ביטול החלטה של ועדה רפואית קודמת בדבר דרגת נכות

ביום 7.3.2018 היתקיימה ועדת ערר בנוכחות התובע, וביום 24.4.2018 נשלחה החלטת הוועדה הרפואית, שלפיה לתובע נקבעה נכות בשיעור של 50% מיום 1.1.2016 ועד ליום 31.12.2018 (להלן- התקופה השניה)(ע' 12 ש' 1-2; ע' 19 ש' 10-11).

בתום הדיון נתקבלה החלטה כדלקמן: "1. ב"כ התובע יעביר תוך 10 ימים מהיום לב"כ הנתבעת אישור מהמוסד לביטוח לאומי בדבר אחוזי הנכות של התובע בגין התקופות הרלוואנטיות לתביעה, ובכלל הסכומים ששולמו לו.

בכל הנוגע להתייקרות דמי הניהול בחשבונו של התובע, הרי שבהתאם לסעיף 3ב3 לחוזר גופים מוסדיים 2012-9-22 וכן בהתאם לתנאים שחלו על התובע, התנאים המיוחדים שחלו על התובע יכולים להתבטל בהקשר של עזיבת מקום עבודה ובטול ההטבה כאמור.

דא עקא, בהתאם לסעיף 51 לתקנון קרן הפנסיה, כמו גם חוזרי משרד האוצר בעיניין (ראה סעיף 18 לכתב ההגנה), במקרה שהנכות נובעת כתוצאה מתאונת עבודה יקבל המבוטח פנסיה השווה להכנסה הקובעת מוכפלת בדרגת הנכות, בנכוי הסכומים שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי ובילבד שפנסיית הנכות לא תעלה על הפנסיה שהייתה משולמת ללא הזכאות לקיצבה מהביטוח הלאומי.

בהקשר זה נתגלעה מחלוקת נוספת בין הצדדים, מתי הועברו האישורים של המוסד לביטוח לאומי לקרן, האם ביום 15.1.2020 כנטען על ידי הנתבעת או שמא קודם לכן כנטען על ידי התובע.

...

בהקשר זה מצאנו לציין, כי במהלך חקירתה הנגדית שאל התובע את גב' פריד "האם אני פניתי לפניקס מהתשלום באפריל 2018 ועד להגשת התביעה ב-2/2019, פניתי בעצם ואמרתי לכם שהחשבון היה לא נכון וביקשתי שתעשו מחדש חישוב ואז תשלמו לי את מה שמגיע לי"? על כך השיבה גב' פריד כי "אם פנית לשירות הלקוחות אני לא יודעת. לא ראיתי פניה בכתב שהגיעה למחלקת תביעות...פעם ראשונה שראיתי את הפניות שלך זה היה במסגרת ההליך המשפטי. הוא יכול לפנות למחלקת פניות הציבור ככל ולא היה מרוצה" (ע' 14 ש' 33-36; ע' 15 ש' 1-7).

בשים לב לכללם של דברים, התביעה נדחית ברובה, וליתר דיוק ניתן כבר סעד לתובע, בסמוך להגשת כתה התביעה, בשיעור של כ-5% מסכום התביעה.

משכך, מצאנו לפסוק לטובת הנתבעת, הוצאות ברף הנמוך, בסך של 2,000 ₪ בלבד אשר ישולמו על ידי התובע לנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

מהחומר שהוגש לתיק בית הדין עולה, כי ביום 13.8.19 נשלחה למערער, עם העתק לבא כוחו, מכתב המודיע, כי "הועדה הרפואית לעררים, בפניה הופעת ביום 12/08/19 שוקלת אפשרות להקטין את דרגת הנכות שנקבעה לך ע"י הועדה הרפואית הקודמת. ... בטרם תיתקבל החלטה סופית, ניתנת לך אפשרות להמציא לועדה, תוך 30 יום, מסמכים והוכחות לחזוק טענותיך כנגד ההחלטה. כמו כן, הנך רשאי להודיע לנו על ביטול העירעור. במקרה כזה לא תמשיך הועדה לידון בעירעור ואחוז הנכות שנקבע יישאר ללא שינוי". ביום 11.9.19 הודיע המערער, באמצעות בא כוחו, כי על משיכת הערר.

לסיום טען המשיב, שלא הוכר קשר סיבתי בין הניתוח בגב ובין הפגיעה בעבודה, ולכן גם אין קביעה חלוטה של ועדה רפואית קודמת.

המערער בחר למשוך את הערר חלף הצגת מסמכים רפואיים התומכים בטענתו לקשר סיבתי כאמור, והדברים מדברים בעד עצמם.

...

דין הטענה להידחות.

נדחית טענת המערער שהוועדה חרגה מסמכותה עת פתחה קשר סיבתי חלוט שנקבע על ידי ועדות רפואיות קודמות מיום 1.7.18, 13.1.19 ו- 28.5.19.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

לטענת המערער, נפלו בהחלטה טעויות משפטיות כדלקמן: הועדה לא נימקה החלטתה; הועדה התייחסה להחלטת הדרג הראשון אך היה שינוי בנכות הרפואית; הועדה לא התייחסה לשינוי בדרגת הנכות הלבבית ולאחר התקף הלב לא היו ניסיונות חזרה לעבודה; הועדה הסתפקה בקביעה שאין לשנות מהחלטת הדרג הראשון שעה שסמכותה לבחון את אי הכושר מבראשית; המלצות הועדה לגבי עיסוקים אפשריים אינן מתיישבות עם הליקוי הנפשי; הועדה לא ציינה מה הקף השעות האפשרי לעבודה אלא רק קבעה כי המערער כשיר לעבודה חלקית; המערער בן 78 שנים בעת הדיון בועדה; הועדה לא הייתה רשאית לעיין בדוח פקידת שקום משנת 2013.

