ביטול החלטה עקב אי התייצבות בגלל טעות משרדית

ביום 6.7.2022 היה קבוע דיון שאליו לא התייצב היחיד, עקב שגגה משרדית של ב"כ. לפיכך, נקבע מועד דיון נוסף וניתנו הוראות לעניין הבקשה בעיניין מנהלת הגימלאות.

כך, למשל, בפש"ר (מח' ת"א) 2962/08 עלימה נ' רן מסיקה עו"ד (נאמן) (30.1.2018) נקבע: "במקרים לא מעטים, מבקשים חייבים שנכנסו להליך פש"ר מיוזמתם לסגת ממנו על מנת להמנע ממימוש נכסי ירושה שקבלו במהלך ניהול ההליך או נכסים אחרים שהתגלו לבעל התפקיד ובתוך כך, מנתקים מגע עם בעל התפקיד ועם ההליך ואינם מקיימים חובותיהם בהליך. אף על פי כן, בית המשפט מכריז עליהם כפושטי רגל, לצורך מימוש נכסים... אין כל מניעה להמשיך ולנהל הליך פש"ר בנסיבות כאמור, תוך כפייתו על החייב, בנגוד לרצונו, מתוך מטרה לפרוע את החובות לנושים בהליך מסודר כדין. ניהול ההליך יוצא מידיו של החייב, גם אם במקור, ניפתח לבקשתו. ההחלטה היא בידי בית המשפט, שעליו לשקול גם את שקולי הנושים ואת טובת הציבור בכללותו. בשקילת כל השיקולים במקרה דנן, אין לאפשר ביטול הליך הפש"ר לבקשתו של החייב ויש להעדיף את אינטרס הנושים." [ההדגשות אינן במקור] כן ר' עניין דודאי שאליו הפנה ב"כ הממונה: "לאחר שניתן צו ניהול עזבון בפש"ר, לא ניתן לבטל את ההליך, אלא בכפוף לאישור בית המשפט וכקבוע בסעיף 19 לפקודה. על בית המשפט לבדוק, בין היתר, האם אין בבטול משום פגיעה בצדדים שלישיים, פרט לנושה שהגיש את הליך פשיטת הרגל. בין אלה, ניתן למנות נושים אחרים של החייב, במיוחד אם הצטרפו להליך פשיטת הרגל, ובודאי אם כבר הגישו תביעות חוב. כן יש ליתן את הדעת, אם נעשו פעולות ברכוש של פושט הרגל, המטילות ספק בדבר כשירותן, כגון הקניית רכוש ללא תמורה לאחרים, או העדפת נושים. לעניין זה, אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, עלול הדבר לאיין את היכולת לבטל הקניית רכוש או העדפת נושים, שכן המועדים לביטול אלה, תלויים במועד הכרזת פשיטת הרגל, (סעיפים 96 ו- 98 לפקודה), ומשכך ולא ניתן לשלול אפשרות לפיה אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, ייפגעו הנושים, שכן לא יוכלו לנקוט בהליכים לביטול ההענקות והעדפות... הליך פשיטת רגל נבדל מהליך אזרחי רגיל. בעוד שבאחרון מגיש ההליך הוא השולט בו, רוצה למשוך את הבקשה, כך יעשה, למעט במקרים חריגים, אזי בהליך פשיטת רגל שונה הדבר. שעה שהוגש ההליך, אין המבקש בעל השליטה בו, ולא די ברצונו על מנת למחוק את ההליך. המחיקה כפופה כאמור לבדיקת בית המשפט, ושמיעת הנושים שהצטרפו להליך". [ההדגשות אינן במקור] בעניינינו, כלל השיקולים מצביעים כנגד העתרות לבקשת היחיד: ראשית, מדברי ב"כ היחיד בדיון עולה כי למעשה הבקשה לצוו פתיחת הליכים הוגשה אך ורק נוכח רצון היחיד לקבל הגנה מנושיו בשוק האפור, וכעת משסכנה זו אינה אורבת עוד לפתחו של היחיד (מטעמים שאינם ברורים כשלעצמם), הרי שמעוניין הוא לחזור בו מהבקשה.

