ביטול החלטת מכללה בדבר הפסקת לימודים

בדומה למר עוז, בדיון המוקדם תיאר ב"כ הנתבעת את הדברים כאילו הנתבעת הייתה פאסיבית לחלוטין במעבר התובעת ממעמד של עצמאית להעסקה דרך חברה וכי הייתה החלטה של "כמה מרצים", אשר עבדו עם "עוד כמה מכללות", וכי גורמי הנתבעת "לא התערבו בשקול" של אותם מרצים, תוך שהוסיף: "יכולנו לסרב, באותו רגע שמביאים את זה כעובדה יש לנו בעיה עם סיום שנת הלימודים.". מנגד, מעדות התובעת בפנינו, עולה כי המעבר להעסקה קבלנית הייתה דרך להתגבר על הוראות הרגולטור בכל הנוגע להקף העסקה של מורים מן החוץ.

מר סרוגו העיד כי במהלך סמסטר הקיץ התובעת פנתה אליו וביקשה להפסיק את עבודתה, וכך תיאר את הדברים: "...לאחר 4 שיעורים התובעת פנתה וביקשה להפסיק ללמד את קורס הקיץ מסיבות אישיות שהיא עוברת לירושלים שכל זה מעכשיו לעכשיו. בהמשך להחלטה זו נאלצנו לעשות משהו שהוא ממש כימעט בלתי אפשרי בסמסטר קיץ לחפש מרצה לכלכלה שפנוי בימי שישי, שיכול ללמד את קורס כלכלת ישראל אחרי שעברו 4 שיעורים וכל זה מהיום למחר." (פרוט', עמ' 21, ש' 19-25).

מר סרוגו הציע את הערכתו באשר לעילה שבגינה ביקשה התובעת לסיים את העסקתה, וכך ציין: "... ההערכה שלי, הלימודים התחילו בשעה 08:00 בבוקר בצפת כדי להגיע מירושלים זה מספר שעות לא מבוטל על מנת להגיע והמעבר ההכרחי ואני לא ניכנס לסיבה מדוע היא עשתה את המעבר, הביא אותה להחלטה שהיא לא רוצה להמשיך ללמד." (פרוט', עמ' 25, ש' 7-18).

...

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים, בסך של 56,050 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 01/09/2015 ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התביעות להפרשי שכר, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי בגין פיצויים שלא כדין, דמי חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין הפקדות בחסר לביטוח פנסיוני – נדחות כמפורט לעיל.

הוצאות ושכ"ט – בנסיבות העניין, ולאחר ששקלנו את העובדה לפיה התביעה התקבלה בחלקה בלבד, החיסכון בזמן השיפוטי ובזמנה של הנתבעת עקב חזרת התובעת מחלק מרכיבי התביעה, ולו בשלב הסיכומים, את הקושי עליו הצבענו באשר להתנהלות הנתבעת בזמן אמת וכן את הקושי שעלה מהטיעונים אותם ביקשה שנקבל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב- 1/19 עניינה של התובעת נדון שוב מול הנהלת המכללה, לאור ערעורה על ביטול קורס של ד"ר בן דוד ורד על רקע אי מילוי חובת נוכחות.

באשר להחלטות הנתבעת, בית משפט זה אינו מיתערב בהחלטותיה או בשקול הדעת של המוסמכים להחליט מטעם הנתבעת בשאלות האקדמיות הפנימיות שלה ואין גם בפני בית משפט זה בקשה לביטול החלטה זו או אחרת וגם לא את ההחלטה בדבר המסקנה אליה הגיעה וועדת הסטאטוס מיום 20.5.2019 מטעם הנתבעת להפסקת לימודיה של התובעת.

...

לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובטיעוני הצדדים, עולה כי התובעת מלינה על הליך קבלת ההחלטה בעניינה להפסקת לימודיה אצל הנתבעת, לרבות סבירות ומקצועיות ההחלטה וכן, השיהוי בו התקבלה ההחלטה דבר שגרם לה נזק, שכן, היא המשיכה ללמוד ולהשקיע, לנסוע להתנסות ולא עבדה ולא התאפשר לה לבצע הפסקת לימודים.

