתאריך 24.8.2023 התכנסה ועדת המכרזים לדון בהשגה, מצאה לנכון לדחותה, וכך נימקה (להלן: "ההחלטה בהשגה"): "בהתאם לתנאי המכרז דנן, כל המסמכים שנדרש צירופם, ובכלל זה, המלצת משרד הביטחון, הם מסמכי חובה מהותיים וצירופם להצעה בנוסחם המדויק וכנדרש, הוא תנאי סף להשתתפות בקבוצות המומלצים... מתן אפשרות להשלים בדיעבד, אחרי סגירת תיבת המכרזים, מסמכים מהותיים, סותרת את עיקרון השוויון – הן ביחס למציעים בפועל והן ביחס למציעים בכוח". על רקע האמור – הוגשה העתירה.
   אפנה בהקשר זה לעע"מ 8610/03 אמנון מסילות מעלות את מרכז שוש סלע נ' המועצה המקומית מג'אר, פ"ד נח(6) 755 (2004), לאמור: "הכלל הינו פסילת ההצעה הפגומה. הכשרת הפגם או הבלגה עליו הן בבחינת חריג שיש לו קיום במקרה שבו אין הפגם מביא לפגיעה בתחרות השוויונית בין המציעים והמציעים בכוח. במילים אחרות, פגם שתיקונו גורם, או עלול לגרום, פגיעה בשוויון, הוא פגם מהותי המחייב את פסילת ההצעה בעוד פגם שתיקונו אינו מעורר חשש כי יגרום לפגיעה בשוויון, אינו פגם מהותי ואינו מחייב את פסילת ההצעה. כפגם טכני שכזה יכולות להיחשב טעויות קולמוס או טעויות חשבונאיות שנפלו בהצעה, ואשר אין ספק באשר לאופן תיקונן ...." ובנוסף, ראו את עע"מ 10048/01 מנרב אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, כנסת ישראל, פ"ד נו(5) 625 (2002) פסקה 8, את עע"מ 10785/02 חברת י.ת.ב בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הפנים, פ"ד נח(1) 897 (2003) ואת עע"מ 5409/18 רשות מקרקעי ישראל נ' מוחמד סלימאן, פסקה 15 (3.1.2019) שם יש התייחסות לנושא זה, וכך נפסק: "תקנה 20(ד) לתקנות המכרזים מסמיכה את הרשות לפסול הצעה שנפל בה פגם. בהקשר זה, בית משפט זה מבחין בין פגם שהוא טכני גרידא לבין פגם מהותי בהליך המכרז אשר פוגע בתחרות הוגנת בין משתתפיו ובעיקרון השוויון, שהוא עיקרון יסוד של דיני המכרזים. בעוד שפגם טכני ניתן לתיקון ועל פי רוב מן הראוי לתקנו, פגם מהותי מביא ברגיל לבטלות ההצעה ואפשרות לתקנו איננה קיימת אלא במקרים חריגים (ראו בג"ץ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לא(1) 505 (1976); בג"ץ 751/89 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד מד(2) 441 (1990); בג"ץ 47/68 א' שרמן ובנו, 1954 בע"מ, חברה פרטית נ' שר העבודה, פ"ד כב(1) 496 (1968); וכן בג"ץ 649/79 מיכון בנין בע"מ, חברה רשומה בישראל נ' משרד הביטחון, מינהל ההכשרה והייצור, פ"ד לד(2) 113 (1979))." בהמשך, דן פסק הדין בהבדל בין פגם מהותי לטכני, בדומה לדברים שכבר צוטטו, ומוסיף: "היטיבה לתאר זאת פרופ' גבריאלה שלו בכתבה כך: "לעיקרון השוויון ביטויים רבים בדיני המכרזים הציבוריים. עיקרון זה מלווה את ההתקשרות הציבורית מרגע שנוצר הצורך בעסקה ועד לביצוע חוזה הרשות עם מי שזכה במכרז [...] כלל יסודי בדיני המכרזים הוא כי בעל מכרז אינו רשאי לשנות את פרטי המכרז לאחר קבלת ההצעות. גם כלל זה נובע מהעדפת ערך השוויון על פני שיקולים מסחריים. לפיכך, כאשר תוך הליכי המכרז ולאחר הגשת ההצעות מבקש מציע לתקן את הצעתו, תישאל השאלה: האם הפגם או תיקונו עלולים להעניק יתרון בלתי הוגן למציע או להפר את עיקרון השוויון [...]". עוד אפנה לדקל, עמ' 549-550), לאמור: "תקנה 20(ד) ... אינה קובעת הסדר מפורט בדבר היחס להצעה הפגומה. היא קובעת שלושה עקרונות פעולה, שעל פיהם נדרשת ועדת המכרזים לפעול: העיקרון הראשון הינו עיגון סמכותה של ועדת המכרזים להפעיל שיקול דעת בהתייחסותה לפגמים שנפלו בהצעה. על פי ההסדר הנובע מהוראה זו, אין פגם בהצעה שמעצם הגדרתו ומהותו אינו בר תיקון, למעט איחור בהגשת ההצעה. המסקנה הנגזרת כך הינה שכל פגם שהתגלה בהצעה צריך להיבחן לגופו על ידי ועדת