מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ביטול החלטה רפואית של נפגע פוליו

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה הוגשה כנגד החלטת הנתבע שדחה את בקשתה לפי סעיף 7 לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן – חוק פיצוי לנפגעי פוליו) לבחור כי הפצוי יחושב לפי אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו לה. לטענת התובעת היא עמדה בשנים 1976 ו-1979 בפני ועדת ניידות אשר קבעה את נכותה בגין מחלת הפוליו בשיעור 100% לצמיתות, לפי סעיף א-7 להסכם הניידות, עקב שיתוקים מלאים בגפיים התחתונות.
אף על פי כן, הנתבע בחר לקבוע נכות לפי 10% ללא כל בסיס ועל כן דין החלטתו להתבטל.
(ב) רופא מוסמך או ועדה רפואית לעררים, לפי הענין, יקבעו – (1) אם התובע לקה במחלת הפוליו; (2) אם התובע לקה בישראל במחלת שיתוק ילדים או אם קיבל בישראל טפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה; (3) את אחוזי הנכות של התובע הנובעים ממחלת הפוליו שבה לקה; לענין זה, רשימת הליקויים שלפיה ייקבעו אחוזי נכותו של אדם תהא רשימת הליקויים לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי; (4) אם חל שינוי במצבו הבריאותי של התובע כתוצאה ממחלת הפוליו שבה הוא לקה ואת אחוזי הנכות של התובע בעקבות השינוי האמור.
...
לפיכך טענות הנתבע כי מדובר בסמכותה הבלעדית של הוועדה שנתנה החלטתה מזמן ולכן (לשיטתו) התובענה התיישנה, דינן להידחות.
אי לכך יש לדחות את התביעה.
לסיכום נוכח האמור, התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז – 2007 (להלן – חוק פיצוי לנפגעי פוליו), אשר קבעה בהחלטתה מיום 20.12.2018 כי המערערת חלתה בפוליו בחו"ל ולא נותחה בארץ.
די בכך בכדי לבטל את החלטת הועדה הרפואית לעררים ולהורות על דיון מחודש בעיניינה.
מדובר בקביעות רפואיות של הועדה, אשר ניתנו לאחר בחינה ודיון וכן אשר נימצאות בתחום שיקול דעתה הרפואי המקצועי, לאחר שהועדה בחנה ושקלה את כלל השיקולים הנדרשים ממנה.
...
כך, במכתב מיום 13.3.2016 צוין כי למערערת זכות ערעור בשאלות חוק בלבד לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, "בתוך 12 חודשים מקבלת ערעור זה". גם במסגרת ההליך ב"ל 12862-01-17 העלה המשיב טענת התיישנות וטען כי ציון תקופה של 12 חודשים במכתב, מקורו בטעות, כי היה על המערערת להגיש את הערעור בתוך 60 ימים ולא בתוך 12 חודשים כפי שצוין במכתב, ואף הפנה לפסיקה בעניין זה. חרף זאת, גם במכתב מיום 27.12.2017 צוין, לטענת המשיב גם כן בטעות, כי למערערת זכות ערעור בשאלות חוק בלבד לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, "בתוך 12 חודשים מקבלת ערעור זה". בשל כלל הנתונים לעיל, אני מקבל את טענת המערערת כי מכתב המשיב מיום 27.12.2018 אכן לא נשלח לבא כחה וכי הוא לא התקבל בידי המערערת עצמה.
לסיכום עד כה, אין לקבל את טענת המשיב כי יש לדחות את הערעור מפאת איחור בהגשתו וזאת מהסיבות שפורטו לעיל.
לא ניתן להבין מה במסמכים, אשר עמדו בפני הוועדה, לבקשתה, הביאו אותה למסקנה הברורה כי הניתוח שעברה המערערת, לא בוצע בארץ.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נוכח בקשה זו החליט כבוד השופט צחי עוזיאל כי "על מנת שלא לחסום האפשרות להעברת התיק ככל שטענת הנתבעת בדבר העדר סמכות עניינית תיתקבל (לאור הכלל בדבר "לא יעבירנו עוד"), אני מורה על ביטול החלטתי מיום 4.4.2022 שהורתה על העברת התיק מבית השלום בתל אביב לבית משפט השלום בבת ים" (פס' 5 להחלטתו).
אחד מהמקרים מצוי בסעיף 315ג (א)(1) בו אמור כהאי לישנא: (1) ייצוג אדם לפני המוסד לפי סעיף 368, לפני ועדה רפואית או ועדת עררים, או לפני בית הדין לעבודה בהליכים לפי סעיפים 10, 213 או 123 לרבות כפי שהוחל מכוח סעיף 7 לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, או לפי סעיף 14(ב) לחוק לפצוי נפגעי גזזת; .
