ביטול החלטות וועדות ותביעות קיפוח

פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש התובע לבטל את החלטת ועדת המשמעת אשר היתכנסה בעיניינו וכן את הסכם הפרישה אשר נחתם עימו ולהורות על החזרתו לעבודה תוך חיוב הנתבעת בתשלום ההפרשים שבין השכר והזכויות הסוציאליות אשר היו משולמות לו כעובד בנתבעת לבין סכום הפנסיה המשולמת לו בהתאם להסכם הפרישה; כמו כן, עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש, חרם ונידוי, פגיעה בתדמית התובע ובכבודו כאדם והוצאת דיבה ולשון הרע.

המישור המהותי הטענה להיתנכלות מכוונת כנגד התובע מהעדויות והמסמכים שהובאו בפנינו, שוכנענו כי ההליך המשמעתי נערך מטעמים ומשיקולים עניינים לאחר שבמשך תקופה ארוכה ניהל התובע מערכת יחסים עכורה עם הממונים עליו, תוך שהקדיש זמן בלתי מבוטל מעבודתו לכתיבת מכתבי תלונה בעלי אופי פוגעני והעלאת טענות קפוח.

...

משנדחו טענות התובע לענין התנכלות מכוונת כלפיו, הוצאת דיבה ולשון הרע, פגיעה בשם הטוב, הננו דוחים גם את תביעת התובע לפיצוי בגין עגמת נפש, חרם ונידוי.

סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

באותה הבקשה ביקשה ד"ר בני, לבטל את החלטת ועדת מכרזים למנות את הנתבע 4 (להלן גם: "ד"ר רוט") למנהל שירות ניתוחים אנדוסקופיים (להלן גם: "מנהל השירות"), וזאת "משום פגמים מהותיים ויסודיים שנפלו בה". לטענתה, שקולי הועדה היו לא עינייניים, ומועמדותה נפסלה על רקע תלונתה לגבי היתנהלות לא תקינה של בית החולים, כאשר סמנכ"ל הרופאים, שקבל ממנה את התלונה, ישב בועדת המיכרז והכשיל את בחירתה.

הסעדים במסגרת כתב התביעה השלישי (לרבות השלמה נוספת שלו) כללו את עילות התביעה, כדלקמן: צו קבוע, המורה לבטל את החלטת המכרזים מיום 16.7.14, ועל ביטול מינויו של ד"ר רוט לתפקיד אליו נבחר (מנהל השירות).

לא מצאנו איפוא בסיס ל"הפלייה מגדרית", ואנו דוחים את טענות ד"ר בני בהקשר זה. תביעות התובעת ל "שכר עבודה מולן": לפי התובעת, במשך שנים ארוכות היא סבלה מקיפוח בתשלום שכרה וזכויותיה, לפי ההסכמים הקבוציים המחייבים בענף הרפואה.

...

בית הדין מצא ממש בחלק מטענות התובעת, והתלה את מינויו של ד"ר רוט עד סיום ההליך העיקרי.

ושנית, אם טענתה של התובעת היא להיותה, "ממלאת מקום" של מנהל היחידה או השרות בעת שהותו של פרופ' קונסטנטיני בחו"ל, לא מצאנו מינוי פורמלי לכך.

העובדה כי מצאנו אי אלו פגמים ב"מכרז למנהל השרות" (זה שלבסוף בוטל) , אין פירוש הדבר כי התובעת הייתה זוכה בו, אם היה מתקיים מחדש, והדבר כלל לא נבחן בשל התפטרות התובעת קודם לכך (השווה: ע"ע 519/05 ד"ר אברהם פנקו נ. שירותי בריאות כללית ואח', פס"ד מיום 22.1.07, המלמד על זכייה במכרז ומינוי כתנאי לתשלום שכר מתאים).

יצוין כי התובעת גם לא הציגה נתונים, שניתן יהיה להשוות בין שכרה לבין שכרו של "מנהל שרות" או "מנהל יחידה". בשים לב לאמור, אין מנוס מדחיית תביעת התובעת, ככל שזו מתייחסת ל"הפרשי שכר".

בתאריך 7.2.16 הגישה העובדת תביעה ובקשה לסעד זמני שיורה על ביטול החלטת הועדה והשבתה לעבודה.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין לפיה לא היה מקום לערוך לעובדת שימוע בעל פה. שימוע יכול להערך בכתב ואין הכרח כי יערך בעל פה דוקא; העובדת לא ציינה כיצד קופחה זכותה במסגרת השימוע בכתב; היא לא ביקשה להופיע בפני חברי הועדה; יש להיתחשב במועדי כנוס הועדה שאינם תכופים וסדר יומה העמוס ולכן לא תוכל לעמוד בשמיעת טיעונים בעל פה בכל מקרה.

...