...

כך, למשל, בפש"ר (מח' ת"א) 2962/08 עלימה נ' רן מסיקה עו"ד (נאמן) (30.1.2018) נקבע: "במקרים לא מעטים, מבקשים חייבים שנכנסו להליך פש"ר מיוזמתם לסגת ממנו על מנת להימנע ממימוש נכסי ירושה שקיבלו במהלך ניהול ההליך או נכסים אחרים שהתגלו לבעל התפקיד ובתוך כך, מנתקים מגע עם בעל התפקיד ועם ההליך ואינם מקיימים חובותיהם בהליך. אף על פי כן, בית המשפט מכריז עליהם כפושטי רגל, לצורך מימוש נכסים... אין כל מניעה להמשיך ולנהל הליך פש"ר בנסיבות כאמור, תוך כפייתו על החייב, בניגוד לרצונו, מתוך מטרה לפרוע את החובות לנושים בהליך מסודר כדין. ניהול ההליך יוצא מידיו של החייב, גם אם במקור, נפתח לבקשתו. ההחלטה היא בידי בית המשפט, שעליו לשקול גם את שיקולי הנושים ואת טובת הציבור בכללותו. בשקילת כל השיקולים במקרה דנן, אין לאפשר ביטול הליך הפש"ר לבקשתו של החייב ויש להעדיף את אינטרס הנושים." [ההדגשות אינן במקור] כן ר' עניין דודאי שאליו הפנה ב"כ הממונה: "לאחר שניתן צו ניהול עיזבון בפש"ר, לא ניתן לבטל את ההליך, אלא בכפוף לאישור בית המשפט וכקבוע בסעיף 19 לפקודה. על בית המשפט לבדוק, בין היתר, האם אין בביטול משום פגיעה בצדדים שלישיים, פרט לנושה שהגיש את הליך פשיטת הרגל. בין אלה, ניתן למנות נושים אחרים של החייב, במיוחד אם הצטרפו להליך פשיטת הרגל, ובוודאי אם כבר הגישו תביעות חוב. כן יש ליתן את הדעת, אם נעשו פעולות ברכוש של פושט הרגל, המטילות ספק בדבר כשירותן, כגון הקניית רכוש ללא תמורה לאחרים, או העדפת נושים. לעניין זה, אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, עלול הדבר לאיין את היכולת לבטל הקניית רכוש או העדפת נושים, שכן המועדים לביטול אלה, תלויים במועד הכרזת פשיטת הרגל, (סעיפים 96 ו- 98 לפקודה), ומשכך ולא ניתן לשלול אפשרות לפיה אם יבוטל הליך פשיטת הרגל, ייפגעו הנושים, שכן לא יוכלו לנקוט בהליכים לביטול ההענקות והעדפות... הליך פשיטת רגל נבדל מהליך אזרחי רגיל. בעוד שבאחרון מגיש ההליך הוא השולט בו, רוצה למשוך את הבקשה, כך יעשה, למעט במקרים חריגים, אזי בהליך פשיטת רגל שונה הדבר. שעה שהוגש ההליך, אין המבקש בעל השליטה בו, ולא די ברצונו על מנת למחוק את ההליך. המחיקה כפופה כאמור לבדיקת בית המשפט, ושמיעת הנושים שהצטרפו להליך". [ההדגשות אינן במקור] בענייננו, כלל השיקולים מצביעים כנגד היעתרות לבקשת היחיד: ראשית, מדברי ב"כ היחיד בדיון עולה כי למעשה הבקשה לצו פתיחת הליכים הוגשה אך ורק נוכח רצון היחיד לקבל הגנה מנושיו בשוק האפור, וכעת משסכנה זו אינה אורבת עוד לפתחו של היחיד (מטעמים שאינם ברורים כשלעצמם), הרי שמעוניין הוא לחזור בו מהבקשה.

אשר על כן, אני דוחה את בקשתו של היחיד לביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בענייננו.

