ביטול החלטת דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו מניעה וצו הביניים

ביום 19.12.2019 היתקיים דיון בבקשה במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הבקשה לביטול צו ההריסה תידחה, כאשר היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון ובנייה (להלן: "היחידה הארצית") תעתור להארכתו של הצוו, כך שניתן יהיה לבצע את צו ההריסה עד ליום 15.5.2020, ובכפוף להתחייבותה של היחידה הארצית שלא לבצע את ההריסה לפני יום 15.3.2020 על מנת לאפשר למבקש זמן התארגנות.

לצדה של העתירה, הוגשה בקשה למתן צו ביניים שימנע את ביצוע צו ההריסה, ועוד באותו היום ניתן צו אירעי על ידי בית המשפט.

מעבר לכך, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה על הסף גם לאור הוראת סעיף 254ט(ד) לחוק התיכנון והבנייה לפיה בנסיבות בהן העבודה האסורה שלגביה ניתן הצוו נמשכה גם לאחר שהומצא הצוו, כפי שאירע בעניינינו, אין לעכב את ביצוע הצוו.

זאת ועוד, האינטרסים הציבוריים באכיפת צוי הריסה שניתנו ביחס לבנייה בלתי חוקית מזה ובמימוש החלטות שיפוטיות מזה תומכים גם הם בדחיית הבקשה.

...

לצד האמור, מצא בית המשפט קמא לנכון להתייחס לשאלת מעמדו של השטח עליו בנוי המבנה "גם אם זו לא האכסניה להכריע בה", וזאת לאור טענתו של המבקש כי מדובר בשטח שאינו בתחום הריבונות הישראלית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

סבורני, כי בנסיבות העניין אין להיעתר לסעד הזמני המבוקש.

סוף דבר: בהתחשב באמור לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית איפוא.

על פי הדין והפסיקה, בית המשפט יורה על צו מניעה זמני, כבמבקרה דנן - צו מניעה לביטול החלטת הרשם, רק לאחר שהשתכנע כי קמה עילה לכאורה לטוען נגד החלטת הרשות ואין טענותיו משוללות יסוד על פניהן וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הוצאת הצוו.

זהות הסעד הנידרש בבקשה למתן צו זמני לסעד הסופי הנידרש בערר גם טעם זה, זהות הסעד הנידרש בבקשה לעיכוב ביצוע לסעד הסופי הנידרש בערר, הנו נדבך נוסף במאזני השיקולים הנוטים לרעתה של העוררת במתן הצוו המבוקש על ידה.

מאידך ובאשר לנזק שייגרם למבקשת מאי קבלת הצוו, תטען המבקשת, כי אי מתן הכרעה בבקשה למתן רישיון קבלני זמנים בענפים 200 ג'3 ו-260ב'1 כבר בשלב זה, יביא לקריסתה הכלכלית של המבקשת, ובתוך כך כבר עתה נדחו מספר הצעות של המבקשת במספר מכרזים, עניין אשר יסתום את הגולל תחת ניסיונה של המבקשת להנפיק את הרישיון הקבלני שהיה לה עד להחלטת המשיב ויפגע פגיעה בלתי מידתית ובלתי סבירה בזכויות יסוד של המבקשת".

ברי שאין ליתן צו ביניים להכיר בכישורים אלו, ולהתערב - ולו זמנית - בהחלטות הועדה המייעצת ורשם הקבלנים - המוסמכים על פי חוק לבחון את הדבר - ולאפשר לעוררת לבצע עבודות הנדסה בנאיות, על כל הסיכון הכרוך בכך.

...

גם אם הפרוטוקול אינו המבטא את כל מה שנאמר בדיון – כטענת ב"כ העוררת - די במה שיש בו כדי לתמוך –בשלב זה - את המסקנה אליה הגיעו הוועדה המייעצת ורשם הקבלנים באשר להיעדר ידע מספק והעדר ניסיון מספק של מר רוקמן לאוניד.

לא שוכנעתי – בשלב זה – שנפל משגה כלשהו בהחלטות הוועדה המייעצת ורשם הקבלנים.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני כלשהו.

באותה בקשה צוין כי ככל שתנתן החלטה הדוחה את הבקשה לצוו ביניים, בכוונת המנהל האזרחי לתפוס את המבנה למחרת, בלווי כוחות הבטחון.

בהתאם לכך, ביקש בא כוח העותר לבטל את החלטת כב' השופטת בזק-רפפורט הנ"ל מיום 4.9.2022, ולהחזיר על כנו את צו הביניים עליו הורה כב' השופט גורדון ביום 23.8.2022.

בהתייחס אליה, ניתנה באותו היום (13.9.2022) החלטתי בזו הלשון: "נוכח ההחלטות הקודמות שניתנו בתיק, ונוכח התעוד שצורף לבקשת העותר מהיום ביחס להפקדת הערובה שנקבעה בהחלטת כב' השופט גורדון מיום 23.8.2022 – אני מורה באופן אירעי על מניעת הריסת המבנה ככל שההריסה טרם בוצעה. זאת, בכפוף לכך שלא ייעשה שימוש במבנה נושא העתירה, וכן בכפוף לכך שהעותר יימנע מבצוע כל בינוי נוסף ביחס למצב הקיים וכן מבצוע כל תוספת של מתקנים למבנה. לא יקוים תנאי זה, יתבטל הצוו מאליו...(ראו: נוסח הצוו מיום 20.7.2022 בעת"מ 43646-06-22 שהתייחס למבנה נושא העתירה הנוכחית).

בנסיבות אלה, החלטת המשיבות מיום 11.8.2022 לדחות את בקשת העותר לעיכוב ביצוע של הריסת המבנה, לא הוותה בגדר חידוש בהיתחשב בדברים המפורשים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים יום קודם לכן במהלך הדיון בעתירה הקודמת.

...

המסקנה המתבקשת ממכלול הנימוקים שפורטו היא כי דינו של הסעד השני להידחות, הן על הסף והן לעיצומם של דברים.

סוף דבר נוכח הנימוקים לעיל, העתירה נדחית על הסף ולגופה.

לצד זאת, בשים לב לצורך בתקופת התארגנות עבור התלמידים והוריהם כאמור בסוף פס' 32 לדבריי לעיל, אני מורה על מניעת הריסתו של המבנה נושא העתירה עד יום 31.12.2022 (למשכה של תקופת ההתארגנות, ראו והשוו: בג"צ 5909/17 אלהדליה הנ"ל, פס' 5).

ביום 18.07.2022, דחה בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ק' וקסלר) בקשה שהגיש המערער לביטול הצוו, הן על הסף – משהמערער לא הוכיח כי קיימת לו זכות קניינית במקרקעין ועל כן אינו נופל בגדרי המונח "הרואה את עצמו נפגע" הקבוע בסעיף 228(א) לחוק; הן לגופו של עניין – משלא קמה אחת מן העילות הקבועות בסעיף 229 לחוק לביטול הצוו.

ביום 24.10.2022, דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו בציינו כי "...החלטתי, בה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע, ניתנה במודעות מלאה לתוצאה אפשרית של ביצוע הצוו קודם לדיון בעירעור... לא מצאתי עילה לשינוי ההחלטה והבקשה נדחית". ביום 03.11.2022, הגיש המבקש בקשה נוספת – שלישית במספר – לעיכוב ביצוע הצוו.

כן ציינה המשיבה, כי תכליתו של תיקון 116 לחוק התיכנון והבנייה היא, בין היתר, מניעת עיכובים בבצוע צו הריסה מינהלי, כך שמתן עיכוב ביצוע לצוו כאמור הנו בגדר החריג לכלל.

שלישית, במקרים כענייננו, בהם למערער לא תהא זכות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מתן זכות לערער על החלטת ביניים "אינו מצב רצוי" (עניין דור, בפיסקה 15).

...

כן טוען המערער, כי הסיכוי כי בסופו של דבר תוכשר הבנייה הבלתי חוקית של המבנה מצדיקה לעכב את ביצוע הצו עד להכרעה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי.

אשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות בעניין, סבורני כי אלו אינם טובים.

יחד עם זאת, סבורני כי זו עומדת למערער לרועץ ולא לעזר.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לצד זאת, המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה שכן, לדבריה, אם יחלו העבודות להקמת הטורבינות והערעור יתקבל, "לא ניתן יהא להשיב כלל את הגלגל לאחור. זאת, לאור הנזק החמור, הבלתי הפיך וחסר התקנה שייגרם לסביבה, לא כל שכן הנזק הכלכלי העצום" (פסקה 8 לבקשה למתן צו ביניים).

לעמדה זו של המבקשת מצטרפת המשיבה 6, רשות הטבע והגנים, אשר מרחיבה בתגובתה ביחס לטעויות שנפלו לשיטתה בפסק הדין, בין היתר בקשר למשקל שהיה על בית משפט קמא לתת לעמדתה כפי שהוצגה הן בפני רשות הרשוי הן בפניו, ובקשר להפעלת עיקרון הזהירות המונעת בנסיבות המקרה.

ודוק, שינוי מיקומן של טורבינות לאחר הצבתן צפויה ליגרור אומנם עלויות לא מבוטלות, ואולם אין מדובר בנזקים של המבקשת, וחזקה על היזמיות והמשיבים 10-7 שהם מודעים לסיכון הגלום בתחילת העבודות בנסיבות אלו בהן העירעור עודנו תלוי ועומד (ראו: ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראל בע"מ (במקרה זה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע בנסיבות דומות ומטעמים דומים, תוך שצוין כי "ברי למשיבות כי כל עוד לא ניתן פסק דינה של ערכאת העירעור וכל עוד פסק הדין לא נעשה חלוט, הן נוטלות על עצמן סיכון לגבי השקעותיהן בהקמת המתקן" (החלטת השופט יצחק עמית מיום 7.7.2013).

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לעכב את עבודות ההקמה של חוות הטורבינות עד להכרעה בערעור.

כשברקע נזקים נטענים אלו, ועל רקע האמור לעיל, איני סבור שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, בוודאי לא באופן ברור, כנדרש.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני נדחית בזאת.