ביטול החלטת בית הדין השרעי עקב חוסר סמכות עניינית

לפניי שתי בקשות מטעם הנתבע בהתייחס לתביעה בסדר דין מקוצר שהגישו כנגדו התובעים לפנוי וסלוק יד: הראשונה – בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, השניה – בקשה למחיקת כותרת.

יש למחוק את הכותרת 'סדר דין מקוצר' נוכח העובדה כי התביעה הוגשה סמוך מאוד לכניסתה לתוקף של הרפורמה בסדר הדין האזרחי אשר ביטלה הליך זה, ועל כן בנסיבות נכון להעביר התביעה לדיון רגיל גם בהישען על דברי ההסבר לרפורמה וכן על פסיקות קודמות שנעתרו לבקשות ממין זה בעבר.

הקשר בין התובעים ובין בעל הזכויות בשטח המחלוקת משהוגשה על ידי התובעים החלטת בית הדין השרעי על מינוי של האמאם מר מוחמד זהרה כנציג/שלוח/זרועם הארוכה של התובעים כי אז למעשה התייתרה טענתו הראשונה של הנתבע לסילוק על הסף, כפיש ניתן ללמוד מהפרוטוקול המתורגם שהוגש ביום 27.6.21.

...

כך, ובהסתמך על לשון הסעיף, טען הנתבע כי משהמחלוקת מושא הליך זה נוגעת למקרקעין המהווה חלק מהאתר הבהאי הקדוש כי אז אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בו. בכל הכבוד, טענה זו נדחית על ידי.

עם זאת, ולאור הטענות העולות לגופו של עניין בבקשת הרשות להתגונן, אני מורה לתובע להודיע האם עומד הוא על קיום דיון או שמא מוסכם כי ימציא תשובתו לטענות העולות מבקשת הרשות להתגונן כפי שהוגשה ותתקבל הכרעת בית המשפט בבקשה אף ללא דיון פרונטאלי על מנת ליעל את ההליך.

אני קובעת כי דיון בבקשת הרשות להתגונן יתקיים ביום 24.2.2022 שעה 13:00, ככל שלא יוסכם כאמור בסעיף 23 לעיל.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי לצדדים, לזמנם בהתאם, ולקבוע תז"פ ליום 16.8.21.

כמו כן החלטתי לקבל את העירעור, לבטל את ההחלטות קמא – זאת של בית המשפט המחוזי וזאת של בית המשפט לעינייני מישפחה – ולקבוע כי הסמכות העניינית לידון ולהכריע בתוקפו של הסכם הגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני.

לזאת אוסיף הבהרה חשובה אשר ניתנה על ידי השופט נ' הנדל (כתוארו אז) בבג"ץ 5105/19 פלונית נ' בית הדין השרעי עכו, פסקה 5 (19.4.2021): "[...] כאשר צד להסכם שקבל תוקף של פסק דין מבקש את ביטולו בשל פגם שנפל בהסכם עצמו – דוגמאת עושק, כפייה או הטעה – עליו לעשות זאת באמצעות הגשת תובענה חדשה לערכאה בה ניתן פסק הדין, ולא באמצעות מסלול העירעור הרגיל, הרלוואנטי רק לפגמים שנפלו בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין. [...] ממילא, אין בויתור על זכות העירעור כדי להשליך על תביעת הביטול, ולהצדיק את השהוי בהגשתה, שכן מדובר בשני מסלולים מקבילים ועצמאיים." (ההדגשה הוספה והציטוטים הפנימיים הוסרו – א.ש.).

מנגד, הגיש המבקש בקשה מקדמית למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לעינייני מישפחה.

...

לאחר עיון בכתובים אשר הונחו לפניי על ידי בעלי הדין, החלטתי לדון בבקשה דנן כבערעור במסגרת סמכויותיי לפי סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ותקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

כמו כן החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטות קמא – זאת של בית המשפט המחוזי וזאת של בית המשפט לענייני משפחה – ולקבוע כי הסמכות העניינית לדון ולהכריע בתוקפו של הסכם הגירושין נתונה בידי בית הדין הרבני.

לאור כללי הסמכות העניינית, אשר נמצאים עמנו מקדמת דנא, סבורני כי בקביעתו אחרונה זו של בית המשפט המחוזי נפלה שגגה.

הערעור מתקבל אפוא, וההחלטות קמא מבוטלות בזאת.

אני קובע כי הסמכות לדון בכל טענות המשיבה בדבר זכאותה לביטולו של הסכם הגירושין ובטלות ההליך אשר התקיים בבית הדין הרבני מסורה לבית הדין הרבני, ולו בלבד.

בעקבות ההליך בבית הדין השרעי הוגשו עוד שתי עתירות, האחת של העותרים שבקשו סעד שיחייב את משטרת ישראל לאכוף את צוי המניעה הזמניים שהוצאו ע"י בימ"ש השרעי ומצד שני טענו בעלי המיזם בעתירתם כי יש להכריז על הצוים שהוצאו ע"י בית הדין השרעי כבטלים בשל חוסר סמכותו של בית הדין השרעי לידון בסוגיות נשוא ההליך הנוגעות לפעולות הבנייה של מוזאון במיתחם בו נתגלו שרידי קברים עתיקים.

"אני מוצאת כי אומנם לבית הדין לעבודה, שתחת ידו יצא פסק הדין, יש סמכות עניינית וניתן לפנות גם אליו בבקשה לביטול ההסכם שקבל תוקף של פסק דין. במקרה הספציפי הנדון כאן,ראוי שהפנייה תעשה אל בימ"ש של חידלות פירעון מכח הוראות סעיפים 271 ו-279 לחוק חידלות פירעון. במיוחד על רקע העובדה שהחברה נכנסה לחדלות פירעון זמן קצר בטווח של שנה מאז שנכרת הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין". סוף דבר: במקרה שבפניי, הגעתי למסקנה שהחלטת בית הדין השרעי למתן צו מניעה איננה תקפה כלפי הנאמן ואיננה תקפה כלפי ההליך המתנהל בפני בימ"ש של הפש"ר. אני דוחה את בקשתו של המבקש להקפאת הליכי המכירה של נכסי החייב, בהתבסס על צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית הדין השרעי.

