נטען כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא מכוח החלטת כב' השופטת אפרת בוסני מיום 10.4.2017 הנו בלתי חוקי, היות ובית המשפט לא קיים דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר, דן בבקשה מבלי שהעורר היה מיוצג ומבלי שנקבעו תנאי שיחרור בערבות, ועל כן ההחלטה בנוגע להוצאת הצוו הנה void.
מכאן, אין כל בסיס לטענות שנשמעו מטעם העורר, לפיהן החלטה זו של בית משפט קמא הנה בלתי חוקית כך שדינה להתבטל מעיקרא (void).
...
בנסיבות אלה לא מצאתי לכפות הסדר זה על העורר, בניגוד לרצונו, במסגרת החלטה מחייבת, מהטעם שאין להעמיס על העורר נטל שאין בכוחו או ברצונו לעמוד בו, לבל יביא הדבר בסופו של דבר להכבדה נוספת על חירותו, גם כשהדבר אינו דרוש לצורך הבטחת התייצבותו במשפט.
במצב דברים שכזה, נוכח קביעתי כי בשלב זה יש מקום לקבוע מגבלות על יציאת העורר את הארץ, כדי למנוע הימלטותו מהדין ושיבוש ההליך המשפטי, מהנימוקים שפירטתי לעיל, ומשהעורר סירב לקבל על עצמו הסדר מקל ומידתי, שדורש ממנו הפקדת ערבויות והודעה מוקדמת לפרקליטות, בשעה שדרכונו מושב לו, אך בשל רצונו לצאת את הארץ בהתראה של שעות אחדות, הרי שנחה דעתי כי אין מנוס, אלא לדחות את הערר ולהותיר בשלב זה את ההסדר שקבע בית המשפט קמא על כנו.
מכל הטעמים שמניתי, הערר נדחה.