בהיעדר טעם ענייני מטעם היחיד שלא להיעתר לבקשה, ולנוכח עמדת מנהלת הגמלאות, אני נעתרת לבקשה במובן זה שאני מורה לקרן הגמלאות להעביר ישירות לקופת הנשייה המתנהלת אצל הממונה סך שלא יעלה על מחצית הקצבה החודשית, קרי, סך של 6,457 ש"ח לחודש (לעניין זה ראו והשוו: חדל"פ (שלום חי') 54304-01-20 ליברט נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז חיפה (14.4.2021); חדל"פ (שלום חי') 59389-07-20 ברגיג נ' ממונה על חדלות פירעון מחוז חיפה והצפון (24.12.2021)).

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה תת"ע 14151-06-21 מדינת ישראל נ' ערוק תיק חצוני: 10251805866 בפני כבוד השופט אלכס אחטר מאשימה/משיבה מדינת ישראל נאשם/מבקש לואי ערוק החלטה

המדובר בבקשה לביטול גזר דין כאשר הנאשם נשפט בהעדרו מאחר ובארבעת הדיונים שהתקיימו, לא טרחו הנאשם ובא כוחו להתייצב, כל פעם מסיבה שונה ומשונה וזאת ללא כל אסמכתא למרות שכל פעם צויין שתיעוד יומצא אך בסופו של דבר מאומה לא גובה באסמכתא.

כך למשל, בתאריך 13.09.21 לא התייצב הנאשם מחמת "טעות משרדית" - טענה שלא גובתה בשום ראיה.

מאחר ולא נטענה כל טענת הגנה, דין הבקשה לדחייה.

...

המדובר בבקשה לביטול גזר דין כאשר הנאשם נשפט בהיעדרו מאחר ובארבעת הדיונים שהתקיימו, לא טרחו הנאשם ובא כוחו להתייצב, כל פעם מסיבה שונה ומשונה וזאת ללא כל אסמכתא למרות שכל פעם צויין שתיעוד יומצא אך בסופו של דבר מאומה לא גובה באסמכתא.

בנסיבות אלה ולאחר אין ספור דחיות ומשהגיעה השעה לסיים את התיק, אך הנאשם הביע דעתו בהתנהלותו שאין בכוונתו להתייצב ואכן לא התייצב לא הוא ולא מי מטעמו, ולאחר שהגעתי למסקנה שלא ייגרם לו עיוות דין, נשפט הנאשם בהיעדרו ונגזר דינו לעונש המינימום הקבוע בחוק.

מאחר ולא נטענה כל טענת הגנה, דין הבקשה לדחייה.

הנתבעים מדגישים כי אי ביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות בשל טעות מזכירות שעה שהיו בדרכם אל האולם בעוד התובעת מצהירה כי היתקשרה למשרדו של ב"כ הנתבעים בעוד שלא התקבלה שום שיחה למשרד וכשהיא נמנעת מלהתקשר לטלפון הנייד של ב"כ הנתבעים בטענה כי אינו בידיעתה, יהיה בלתי צודק.

דיון והכרעה תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קובעת תחת הכותרת "ביטול החלטה לפי צד אחד" כדלקמן: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)." רלוואנטיים לענייננו גם עקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' של התקנות ובהם חובת בית המשפט לאזן בין האינטרסים של הצדדים להליך לבין האנטרס של הציבור בכללותו מבחינת השקעת זמן שפוטי והמשאבים העומדים לרשות המערכת.

לעניין גובה ההוצאות, אני סבורה כי עליהן להיות נמוכות, לנוכח העובדה כי התובעת לא טענה כי לא קיבלה את פניות ב"כ הנתבעים זמן קצר לאחר שעזבה את ההיכל, לשוב להיכל ולקיים את הדיון וככל שקבלה את הפנייה, לא נתנה כל טעם לסירובה להעתר לה. יומנה של התובעת היה אמור להיות פנוי לקיום הדיון באותו היום ולמחרת ולא ניתן על ידה כל הסבר בעיניין זה. אינני מכריעה בשאלה של הניסיון ליצור קשר עם משרדו של ב"כ הנתבעים בבוקר הדיון או בשאלת הנגישות של הטלפון הנייד של ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת, מאחר שאין הצדקה לקיים הליך בירור ראייתי רק לצורך זה. לאור האמור לעיל אני מורה על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסכום של 2,500 ₪.

