ביטול החלטה מנהלית בשל חוסר סבירות קיצונית

משמע, כאשר בית המשפט מיתערב וקובע כי החלטה מסוימת של שר חרגה ממיתחם הסבירות ודינה להתבטל בשל חוסר סבירות קצוני או מהותי, הוא אומר למעשה, כי השר חרג מסמכותו על פי החוק המסמיך וכי המחוקק לא התכוון לתת בידי השר סמכות לקבל החלטה בלתי סבירה באופן קצוני.

באותם דברי-הסבר, שצורפו להצעת-החוק לקראת הקריאה הראשונה במליאת הכנסת, נכתב בין היתר כך: "התפתחות עילות של הבקורת המינהלית נעשתה בעיקרה בפסיקה, ובכלל זה התפתחה עילת הסבירות. כיום עילה זו מאפשרת לבית המשפט לפסול החלטה מינהלית הלוקה בחוסר סבירות במובן זה שהיא אינה נותנת 'משקל ראוי לאינטרסים השונים שעל הרשות המינהלית להיתחשב בהם בהחלטתה' (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 437 (1980)), וזאת כשמדובר ב'חוסר סבירות מהותי או קצוני' (שם, שם). על השמוש בעילת הסבירות במובנה זה, ובפרט על החלת עילת הסבירות בנוגע להחלטות של הדרג הנבחר, נטען בין היתר כי קביעת האיזון הערכי בין השיקולים השונים הנוגעים להחלטה מינהלית צריכה להיות נתונה לנבחרי הציבור ולא לבית המשפט. לפיכך מוצע לקבוע בחוק-יסוד: השפיטה כי רשות שיפוטית לא תוכל לידון בעיניין סבירות ההחלטה של הממשלה במליאתה, של ראש הממשלה או של שר אחר וכן של נבחר ציבור אחר כפי שייקבע בחוק, או להוציא צו כלפי דרג נבחר בעיניין סבירות החלטתו". הינה כי כן, טוען הייעוץ המשפטי לכנסת, כי מדברי-ההסבר הללו, שמעלים על ראש שמחתם את פסק הדין בעיניין דפי זהב, ואת עילת הסבירות "במובנה זה", ניתן להסיק כי כוונת המחוקק-המכונן, לא היתה אלא לבטל את הילכת דפי זהב; לא מעבר לכך.

...

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.

" בנושא מהות הקף הבקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הממונה, יש להזכיר כי הוספת סעיף 3 ד' לחוק עבודת נשים, במסגרת התיקון מיום 30.9.07, המאפשר "תקיפה ישירה" על החלטות הממונה בבתי הדין לעבודה לא הרחיב את הקף הבקורת השיפוטית, אלא השאירה בגדר כללי המשפט המינהלי, כפי שהיה עובר לתיקון החוק (כפי שנפסק בעיניין אילוז): "אין משמעתו של תיקון החוק שהוענקה הסמכות לבתי הדין לעבודה גם להפעיל את שיקול דעת בעיניין עצם ההיתר לפטר. שיקול הדעת בעיניין זה היה ונותר של הממונה, ובית הדין במסגרת העירעור בוחן את הדברים בהיבט של המשפט המינהלי, ובכלל זאת האם נפלו פגמים בהחלטת הממונה המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קצוני או פגמים באופן קבלת ההחלטה, האם התקבלה ההחלטה בשל שיקולים זרים או תוך פגיעה בכלל הצדק הטבעי וכיוצא באלו". עוד מקדמת דנא נידרש בית המשפט העליון לבחינת שיקול הדעת המינהלי, וקבע כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשקול דעת הרשות: "... השאלה היא, אם כן, אם עובד ציבור סביר, הנתון במצבו של עובד הציבור, שקבל החלטה פלונית, היה עשוי לקבל, בנסיבות העניין, אותה החלטה. בית המשפט אינו צריך לשאול את עצמו מה הוא היה מחליט בנסיבות העניין. על בית המשפט לשאול את עצמו מה היה עובד ציבור סביר מחליט בנסיבות העניין.

...

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי מטרת חוק עבודת נשים היא בראש ובראשונה הגנה על קבוצת עובדות שלגביהן נמצא כי אלמלא הגנת המחוקק, היו סובלות מהפלייה בשוק העבודה.

בעניין זה מתקבלת עמדת המדינה, לפיה הערעור נבחן בהתאם לראיות שעמדו בפני הרשות המנהלית בעת קבלת החלטתה ועל כן אין בהודעת המערערת לשנות את המסקנה המפורטת בפסק הדין.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לפניי עתירה מנהלית לביטול החלטת ועדת המכרזים של המועצה המקומית עילוט, שבחרה במשיבה 4 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ (להלן: "רשת סכנין") כזוכה במיכרז להפעלת בית ספר שש שנתי בכפר עילוט, בו הישתתפה בין היתר העותרת.

טענות הצדדים טענות העותרת בתמצית העותרת מבקשת להכריז על בטלות החלטת המשיבים 1-3 לבחור בהצעת רשת סכנין כזוכה במיכרז, נוכח פגמים מהותיים וחוסר סבירות קיצונית שנפלו בהחלטה העומדת בנגוד לעמדת היועץ המקצועי וראש מחלקת החינוך במועצה ולמרות שהעותרת קיבלה את הציון הגבוה ביותר על פי אמות המידה שנקבעו במיכרז.

...

סיכום נוכח כל האמור לעיל מצאתי, כי דין העתירה להתקבל לאחר שמצאתי, כי נפלו פגמים בהחלטת וועדת המכרזים כמפורט לעיל.

לא מצאתי, כי יש להיעתר לסעד המבוקש להורות כבר כעת על העותרת כזוכה במכרז משום שהכרזה כזו מהווה התערבות חריגה בשיקול דעת וועדת המכרזים.

לאור כל המפורט לעיל, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטת וועדת המכרזים 17.4.22 והשבת הדיון להרכב אחר של וועדת מכרזים אצל המועצה.

שיקול הדעת בעיניין זה היה ונותר של הממונה, ובית הדין במסגרת העירעור בוחן את הדברים בהיבט של המשפט המינהלי, ובכלל זאת האם נפלו פגמים בהחלטת הממונה המצדיקים את ביטולה, בשל חוסר סבירות קצוני או פגמים באופן קבלת ההחלטה, האם התקבלה ההחלטה בשל שיקולים זרים או תוך פגיעה בכלל הצדק הטבעי וכיוצא באלו.

...

נוכח כל האמור, אני קובעת כי החלטת המרכז מידתית, מנומקת, מעוגנת בחומר הראיות, ואינה חורגת ממתחם הסבירות, וכי לא נפל פגם מהותי בהליך באופן המצדיק את התערבות בית הדין.

כפי שפורט לעיל, המרכז אכן עשה כן, והגיע למסקנה כי הבקשה להוצאת המערערת לחל"ת במועד המבוקש היא סבירה ומידתית, בשים לב למכלול נסיבות העניין, למגבלות שהוטלו על המשק באותם הימים, ולעובדה שמרבית עובדי המעסיקה בתפקיד זהה לזה של המערערת הוצאו לחל"ת באותה העת.

סוף דבר הערעור נדחה.