על כך, טענת העובדת בקשר להעדר הצורך במכרז, ולכך שמדובר בתפקיד דומה – נדחית.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין לפיה לא היה מקום לערוך לעובדת שימוע בעל פה. שימוע יכול להיערך בכתב ואין הכרח כי יערך בעל פה דווקא; העובדת לא ציינה כיצד קופחה זכותה במסגרת השימוע בכתב; היא לא ביקשה להופיע בפני חברי הוועדה; יש להתחשב במועדי כינוס הוועדה שאינם תכופים וסדר יומה העמוס ולכן לא תוכל לעמוד בשמיעת טיעונים בעל פה בכל מקרה.

סוף דבר הערעור נדחה.

זו עתירה מנהלית שבה "תביעה למתן פסק דין הצהרתי שיכריז על תוקפו המחייב של חוזה פיתוח". למעשה מדובר בעתירה לביטול החלטת המשיבה מיום 21.5.18, לפיה דחתה את בקשת העותר לביטול החלטת ועדת עסקות לביטול הסכם הפיתוח.

עוד טען העותר, שהחלטת המשיבה לבטל את חוזה הפיתוח שנחתם עמו נעוצה בשיקולים זרים שיש בהם לקפח זכויותיו, להפלותו לרעה, להפר את עיקרון השויון תוך נסיון זול להעדיף יזמים אחרים דומים למקרה של העותר, שחרגו והפרו את ההסכמים ונשארו בהסכם.

...

על פי העובדות שהוכחו על ידי העותר, והטענות שנטענו על ידו אשר דינן להידחות, לא מצאתי פגם בהחלטת המשיבה מיום 21.5.18, המצדיק את ביטולה.

על כן, אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם את הוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.

במסגרת העתירה טוענת העותרת, כי ועדת המכרזים החליטה ביום 11.07.2022, להכריז על המשיבה מס' 2 – ד"ר חורי סילביה (להלן: "המשיבה 2"), כזוכה במיכרז, חרף אי עמידתה בתנאי הסף של המיכרז ועל-אף שההמלצות אשר צורפו על-ידה אינן עומדות בתנאי המיכרז ומבוססות על "הצהרות שקריות בחלקן". עוד טענה העותרת, כי נפלו פגמים קשים בהתנהלות ועדת המכרזים במהלך ניהול הליך המיכרז ובהחלטה שהתקבלה עם סיומו, ובתוך כך ניתנו למשיבה 2 נקוד בגין קריטריונים שנקבעו במיכרז כשהיא לא עמדה בהם, ועל כן יש להורות על ביטול זכיית המשיבה 2 במיכרז, ולקובע כי העותרת היא הזוכה במיכרז.

נטען כי מדובר בבקשה חסרת תום לב, ומהוה ניסיון לחמוק מהחלטת בית המשפט בבקשה למחיקת העתירה.נטען כי מציע שקופח לטענתו בהליך מיכרזי, לא יוכל לתבוע סעד של פצויי קיום בהליך של תובענה מנהלית, מבלי שתקף ראשית את החלטת ההליך המכרזי בהגשת עתירה מנהלית.

...

נראה כי נסיבות העניין תואמות לדוגמא שהפנה אליה בית המשפט העליון בהלכת קסם מילניום, לפיה "אלה הם פני הדברים גם כאשר בית המשפט שדן בעתירה מחליט שלא ליתן סעד זמני שיקפיא את הליכי המכרז, ולא ניתן עוד, בשלב סיום הדיון בעתירה, להחליף את הזוכה בפועל אף אם נקבע במסגרתה כי הוא זכה במכרז שלא כדין... כך הוא המקרה, למשל, כאשר עסקינן במכרז להקמת מערכת או תשתית, שהיא מטבעה פעולה חד פעמית ולכן אם לא ניתן סעד זמני בעתירה התוקפת את המכרז, לא יכול המציע – בחלק מן המקרים – לממש את זכייתו היה וטענותיו תתקבלנה בסופו של דבר" (שם, בפסקה 24).

הדברים מקבלים משנה תוקף, לאור העובדה כי במסגרת העתירה שלפניי טרם הוגשו תשובות לעתירה וטרם התקיים דיון במעמד הצדדים, כך שטענות הצדדים טרם נדונו והוכרעו לגופן, על כן ובהתחשב בכך כי העתירה נסובה סביב זכיית העותרת במכרז קונקרטי ולא בשאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית יוצאת דופן, סבורני כי אין מניעה להורות על העברת העתירה לתובענה מנהלית (ראו והשוו עת"מ (י-ם) 29732-12-21 יוסי אמבולנס שירותים רפואיים בע"מ נ' המשרד לשירותי דת (28.04.2022)).

לאור האמור, ונוכח בקשת העותרת להורות על המרת העתירה לתובענה מנהלית, הנני מורה על המרת ההליך לתובענה מנהלית ותיקון כתבי הטענות והתאמתם להליך של תובענה מנהלית לפי תקנה 29 לתקנות.