...

בדונו בשאלה זו יטה בית המשפט להיעתר לה, אלא אם שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו.

בענייננו אני סבורה כי משלא ניתן לומר שאין להגנת הנתבעים סיכוי כפי שפורט לעיל, ומשמדובר בטעות בתום לב יש מקום לבטל את פסק הדין.

לעניין גובה ההוצאות, אני סבורה כי עליהן להיות נמוכות, לנוכח העובדה כי התובעת לא טענה כי לא קיבלה את פניות ב"כ הנתבעים זמן קצר לאחר שעזבה את ההיכל, לשוב להיכל ולקיים את הדיון וככל שקיבלה את הפנייה, לא נתנה כל טעם לסירובה להיעתר לה. יומנה של התובעת היה אמור להיות פנוי לקיום הדיון באותו היום ולמחרת ולא ניתן על ידה כל הסבר בעניין זה. אינני מכריעה בשאלה של הניסיון ליצור קשר עם משרדו של ב"כ הנתבעים בבוקר הדיון או בשאלת הנגישות של הטלפון הנייד של ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת, מאחר שאין הצדקה לקיים הליך בירור ראייתי רק לצורך זה. לאור האמור לעיל אני מורה על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ₪.

ביום 19.2.2004 הגיש התובע, בשם המנוח, בקשה לביטול ההחלטה על דחיית התביעה בטענה שהוא לא התייצב לדיון בשל טעות ברשום המועד ביומן משרדו.

לחלופין, טוען התובע כי לאור סכויי ההגנה יש לבטל את פסק הדין מהטעמים הבאים: · ההחלטה על דחיית התביעה משנת 2001 בשל אי התייצבותו לדיון חסרת תוקף, משניתנה כאשר עוד קודם לכן ביום 20.1.2003 ניתנה החלטה על מחיקת התביעה, והחלטה זו לא בוטלה לפני הדיון אליו לא התייצב.

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.

בנוגע לטענת הנאשם כי לא התייצב לדיון עקב טעות משרדית – אין לי אלא לאמץ עמדת המאשימה – טעות משרדית אכן אינה מצדיקה ביטול פסק הדין.

ביום 02/07/23 נדון הנאשם בהיעדרו, לאחר שהשוטר התייצב לדיון, ופסק הדין בוטל שכן שהיתקבל הסבר הנאשם כי הוא עורך דין המייצג את עצמו ולכן אין בתיק יפוי כוח.

ניתן לנאשם יומו בבית המשפט (וליתר דיוק 'ימיו') – אך הוא לא ניצל ההזדמנויות שניתנו לו. טעותו אינה מצדיקה הנעת גלגלי בית המשפט מחדש וקביעת דיון הוכחות שלישי – כל החלטה אחרת תיפגע אנושות ביעילות הדיונית ותכלית סדר הדין המקוצר אשר נקבע בהתייחס לברירות משפט.

...

ביום 29/06/23 הגיש הנאשם בקשה לדחית הדיון עקב מחלה אך בית המשפט לא נעתר לבקשה בהעדר יפוי כוח.

ביום 21/08/23 הגיש הנאשם בקשה לזימון עדי הגנה למועד ההוכחות – וניתנה החלטתי כי הבקשה תידון בדיון.

מסקנה זו אף מתחזקת ביתר שאת בבחינת תכלית התקנה – למנוע את הפניית תשומת הלב מן הנהיגה וזאת הן בדרך של אחיזת הטלפון בעת הנהיגה והן בדרך של שימוש פעיל בו. זאת, מאחר שאין ספק שהן האחיזה והן השימוש בטלפון בעת הנהיגה פוגעים באופן ממשי ביכולתו של הנהג לנהוג באופן בטוח ומסכנים בכך את סביבתו, את עצמו ואת יתר משתמשי הדרך.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): "לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279]. על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור הבקשה נדחית.