מקובלת עליי מסקנתה של הרשמת כי גם מבחינה מהותית במקרים כגון דא כמו גם בנדון דנן, שתהא הסמכות העניינית נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה בשל הכרותו עם רזי ייצוג עורך הדין הן בועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי והן בועדות הערר.
...
נוכח בקשה זו החליט כבוד השופט צחי עוזיאל כי "על מנת שלא לחסום האפשרות להעברת התיק ככל שטענת הנתבעת בדבר היעדר סמכות עניינית תתקבל (לאור הכלל בדבר "לא יעבירנו עוד"), אני מורה על ביטול החלטתי מיום 4.4.2022 שהורתה על העברת התיק מבית השלום בתל אביב לבית משפט השלום בבת ים" (פס' 5 להחלטתו).
בנוסף, הביאה כבוד הרשמת את הטעם לחקיקת סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי כפי שעלה מהדיונים לחקיקתו בהם נאמר כי: "הסמכות לדון בדברים האלה תינתן לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה הוא ערכאה שמכירה ועוסקת בכל נושא הקצבאות, הגמלאות והביטוח הלאומי ולכן אנחנו חושבים שהיא גם תוכל להעריך נכונה את הנושא של גביית התשלום, כמה עבודה הייתה, מה כן נכלל ומה לא נכלל, מהי גמלה אחת ומהי לא גמלה אחת. לכן אנחנו חושבים שבית הדין לעבודה הוא הערכאה המתאימה לדון בזה." על סמך האמור הגיעה כבוד הרשמת לכלל מסקנה כי כוונת המחוקק הייתה להעמיד בפתחו של בית הדין לעבודה כל סכסוך העוסק בשכר טרחה, משום שהוא הערכאה המקצועית והבקיאה ביותר בענייני תשלום ושכר טרחה בייצוג אדם במקרים שכאלו.
מקובלת עליי מסקנתה של הרשמת כי גם מבחינה מהותית במקרים כגון דא כמו גם בנידון דנן, שתהא הסמכות העניינית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בשל היכרותו עם רזי ייצוג עורך הדין הן בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי והן בוועדות הערר.
סוף דבר קובע כי נוכח הוראות החוק בצירוף מהותו, הסמכות העניינית לתביעה דנן מצויה אצל בית הדין האזורי לעבודה.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

לאחר שפרופ' דרורי נתנה את חוות דעתה, עתר ב"כ המערערת (בקשה מיום 14.2.2020) כי יועבר למומחית הרפואית תיקה הרפואי של המערערת במשרד הבריאות במסגרתו נדונו אחוזי המוגבלות בניידות.
יודגש, כי לא נשללה מהמערערת ההכרה כחולת פוליו, על פי החלטת הועדה הרפואית שדנה בעיניינה לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו.
לא ניתן להיתחקות כיום מדוע הרופא המוסמך לעניין נכות כללית קבע כי איבחון ה- CP הוא משנת 1999, אולם לטעמנו אין בקביעה זו כדי לבטל את המשמעות של אבחנת ה- CP בטופס ההפניה לבדיקת ועדת הניידות, על האופן שבו יש לקרוא את החלטת ועדת הניידות, ועל התוצאה הנובעת מכך - העידר אפשרות לקבוע שכל אחוזי המוגבלות שנקבעו על ידי ועדת הניידות הם בשל מחלת הפוליו.
...