במצב דברים זה, בהנתן שהמסקנה מעלה חשש שמא נחשפה הועדה להחלטה של ועדה קודמת (גם אם רק "בשורה התחתונה") ובהנתן שמדובר בועדה בהרכב חדש שאמורה לידון בערר מבראשית, נראה כי התוצאה הראויה היא בטלות החלטת הועדה.

...

אין מקרה זה דומה למצב בו בית הדין קובע בעצמו, כי אין לנכות מצב קודם, או כי יש להפעיל תקנה 15 בענף נפגעי עבודה שאז קביעת המסקנה על ידי בית הדין מבוססת כבר על ממצאים קיימים לגבי דרגת הנכות הרפואית.

סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכב חדש.

בפני הוועדה תובא רק החלטת פקיד התביעות לעניין דרגת אי כושר וכן חוות דעת פקיד השיקום הרלבנטיות להחלטה זו. לגבי חוות דעת פקיד שיקום מיום 3.2.13 אשר המערער טען כי לא היה מקום להציגה, אין בידי לקבל עמדה זו. הואיל וחוות דעת פקיד שיקום ניתנת לפקיד התביעות ולא לוועדה לעררים אין מניעה להציג חוות דעת זו לוועדה בהרכב החדש.

טענות הנתבעת הבקשה להבאת ראיות לסתור הוגשה מטעם הנתבעת, ועילתה אחת: לתובע עבר רפואי של כאבי צואר, אולם התעוד הרפואי הקודם בעיניינו לא עמד בפני הועדה הרפואית ולא הובא בחשבון במסגרת שיקוליה בקביעת דרגת הנכות.

בהעדר ממצא משמעותי בדבר פגימה רפואית, בהעדר רצף טפולי ובהתקיים ריחוק כה גדול בזמן, לא מיתקיים מצב קודם אשר היה בו כדי לשנות מהחלטת הועדה הרפואית.

על-פי ההלכה הפסוקה הבאת ראיות לסתור את קביעתן של הועדות הרפואיות של המל"ל תיעשה במשורה ובמקרים מיוחדים ויוצאי דופן (רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', [פורסם בנבו] (17.11.2019).

(א) טעמים משפטיים כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר – בטלות מדעקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי); (ב) טעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.

סיכומו של דבר, המידע עליו מבוססת הבקשה הוא תעוד רפואי דל וישן, שלא ניתן ללמוד ממנו על קיומו של מצב רפואי קודם העולה כדי נכות, ולא שוכנעתי כלל כי לו היה מובא במלואו בפני הועדות הרפואיות היה בכך כדי לשנות את קביעתן; מלכתחילה לא ניתן לקבוע כי המידע האמור לא היה בפני הועדות הרפואיות כחלק מהכרטיסים הרפואיים שהיו בפניהן כפי שעולה מהרישום; על רקע כל האמור לעיל אף אין מקום לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שלא מסר את המידע במידה העולה כדי טעם מיוחד להבאת ראיות לסתור.

...

לטענת הנתבעת פירוט המסמכים כולל רק מסמכים מאוחרים לתאונה, ומכאן היא מבקשת לגזור את המסקנה כי התיעוד בדבר עברו הרפואי של התובע לא הובא כלל בפני הוועדה הרפואית.

לאחר שבחנתי בעיון את העובדות והמידע בעניינו של התובע, אני סבורה כי העובדה שלא מסר את המידע האמור אינה עולה כדי טעם מיוחד המצדיק הבאת ראיות לסתור.

סיכומו של דבר, המידע עליו מבוססת הבקשה הוא תיעוד רפואי דל וישן, שלא ניתן ללמוד ממנו על קיומו של מצב רפואי קודם העולה כדי נכות, ולא שוכנעתי כלל כי לו היה מובא במלואו בפני הוועדות הרפואיות היה בכך כדי לשנות את קביעתן; מלכתחילה לא ניתן לקבוע כי המידע האמור לא היה בפני הוועדות הרפואיות כחלק מהכרטיסים הרפואיים שהיו בפניהן כפי שעולה מהרישום; על רקע כל האמור לעיל אף אין מקום לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שלא מסר את המידע במידה העולה כדי טעם מיוחד להבאת ראיות לסתור.

מכל הטעמים שלעיל הבקשה נדחית.

לאחר שהועדה הרפואית מדרג ראשון שמעה את דברי המערערת על כאבים בכל הגוף ואת דברי בא כוחה שציין כי קיים מצב קודם בצואר, ביקשה ועדה זו חוות דעת של פוסק בתחום הראומטולוגי לצורך סיכום הדיון.

על כן, היה על הועדה להשאיר את החלטת הועדה מן הדרג הראשון בדבר אחוזי הנכות על כנה, ולא לידון בשיעור דרגת הנכות.

בהתאם להוראות תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, הועדה רשאית לאשר, לבטל או לשנות את החלטת הועדה מן הדרג הראשון – "בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה" ואין הועדה כבולה לנוסח הערר (ראו למשל בג"ץ 296/83 וייס נ' הועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה, פד"א יב, 95 (1983); עב"ל 179/09 הלימי – המוסד לביטוח לאומי (7.4.10)).

...

לפיכך גם לו נפלה טעות סופר, מה שאין כן לטעמנו, זו טעות משפטית גם אם הועדה כתבה "סעיף מותאם" .

לטעמנו, לו ברמיסיה מדובר היה צריך לציין רמיסיה ממה.

סוף דבר לאור כלל האמור, הערעור מתקבל .