המכרזים, וחובה על הוועדה לשקול ולהחליט האם הפגם שנפל בהצעה חייב את פסילת ההצעה, האם ניתן לתקן את הפגם או האם ניתן להבליג עליו. לא ייתכן מצב שבו ועדת המכרזים תהיה משוחררת מהפעלת שיקול דעתה בסוגייה זו. העיקרון השני שקובעת התקנה מהווה הנחיה לוועדת המכרזים בדבר אופן הפעלת שיקול דעתה. על פי הנחיה זו, דרך המלך הינה פסילת ההצעה הפגומה, והכשרת הצעה שנפל בה פגם הינה בבחינת יוצא מן הכלל. זוהי אמנם הנחיה כללית ביותר, ואולי לא מספקת, אך אין להקל ראש בחשיבותה. משמעותה היא שלוועדת המכרזים אכן מסור שיקול דעת לגזור את גורלה של ההצעה הפגומה, אך הכשרת הצעה פגומה או מתן היתר לתיקון פגם שנפל בהצעה הינם עניין למקרים מיוחדים ויוצאי דופן בלבד. בדרך כלל, ובהעדר נימוקים לסתור, שומה על ועדת המכרזים לפסול הצעה שנפל בה פגם. עם זאת, הענקת הסמכות להפעלת שיקול דעת מטילה על ועדת המכרזים חובה לעשות שימוש בסמכות זו. על כן, העובדה שהכשרת הצעה פגומה הינה עניין למקרים מיוחדים בלבד אינה פוטרת את ועדת המכרזים מהפעלת שיקול דעתה בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. העיקרון השלישי המעוגן בתקנה 20(ד) לתקנות חובת המכרזים הינו עיקרון השקיפות. על פי הקבוע בתקנה, החלטה בדבר הכשרתה של הצעה פגומה חייבת הנמקה, שתתועד בתיק המכרז. הנמקה זו תהיה פתוחה לביקורת חיצונית, הן מצד המציעים עצמן הן צד בית המשפט, אם יהיה בכך צורך". 49.
לכן, אף כאן, סבורני כי העובדה שלהצעה של העותר צורף אישור משטרה ולא אישור משהב"ט כנדרש אכן חייבה את התוצאה של פסילת ההצעה (וראו תוצאה דומה במקרה שהתברר בעת"מ (מינהליים נצ') 34902-07-17 עזאם רביע נ' רשות מקרקעי ישראל מרחב צפון (27.07.2017)).
סיכום - אשר על כן ולאור כל האמור מעלה, לא אוכל לקבל את העתירה, הגם שאני ערה לכך שהמשמעות של דחיית העתירה מבחינת העותר קשה ביותר.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

יום למחרת, ביום 20.12.23 הגיש המבקש בקשה דחופה לביטול החלטתי מיום 19.12.23 ובקשה להעברת הדיון בבקשה לסעד זמני למותב שפוטי אחר, בטענה כי בהנתן הוראת סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט ובהנתן החלטתי מיום 28.7.23 אינני מוסמכת עוד לידון בתובענה.
בקשה זו נדחתה בהיעדר כל עילה להעביר הדיון למותב שפוטי אחר ובהיעדר כל החלטה אחרת של בית המשפט העליון המונעת ממני מלהמשיך מלשבת בדין בתובענה זו. ביום 21.12.23 הוגשו תגובות המשיבים לבקשה לסעד זמני ובנוסף הגיש המבקש בקשה נוספת לפסול עצמי מלשבת בדין בתיק זה. במסגרת בקשת הפסילה חזר וטען המבקש כי אינני מוסמכת לידון בבקשה לסעד זמני נוכח ההחלטה מיום 28.7.23 בה נעתרתי לבקשת המבקש לעיכוב המשך ההליכים בתובענה עד להכרעת בית המשפט העליון בעירעור אותו הגישו בעיניין בקשתו לפסול עצמי מלשבת בדין ובהנתן הוראת סעיף 77א (ב) לחוק בתי המשפט .
(לציין כי המבקש אף פנה לכב' השופט גרוסקופף כי יפסול עצמו מלשבת בדין ובקשתו נדחתה וביום 17.12.23 הגיש המבקש ערעור על החלטת השופט גרוסקופף).
...
לפיכך, משנקט המבקש בפעולה והגיש בקשה מיוזמתו לסעד זמני דחוף ובהעדר החלטה אחרת של בית המשפט העליון, וגם לא החלטה המורה על מניעות ארעית שלי מלהמשיך לדון בתובענה או בבקשה, אין בטיעון המבקש, המתבסס על החלטתי מיום 24.7.23 כדי לבסס טיעונו בדבר חוסר סמכותי מלשבת בדין, אשר תצדיק ניתוב התובענה לדיון בפני גורם שיפוטי אחר.
אשר לחששו של המבקש לקיומו של משוא פנים, נוכח החלטתי מיום 19.12.23, אין לי אלא לחזור ולהדגיש כי בית המשפט עושה מלאכתו על פי הבא בפניו.
אני קובעת את הבקשה הרביעית לסעד זמני שהגיש המבקש לדיון בפני ליום 2.1.24 שעה 9:30.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו