ביטול החלטה בשל טעות סופר במינוי מומחים רפואיים בתביעת פלת"ד

" ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 13.3.2002, נקבע לעניין מינוי מומחה רפואי נוסף כי: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נידרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו". עוד נקבע בפסק הדין כי "פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להגרם לאחד הצדדים עוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [3], בעמ' 583-577). לעומת זאת מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן". ולענייננו – המומחה בחוות דעתו סקר תחילה את הרקע הכללי כדלקמן: "מדובר במורה ילידת 1974 אשר קיבלה מכה בראש (נגיחה לא רצונית) מתלמיד ביום 30/9/19.

יתכן והמסמך לא נסרק יחד עם שאר התיק הרפואי שהועבר לעיונו ויתכן כי מדובר בטעות קולמוס.

ברור גם שמסקנותיו של המומחה נשענות במידה לא מבוטלת על העובדה כי לא מצא בתיקה הרפואי תעוד לכך כי פנתה לטפול רפואי ונבדקה בסמיכות למועד התאונה.

...

האם נכון לומר כי שלילת הקשר הסיבתי נובעת מהניתוח אותו עברה התובעת בגיל 12 וכן מתאונת הדרכים אותה עברה בשנת 2017? האם נכון לומר כי בתיקה הרפואי של התובעת אין תלונות משמעותיות על כאבים בצוואר ו/או בגב עליון לפחות בשנתיים שקדמו לאירוע מיום 30.9.2019? האם תסכים כי העדר תלונות על מצב צווארי בשנתיים שקדמו לאירוע מיום 30.9.2019 מצביע על כי התובעת לא סבלה לפחות מבחינה קלינית מכאבים בצוואר, דבר המחזק את המסקנה כי במידה והתובעת סבלה מכאבים והגבלות בצוואר לאחר 30.9.2019, אלו נובעים מהאירוע? האם נכון לומר כי אין בתיעוד הרפואי סימוכין לכך שהתובעת סבלה מנזק צווארי משמעותי עקב פגיעתה בתאונת הדרכים משנת 2017? האם נכון לומר כי פניית התובעת לטיפול רפואי בחודש 12/2019 אינה מעידה כשלעצמה על הגבלות או כאבים לפני פנייתה לאותו טיפול מבחינת כאבים והגבלות עקב הפגיעה הצווארית מיום 30.9.2019? במענה לשאלות, השיב המומחה כדלקמן: "א. ב-3/10/19 ד"ר חנא יוסף ציין כאבים בראש טמפורלי משמאל ללא ציון מגבלה בצוואר, מה שבטוח שהיו תלונות על כאבי צוואר ב-26/10/15 (ד"ר חנא יוסף).

סיכום הבקשה למינוי מומחה נוסף נדחית.

מה גם שהוא עצמו העיר בחוות דעתו (עמוד 4 סיפא) כי "להערכתי חלה טעות סופר בכתב המינוי – השאלה לגבי צלקות צריכה הייתה להיות מופנית לפרופ' סודרי...היות ואינני מיומן בקביעת נכויות בשל צלקות...". כך גם לעניין הצלקות בשאר חלקי גופה של התובעת.

מושכלות ראשונים היא כי חוו"ד של המומחה מטעם בית המשפט מהוה "נקודת מוצא" להכרעת בית המשפט בדבר נכותו הרפואית של הנפגע, אולם בשום פנים אין לראותה אף כנקודת הסיום, לבית המשפט שמורה הסמכות לשנות או לבטל כל ממצא מחוו"ד המומחה בהתאם לשיקול דעתו (ראו: ע"א 1156/92 סגל נ' סגל וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סכסך בפיסקה 5, ובע"א 3212/03‏ ‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח).

על כן, לאור הנכות התפקודית בשיעור של 20% שקבעתי לעיל, ובהיתחשב בתקופות אי כושר העבודה שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים, בהתאם לתקופת הזמן מאז התאונה ועד היום (למעלה מ- 10 שנים) בנכוי התקופה בה התובעת שרתה בצה"ל ולא נגרמו לה בתקופה זו כל הפסדי שכר (סע' 37 רישא לסיכומי התביעה) יש להכין חישוב גלובאלי לראש נזק זה. משכך, על פי אומדן גלובלי, החלטתי לפסוק לתובעת פיצוי סביר והוגן בסך 150,000 ₪ בגין ראש נזק זה, לעבר.

בנוסף, הנתבעת טענה כי לעניין החזר עבור הישתתפות עצמית – הרי שבעקבות תיקון חוק הפלת"ד שניכנס לתוקפו ביום 1.1.10 – אין הנתבעת חבה בהוצאות רפואיות כלשהן ולגבי הישתתפות עצמית קובע סעיף 40 (1) לחוק הפלת"ד כי לא תגבה כל הישתתפות עצמית בגין תרופות לנפגעי תאונות-דרכים.

...

באשר לטענת הנתבעת בדבר קביעותיו של פרופ' ירניצקי, סבורני כי עניין הצלקות הינו עניין סובייקטיבי – כזה אשר יכול מומחה אחד לראות צלקת כ"מכערת" ומנגד מומחה אחר יאמר כי אינה "מכערת". בעניין זה עלי לציין ששכן בדיון שהתקיים ביום 24.11.2014 בו העידה התובעת בפניי, ביקשתי לבחון את הצלקות מקרוב ומצאתי כי ישנה צלקת בפניה שהיא – ותסלח לי התובעת הצעירה - מכערת ממש בעיני (ראה פרוטוקול עמ' 41 שורות 23-26).

מכל מקום לבית המשפט מסור שיקול הדעת לפסוק פיצויים גם בגין ראש נזק זה למרות היעדרם של ראיות והוכחות מפורטות, על סמך האומדנא דדיינא כאשר נראה כי סביר שאכן אותן הוצאות אכן נעשו, על כן אני סבור כי יש לפצות את התובעת בסכום גלובלי אשר ישקף את הוצאות הטיפולים הרפואיים אשר עברה התובעת, ולהעמידו על סך של 5,000 ₪.

נזק לא ממוני משקבעתי לעיל כי אני מאמץ את חוות דעת המומחים באשר לנכותה הרפואית של התובעת – אני מקבל את דרישת התביעה ומעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 85,000 ₪ - לפי חישוב מעוגל של הנכות רפואי וימי אשפוז.

שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בנוסף לסכומים לעיל, תשלמנה הנתבעות את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.2%.

להוכחת טענותיה שברפואה, עתרה התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, אשר יתייחס לתאונה המאוחרת ולפגיעות בעקבותיה בצואר, וכן לחוות דיעה מחדש בעיניין הפגיעות בגב ובקרסול שמאל שנגרמו עקב התאונה הראשונה נשוא התביעה המקורית, כיוון שצורפו מסמכים רפואיים חדשים ומהותיים, כך לטענתה, שיש בהם רלוואנטיות לקביעות מומחה בית המשפט שימונה.

לא שוכנעתי, כי המדובר הוא בטענות כנה או השמטה מקרית.

התרת התיקון יגרום לסירבול ההליך והארכתו שלא לצורך ויוצר למעשה תביעה חדשה בחסות תביעה קיימת סבורה אני כי לשיקול של סירבול ההליך והארכתו שלא לצורך ישנו משקל נכבד במקרה הנוכחי ומהוה שיקול בלתי מבוטל.

תוצאה זו אין בידי לקבל, בפרט משהמתינה התובעת לשעת כושר, לאחר שנדחו בקשותיה לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט ולמינוי מומחה נוסף בעיניינה, על הכול הכרוך בכך (ראו והשוו: ת"א (חי') 43213-04-17 פלונית נ' קרנית- קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים (החלטה מיום 14.3.19); באותו מקרה נדחתה בקשת התיקון הנשענת על תאונה שלישית שארעה לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית משפט, תוך כדי ניהול ההליך המשפטי בגין שתי תאונות קודמות בתביעה לפי חוק הפלת"ד).

...

עוד טענה התובעת, כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהורות למומחה ביהמ"ש לבצע בדיקה בקשר לשתי התאונות, זאת משיקולי צדק.