...

תגובת המשיב (המבקש בבקשה המקורית): המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הנאמן להעברת הדיון על פי סעיף 178.

המשיב טוען כי בכתב התביעה שהגיש לבית הדין, טען שהסכם חלוקת העזבון נוגד את צוואתו של המנוח, "הושג בהיעדר הסכמת כל היורשים, וניתן על ידי בית הדין השרעי בחוסר סמכות עניינית, משלא ניתנה הסכמת כל היורשים להקניית סמכות לבין הדין השרעי... הסכם חלוקת העיזבון שלל מהמשיב חלק מזכויותיו במקרקעין שירש מהמנוח, והעניק ליורשים האחרים, ביניהם החייב, זכויות במקרקעין העודפות על אלה שהוענקו להם בצוואת המנוח". המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הנאמן משני טעמים: מבחינה מהותית- בשל סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין השרעי נדון בנושא שלפניו- צוואה וירושה של מוסלמים.

אני מורה על מחיקת ה"הודעה" של המבקש בדבר צו המניעה שניתן בבית הדין השרעי.

לפיכך אני מורה על העברת התביעה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה לבית הדין השרעי לדיון בפניי.

המבקש ישלם הוצאות בגין הליך זה לנאמן בסך 10,000 ₪.

ב"כ הנתבעת טוען לפיכך כי בית הדין השרעי דן ופסק במחלוקת בעיניין המשמורת ועל כן כל סיכסוך עתידי בסוגיה זו חייב היה להתנהל בפני אותה ערכאה, קרי בפני בית הדין השרעי ולא בבית משפט זה והתובע ובא כוחו למעשה הטעו את בית המשפט בסוגיה זו. לכתב ההגנה צורפו כתבי הטענות שהוגשו בבית הדין השרעי וכן פסק הדין של בית הדין השרעי והתסקיר שהוגש שם. ביום 31.1.22 הוריתי לתובע להסביר לבית המשפט מדוע לא תימחק התביעה על הסף מטעמי חוסר סמכות עניינית או חוסר סמכות נמשכת בתוך 14 יום.

לדבריו ההחלטה של בית הדין השרעי רק מאשרת הסכמות בין הצדדים ולא מיתקיים התנאי הקבוע בפסיקה של "דן ופסק". ב"כ התובע הוסיף כי רוב ההיתדיינות נערכה בתביעות אחרות של האישה למוהר וגירושין ולא בעיניין המשמורת וכי היא הגישה תביעותיה כדי לסכל סמכות בימ"ש זה. לאחר בחינה מעמיקה של כתבי בי - דין וטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת וכי הסמכות העניינית נתונה לבית הדין השרעי מכוח כללי הסמכות הנמשכת כפי שעוצבו בפסיקה.

העובדה שהאם התדיינה בבית המשפט בהליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א – 1991 והצדדים הגיעו שם להבנות והסכמות לאחר שהוזמן תסקיר אף היא אינה מבטלת את סמכותו הנמשכת של בית הדין השרעי.

...

אבאר כעת דרכי למסקנה זו. סוגיית הסמכות הנמשכת בין בית הדין השרעי ובית משפט לענייני משפחה נדונה בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ במסגרת בג"צ 2621/11 פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים ירושלים ( 27.12.11 , נבו).

((1998) 817 ( מ' ורבר, פ"ד נב( לאור כל האמור לעיל אני מוצא כי טענותיה המקדמיות של הנתבעת בדין יסודן ולא היה כל מקום להגיש התביעה לבית משפט זה בעניין "משמורת משותפת" שעה שהסמכות נתונה לבית הדין השרעי.

על כן אין מנוס אלא מלדחות התביעה מטעמי חוסר סמכות עניינית ולחייב התובע .

בנו של וחיד, טאהא, מונה לאפוטרופסו, על פי צו של בית הדין השרעי בעכו מיום 16.5.16.

הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא מתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי זכויות המבקש, עדיפות על זכויותיהם של הנתבעים 1-2, וכי יש לבטל את רישום זכויותיהם במקרקעין ולהעבירן על שם המבקש או "לשליטתו", לצורך גביית שכר הטירחה המגיע לו, לטענתו, מהמשיב 3.

למחרת מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני, ביום 8.8.23 הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן לטענתם, מדובר בתביעה כספית הנתונה לסמכותו של בית משפט השלום, ובקשה נוספת לחילוט הערובה שהפקיד התובע, לצורך תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותם בהחלטה.

...

מכל מקום, גם במקרה של חוסר סמכות עניינית, מקום בו מצא בית המשפט לדחות את התביעה על הסף ולא להעבירה לבית המשפט המוסמך, על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, אין הדבר מונע הגשת תביעה חדשה בבית המשפט המוסמך, כך שממילא לא יצמח לנתבעים כל יתרון מדחייה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

לבקשת הנתבעים ולאור הסכמת התובע, אני מורה על חילוט סך של 11,700 ₪ מתוך הסכום שהפקיד כערובה לטובת הנתבעים 1-2, לכיסוי ההוצאות שנפסקו לטובתם בהחלטתי מיום 7.8.23.

ככל שהתובע אכן מבקש ל"ייתר את המשך ניהול ההליכים" באופן מהותי, רשאי הוא לעתור לדחיית התביעה, ולבקשה זו יהיה מקום להיעתר.