באשר להחלטות הנתבעת, בית משפט זה אינו מתערב בהחלטותיה או בשיקול הדעת של המוסמכים להחליט מטעם הנתבעת בשאלות האקדמיות הפנימיות שלה ואין גם בפני בית משפט זה בקשה לביטול החלטה זו או אחרת וגם לא את ההחלטה בדבר המסקנה אליה הגיעה וועדת הסטטוס מיום 20.5.2019 מטעם הנתבעת להפסקת לימודיה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

האם התובעת עמדה בתנאי ההסכם שנחתם בינה לבין המכללה לביטול העסקה? בהצהרת התלמיד שנחתמה ביום 27.2.22 תנאי ביטול הרישום צוינו בסע' 6 שזו לשונו: "א. ידוע לי כי במידה ואבטל את הרשמתי ללימודים הנני נידרש למלא את בקשתי בטופס "בקשת תלמיד/ סטודנט" הנמצא במזכירות המכללה.

ידוע לי כי ביטול או הפסקת לימודים מיום תחילת הלימודים ועד 14 יום לאחר תחילת הלימודים אחויב בדמי הרשמה ו- 50% משכר הלימוד.

לפיכך לא ברור האם הבינה את החוזה עליו חתמה, אולם מאידך, התובעת לא טענה כי לא הבינה על מה חתמה, כך שאפשר שהדברים הוסברו לה בעל פה. הצדדים לא התייחסו לנקודה זו. במסמכים שהוגשו לא הוגשה כל ראיה לפיה התובעת פנתה למכללה לפני ה- 14.6.20 לצורך ביטול הרישום.

במקרה דומה פסקה השופטת הניג ב- ת"ק (שלום תל אביב-יפו) 3316/03 עורייב אגברייה נ' האקר תוכנה בע"מ (נבו 26.08.2003) כדלקמן: "לעומת זאת אני קובעת כי התובעת הוכיחה טעות בנסיבות סעיף 14 (ב) לחוק החוזים היינו, היא היתקשרה בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היתה מתקשרת בחוזה, הנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת על כך. לאור זאת רשאי בית המשפט לבקשת התובעת לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות כן אך לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שניגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. נכון שהנתבעת לא הוכיחה מהם הנזקים שנגרמו לה עקב כריתת החוזה אך ההיתדיינות היתנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות ומטבע הדברים הנתבעת (לעומת התובעת שהנה עו"ד גם אם מעונינת בהסבה מקצועית) לא זכתה ליעוץ משפטי בניהול ההיתדיינות ואינני רואה להחמיר איתה עקב כך. בנוסף, זכות ההשבה בעקבות ביטול חוזה עקב פגם בכריתתו אינה זכות מוחלטת ומשבוטל החוזה חייב כל צד להשיב אחד לשני מה שקבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם את שוויו של מה שקבל. לאחר ששיוויתי מול עיני הן את סעד הפיצויים (לנתבעת) עקב טעות התובעת והן את סעד ההשבה (לתובעת) עקב ביטול החוזה לאחר שהתובעת הישתתפה בשני שעורים של הקורס, החלטתי לחייב את הנתבעת לבצע "השבה חלקית" לתובעת.

...

במקרה דומה פסקה השופטת הניג ב- ת"ק (שלום תל אביב-יפו) 3316/03 עורייב אגבארייה נ' האקר תוכנה בע"מ (נבו 26.08.2003) כדלקמן: "לעומת זאת אני קובעת כי התובעת הוכיחה טעות בנסיבות סעיף 14 (ב) לחוק החוזים היינו, היא התקשרה בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היתה מתקשרת בחוזה, הנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת על כך. לאור זאת רשאי בית המשפט לבקשת התובעת לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות כן אך לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. נכון שהנתבעת לא הוכיחה מהם הנזקים שנגרמו לה עקב כריתת החוזה אך ההתדיינות התנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות ומטבע הדברים הנתבעת (לעומת התובעת שהינה עו"ד גם אם מעונינת בהסבה מקצועית) לא זכתה ליעוץ משפטי בניהול ההתדיינות ואינני רואה להחמיר איתה עקב כך. בנוסף, זכות ההשבה בעקבות ביטול חוזה עקב פגם בכריתתו אינה זכות מוחלטת ומשבוטל החוזה חייב כל צד להשיב אחד לשני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם את שוויו של מה שקיבל. לאחר ששיוויתי מול עיני הן את סעד הפיצויים (לנתבעת) עקב טעות התובעת והן את סעד ההשבה (לתובעת) עקב ביטול החוזה לאחר שהתובעת השתתפה בשני שעורים של הקורס, החלטתי לחייב את הנתבעת לבצע "השבה חלקית" לתובעת.

לאור האמור אני מורה כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,500 ₪ החזר חלקי בגין עלות הקורס אותו שילמה התובעת.