בפסק הדין מושא הערעור שלפנינו, בית הדין האזורי שב ודחה את התביעה על יסוד חוות דעת המומחה וקבע כי "לא קיימת הצדקה למינוי של מומחה שלישי לאחר ששניים הגיעו לאותה מסקנה רפואית". בתמצית, המערערת טענה כי נקודת המוצא לדיון היא שהמערערת לוקה בפוליו, כפי שנקבע בהחלטות חלוטות, שאין עליהן מחלוקת; בכל ההליכים נקבע ברורות כי לא זו בלבד שהמערערת לקתה במחלת פוליו מילדות, אלא שאין לייחס לה פגימת CP מילדותה, אלא לכל היותר ואם בכלל מדובר בקביעה מאוחרת למחלתה ולמעלה מ- 20 שנה לאחר שנקבעה הזכאות לניידות בגין פוליו; גם פרופ' רכס אישר כי קודם לשנת 1976 אין למערערת כל אבחנה של CP; על פי פסקי הדין של בית דין זה בית הדין האזורי נדרש לבחון, באמצעות המומחה הרפואי, האם קביעת ועדת הניידות מבוססת באופן מלא או חלקי על מחלת הפוליו; המומחה הרפואי לא נדרש להחליף את המוסד או הוועדות הרפואיות אשר קבעו כי למערערת מחלת פוליו, ועל כן לא היה מקום לאפשר למומחה הרפואי לבדוק את המערערת; יש סתירה בין שתי חוות הדעת של המומחה הרפואי, עת בחוות דעתו הראשונה קבע כי למערערת מחלת הפוליו ובחוות הדעת השנייה שלל זאת; בכל מקרה, לא ניתן כיום, 70 שנה לאחר הופעת התסמינים ו- 50 שנה לאחר קביעת ועדת הניידות, לאשר או לשלול את קיומה של מחלת הפוליו בעת שניתנו ההחלטות בעניין ניידות, ולכן על המומחה הרפואי ליתן חוות דעתו על יסוד המסמכים הרפואיים בלבד; ועדת הניידות קבעה במפורש את אחוזי הניידות על יסוד מחלת הפוליו; גם אם לאחר 26 שנים מהחלטת ועדת הניידות נוספה נכות אחרת למערערת, היא אינה שוללת את קיומה של מחלת הפוליו ואינה רלוונטית להליך זה. על יסוד כל האמור, עתרה המערערת לקבוע כי היא זכאית לזכויות מכוח החוק על יסוד קביעת ועדת הניידות על בסיס דרגת נכות בשיעור של 100%, ולחלופין בלבד – יש למנות מומחה רפואי אחר, תוך שיובהר לו כי נקודת המוצא היא כי המערערת לוקה במחלת הפוליו מילדותה בהתאם לקביעת ועדת הניידות וממצאיה.
בהקשר זה, אין בידינו לקבל את טענת המערערת כי דווקא בשל העובדה שבטופס ההפניה לבדיקה צוין CP, והוועדה בפרוטוקול ציינה רק שיתוק ילדים, מתחייבת המסקנה כי דרגת הניידות נקבעה רק בשל מחלת הפוליו.
לא ניתן להתחקות כיום מדוע הרופא המוסמך לעניין נכות כללית קבע כי אבחון ה- CP הוא משנת 1999, אולם לטעמנו אין בקביעה זו כדי לבטל את המשמעות של אבחנת ה- CP בטופס ההפניה לבדיקת ועדת הניידות, על האופן שבו יש לקרוא את החלטת ועדת הניידות, ועל התוצאה הנובעת מכך - העדר אפשרות לקבוע שכל אחוזי המוגבלות שנקבעו על ידי ועדת הניידות הם בשל מחלת הפוליו.
לטעמנו, בנסיבות העניין ולנוכח חוות דעת המומחים הרפואיים, גם לא ניתן לקבוע אם חלק מאחוזי המוגבלות בניידות ניתנו בשל מחלת הפוליו ומה שיעורו של חלק זה. כפועל יוצא מכך, דין טענתה של המערערת כי היא זכאית לבחור לפי סעיף 7(ג) לחוק שהתשלומים לפי החוק ישולמו לה על יסוד אחוזי המוגבלות בניידות – להידחות, והמערערת זכאית לתשלומים לפי החוק על פי קביעת הוועדה הרפואית בעניינה.
אשר על כן, הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2012 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007, מיום 14/4/10 ("הועדה").
לבקשת המערערת ובהסכמת המשיב, בוטל פסק הדין (החלטה מיום 8/8/11), ונקבע דיון ליום 25/9/11.
...
(ה) בדיון ביום 24/5/12 טענה ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות הן מחמת התיישנות והן מחמת מעשה בית דין.
מאחר שמועד זה חלף זה מכבר, דין הערעור להידחות.
כך, למשל, בדיון טען ב"כ המערער, כי פרוטוקול החלטת הוועדה נמסר לעוה"ד שטרן, שהופיעה מטעם משרד ב"כ המערערת בערעור הראשון, רק במעמד הדיון, "כך שההזדמנות הראשונה לבחון בצורה עניינית את החלטת הוועדה נשוא הערעור ניתנה רק לאחר הדיון". נחה דעתי, כי אילו סברה עוה"ד שטרן שדרושה לה שהות נוספת על מנת לעיין בדו"ח הוועדה ולשקול עמדתה, הייתה מבקשת מבית הדין לדחות את מועד הדיון, כפי שנעשה במקרים מעין אלה.
סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו