כל אחד מהמשיבים נתן טעמים שונים לכך: הנושים טענו כי נוכח העובדה שהסדר הנושים המקורי הופר הפרה יסודית, המערער איננו זכאי עוד לזכויות שהוקנו לו בגדר הסדר זה; הנאמן טען כי סעיף 87 לחוק מקנה לבית המשפט של חידלות פרעון סמכות רחבה וכי "קיים טעם" בהבחנה שערך בית המשפט קמא בין כפיפות המערער לחקירות המנהל המיוחד לבין חשיפתו לתביעות צדדים שלישיים; והממונה טען כי נוכח העובדה שלמערער, כבעל מניות בחברה, אין דבר להפסיד מדחיית עסקת ההשקעה והליכת החברה לפירוק, אין מקום להביא את האינטרסים שלו בחשבון בבחינת הבקשה לאישור הסדר הנושים המתוקן ואישור עסקת ההשקעה.
מהמקובץ עולה כי הפער בין הקף ומהות ההפטר שאושר על ידי בית המשפט קמא (לו הסכימו כלל הנושים), לבין הקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, הנו פער מצומצם יותר משנדמה בתחילה, ועניינו במצב בו מימצאי חקירות המנהל המיוחד ילמדו על עילות תביעה כנגד המערער שאינן בגין תרמית או בגין הפרת אמונים שלא בתום לב.
בנסיבות אלו, ובנתון לכך שהאלטרנטיבה היא ביטול הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, על ההשלכות הקשות שתיגרמנה כתוצאה מכך, כפי שציינתי לעיל, ובהנתן שגם אם חקירת המנהל המיוחד לעניין נסיבות קריסת החברה תגלנה עילות תביעה כאמור, אפשרויות הגבייה מהמערער מוגבלות הן (נוכח הוראות ההסדר בעיניין תצהיר הנכסים ותצהיר ההתעשרות), סבורני כי בנסיבות העניין דנן מוצדק כי נבטל את החלטתו של בית המשפט קמא, ובד בבד נעשה שימוש בסמכותנו לפי סעיף 87 לחוק חידלות פרעון, ונאשר את הסדר הנושים המתוקן תוך שנקבע כי עם אישורו יוקנה למערער הפטר סופי ומוחלט, בהקף ובמהות שהוקנו לו בהסדר הנושים המקורי (וכפי שהובהר לעיל).
...
חברַי סבורים כי בשם ההגנה על חופש החוזים ועל הצורך בוודאות בעת כריתת הסדר חוב, יש לפתוח את האפשרות להגנה על תניית פטור בגין הפרת חובת אמונים בחוסר תום לב (ולעמדת חברתי השופטת ברון, אולי גם מעשי תרמית), ככל שיתברר כי אלו לא היו משנים בסופו של דבר את כדאיות ההסדר כולו.
מהמקובץ עולה כי הפער בין היקף ומהות ההפטר שאושר על ידי בית המשפט קמא (לו הסכימו כלל הנושים), לבין היקף ומהות ההפטר שהוקנה למערער בהסדר הנושים המקורי, הינו פער מצומצם יותר משנדמה בתחילה, ועניינו במצב בו ממצאי חקירות המנהל המיוחד ילמדו על עילות תביעה כנגד המערער שאינן בגין תרמית או בגין הפרת אמונים שלא בתום לב.
בנסיבות אלו, ובנתון לכך שהאלטרנטיבה היא ביטול הסדר הנושים המתוקן והסכם ההשקעה, על ההשלכות הקשות שתגרמנה כתוצאה מכך, כפי שציינתי לעיל, ובהינתן שגם אם חקירת המנהל המיוחד לעניין נסיבות קריסת החברה תגלנה עילות תביעה כאמור, אפשרויות הגבייה מהמערער מוגבלות הן (נוכח הוראות ההסדר בעניין תצהיר הנכסים ותצהיר ההתעשרות), סבורני כי בנסיבות העניין דנן מוצדק כי נבטל את החלטתו של בית המשפט קמא, ובד בבד נעשה שימוש בסמכותנו לפי סעיף 87 לחוק חדלות פירעון, ונאשר את הסדר הנושים המתוקן תוך שנקבע כי עם אישורו יוקנה למערער הפטר סופי ומוחלט, בהיקף ובמהות שהוקנו לו בהסדר הנושים המקורי (וכפי שהובהר לעיל).
בסופו של דבר, הפער המעשי בין תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא לבין התוצאה אליה הגיע חברי אינו גדול.