הרקע לבקשה ביום 16.11.21 נחתם בין המשיבה 1 לבין המבקשת, שהנה מכללה להכשרה מקצועית ולימודי תעודה, חוזה ללימודים בקורס שכוּנה "אשכול ילדים, מתבגרים ונוער בסיכון". חוזה דומה נחתם בין המשיבה 2 לבין המבקשת ביום 13.6.21.

זאת ועוד, במקרה דנן אין מחלוקת כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הנו חוזה אחיד, בו נקבעו, כעולה מנוסח הסעיף המצוטט בפתח ההחלטה, הן תנייה המגבילה את הדין החל על כל סיכסוך שיפרוץ בין הצדדים – דיני סיטומתא המועיל, הן תניה שקובעת כי ההליך יתקיים בבוררות, ולא בבית המשפט, והן תניה לפיה למבקשת השפעה גדולה יותר על תנאי הבוררות, אופן נהולה וסדרי הדין בה. נוכח קביעותיי העובדתיות דלעיל נהיר כי משנקבעה בהסכם שערכה המבקשת תנייה לפיה כל סיכסוך יידון בבית הדין הישר והטוב בחיפה, זאת מבלי שניתן לפנות לכל ערכאה משפטית אחרת המוכרת לכלל הצדדים, והן תניה לפיה הדין המהותי והפרוצדוראלי שיחול על ההליך יהא דין סיטומתא (ולא הדין האזרחי), הרי שקמות חזקות הקפוח הקבועות בסעיפים 4(8) ו-4(10) לחוק החוזים האחידים, והמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שלא כך הדבר (ראו והשוו רע"א 8160/20 Google LLC נ. אשל (נבו, 20.2.22) לפיכך, אני קובעת כי בנסיבות העניין כל אחת מהמשיבות לא גיבשה גמירת דעת חוזית באשר לתניית הבוררות והדין שיחול על בוררות זו, לחלופין כי התניה בסעיף דנן בין הצדדים הנה תניה מקפחת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מורה כי סעיף 4 לפרק ביטול ההרשמה או הפסקת לימודים שהסכם בין הצדדים מבוטל / בטל , בין מכוח דיני החוזים ובין מכוח סעיף 19 לחוק החוזים האחידים, וקובעת כי התביעות דנן ישמעו בפני בית משפט זה. המבקשת תגיש כתב הגנה בתיק 47530-02-23 עד ליום 31.12.23.

...

בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים תשמ"ג – 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), הוגדר חוזה אחיד כך – "חוזה אחיד – נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם;" בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים נקבעה רשימה של תנאים שחזקה עליהם שהם מקפחים, ובניהם– ס"ק (8) - "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות". ס"ק (10) - "תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על תנאי הבוררות, לרבות קביעת הבורר, מקום הבוררות, תנאים שעל פיהם תתנהל הבוררות, אופן ניהול הבוררות וסדרי הדין בבוררות, והכול אף אם הספק הוכיח כי מסירת הסכסוך לבוררות כשלעצמה כאמור בפסקה (8) אינה מקפחת". יתרה מכך, בסעיף 5 לחוק החוזים האחידים נקבע כי – "תנאי בחוזה אחיד השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות הינו בטל". ובסעיף 19 לחוק החוזים האחידים נקבע- " מצא בית המשפט בהליך שבין ספק ללקוח, שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי בחוזה שביניהם או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. בהשתמשו בסמכותו לפי סעיף קטן (א) יתחשב בית המשפט במכלול תנאי החוזה ובנסיבות האחרות, וכן בנסיבות המיוחדות של הענין הנדון לפניו." בית המשפט העליון בפסק דינו ברע"א 1901/20 טרוים מילר בע"מ נ. facebook irland limited (נבו, 26.7.22) קבע לגבי תניות ברירת דין כי על בית המשפט ליתן דעתו בדונו בשאלת קיפוח למיהות הצדדים לחוזה ולטיב היחסים ביניהם.

זאת ועוד, במקרה דנן אין מחלוקת כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הינו חוזה אחיד, בו נקבעו, כעולה מנוסח הסעיף המצוטט בפתח ההחלטה, הן תנייה המגבילה את הדין החל על כל סכסוך שיפרוץ בין הצדדים – דיני סיטומתא המועיל, הן תניה שקובעת כי ההליך יתקיים בבוררות, ולא בבית המשפט, והן תניה לפיה למבקשת השפעה גדולה יותר על תנאי הבוררות, אופן ניהולה וסדרי הדין בה. נוכח קביעותיי העובדתיות דלעיל נהיר כי משנקבעה בהסכם שערכה המבקשת תנייה לפיה כל סכסוך יידון בבית הדין הישר והטוב בחיפה, זאת מבלי שניתן לפנות לכל ערכאה משפטית אחרת המוכרת לכלל הצדדים, והן תניה לפיה הדין המהותי והפרוצדורלי שיחול על ההליך יהא דין סיטומתא (ולא הדין האזרחי), הרי שקמות חזקות הקיפוח הקבועות בסעיפים 4(8) ו-4(10) לחוק החוזים האחידים, והמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שלא כך הדבר (ראו והשוו רע"א 8160/20 Google LLC נ. אשל (נבו, 20.2.22) לפיכך, אני קובעת כי בנסיבות העניין כל אחת מהמשיבות לא גיבשה גמירת דעת חוזית באשר לתניית הבוררות והדין שיחול על בוררות זו, לחלופין כי התניה בסעיף דנן בין הצדדים הינה תניה מקפחת.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מורה כי סעיף 4 לפרק ביטול ההרשמה או הפסקת לימודים שהסכם בין הצדדים מבוטל / בטל , בין מכוח דיני החוזים ובין מכוח סעיף 19 לחוק החוזים האחידים, וקובעת כי התביעות דנן ישמעו בפני בית משפט זה. המבקשת תגיש כתב הגנה בתיק 47530-02-23 עד ליום 31.12.23.

אופציה אחרת הייתה שלא לאפשר לה כלל להתחיל את הלימודים, גם לא תחת סוג של "רשימת המתנה" לאחר מועד ההרשמה והיא ידעה שלוקחת סיכון ולכן גם שילמה בידיעה שגם יכול ולא תיתקבל ואם המכללה לא תקבל אותה –כי אז יושב התשלום במלואו ולא כאשר היא זו שמודיעה על הפסקת ההיתקשרות.

רוצה לומר, כי גם אם הייתה יודעת במועד שיש לה חודש לבטל אולם רק אחרי שלושה חודשים יחלו הלימודים – היא הייתה מגיעה לאותו מצב, ולא עצם כך שנשללה ממנה הידיעה כי תוכל לבטל כשידעה שיש נהלי ביטול אולם חלף המועד לביטול – הוא אשר היה מניא אותה מקבלת ההחלטה להתחיל את הלימודים ועל כן לא נשללה ממנה בפועל האוטונומיה לבחור, לו היינו מחזירים את הגלגל לאחור והייתה בידה אותה ידיעה במועד.

באותו מקרה דובר היה על בקשה לאישור תביעה ייצוגית, שעניינה בתנאי אותו מכתיבה המשיבה, חברה המפעילה קורס ללימוד אנגלית, לפיו לקוח אינו זכאי להחזר כספי כלשהוא משכר הלימוד במקרה של ביטול הישתתפותו בלימודים לאחר תחילת הקורס (ולא זה המצב בעניינינו עת מדובר באי החזר של 3000 ₪ מתוך 25,000 ₪) שהם אף בגדר "פיצוי מוסכם" שבית המשפט ככלל לא נוטה להתערב ויש בדבר להעיד על כי הצדדים נתנו דעתם לכך).

...

בעניין קידום בע"מ, בית המשפט שרטט את עובדות המקרה וביחס אליהן מיקד את השאלה המשפטית – "אדם נרשם ללימודים בתחום בו הוא מבקש להרחיב את השכלתו ולהעשיר את ידיעותיו. תמורת לימודיו נגבה ממנו שכר לימוד כולל, המוסכם בינו לבין העוסק. זמן מה לאחר תחילת הלימודים מגיע האדם למסקנה כי אין הוא מעוניין להמשיכם. בעקבות זאת הוא מודיע לעוסק עמו התקשר על הפסקת לימודיו ומבקש השבה של חלק מהסכומים ששילם מראש, באופן יחסי לתקופת הלימודים אותה אין ברצונו לממש. העוסק מסרב בטענה שעל פי הדין ולפי תנאי החוזה, אין ללקוח זכות לבטל את ההתקשרות לאחר שהחל את לימודיו– האם ללקוח ישנה תרופה נגד העוסק במקרה שכזה? האם עומדת ללקוח "זכות חרטה" לאחר תחילת הלימודים? האם עומדת ללקוח "זכות השתחררות" מתכנית לימודים לאחר שהשלים חלק ממנה? בית המשפט המחוזי הבחין בין שני מצבים בהם מבקש הלקוח לבטל את ההתקשרות.

יצוין, כי המבקשת שם העלתה טענות נוספות כנגד המסקנה שישנה סבירות לקביעת התניה כמקפחת.

על כן, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.