תוצאה זו אין בידי לקבל, בפרט משהמתינה התובעת לשעת כושר, לאחר שנדחו בקשותיה לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט ולמינוי מומחה נוסף בעניינה, על הכול הכרוך בכך (ראו והשוו: ת"א (חי') 43213-04-17 פלונית נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (החלטה מיום 14.3.19); באותו מקרה נדחתה בקשת התיקון הנשענת על תאונה שלישית שאירעה לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית משפט, תוך כדי ניהול ההליך המשפטי בגין שתי תאונות קודמות בתביעה לפי חוק הפלת"ד).

על יסוד כל האמור לעיל, עלה בידי הנתבעת לשכנע, כי התיקון יגרום לסרבול ההליך, להכבדה ולהארכת הדיון שלא לצורך, כאשר בידי התובעת לפתוח בהליך חדש בעניין התאונה המאוחרת.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה – נדחית בזה.

בעקבות טעות סופר שנפלה בהחלטתי מיום 07.05.22, ההחלטה מבוטלת.

בפני תביעת נזיקין שהוגשה על פי חוק הפלת"ד. התובע, יליד 2000, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.05.20 במהלך רכיבה על קטנוע.

לטענת הנתבעת אין לעשות שימוש בחומר מהמלל לצורך השיקול בהחלטה על ראשית ראיה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתיקי פלת"ד. משעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי יש ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי בשל סיכום ביקור במכון לרפואת כאב מיום 02.02.21 וכן ראשית ראיה למינוי מומחה שיניים בשל השבר בתלולית השן, וכן ראשית ראיה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי בשל החומר הרפואי המצורף.

...

לטענת הנתבעת אין לעשות שימוש בחומר מהמלל לצורך השיקול בהחלטה על ראשית ראיה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתיקי פלת"ד. משעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי יש ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי בשל סיכום ביקור במכון לרפואת כאב מיום 02.02.21 וכן ראשית ראיה למינוי מומחה שיניים בשל השבר בתלולית השן, וכן ראשית ראיה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי בשל החומר הרפואי המצורף.

משכך, ולפי והוראות סעיף 6(א) לתקנות פיצויים לתאונות דרכים, תשמ"ז – 1986: הנני מורה על מינויו של ד"ר קובי שיף כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, על מינויו של ד"ר אייל תגרי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת השיניים, ועל מינויו של ד"ר יחיאל לבקוביץ כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי להערכת מצבו הבריאותי של התובע לפני ואחרי התאונה והאם לדעתם נכותו נובעת מהאירוע הנטען (להלן"המומחה").

הנתבע 1 הפסיק את ייצוגו על-ידי התובע בחוסר תום לב ובמטרה להיתחמק מתשלום שכר טירחה לתובע בגין התביעה שהגיש למל"ל. כאשר לקוח מבטל את הייצוג שנתן לעורך דין שלא בתום לב, זכאי עורך הדין לפצויי קיום (ת"א (מחוזי ת"א) 1210/96 עו"ד דוד גרנס נ' נבתים חברה לבניין בע"מ (25.11.2003)).

מומחה מטעם התובע (עו"ד דוד אור חן, ת/2) העריך את שכרו הראוי של התובע בתביעה לפי חוק הפלת"ד בהתאם להקף השרות שנתן לנתבע 1, עד להפסקת ייצוגו על-ידי התובע, בשיעור של 70% משכר הטירחה שנגבה.

במסגרת התביעה הוזמנו תיקים רפואיים, הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים, הוגש תחשיב נזק, הוגשה בקשה לזימון תעודת עובד ציבור, הוגשו ראיות ותצהירים, חוות דעת מקצועיות לעניין עלויות ניידות, חוות דעת מומחה לעניין הכנסות נהגי משאיות בישראל, וכן בקשה לזימון עדים.

הנתבע 2 הופיע בשלושה קדמי משפט, ערך תצהיר של הנתבע 1, הזמין חוֹות דעת (חוות דעת מר משה קצין לעניין עלויות ניידות, חוות דעת מר דן שברצברד לעניין שכר נהגי משאיות), פנה לאקטואר בבקשה שיבדוק את חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הפול, הופיע בישיבת הוכחות, הכין סיכומים וסיכומי תשובה, הכין בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין, הגיש תשובה לערעור שהוגש לבית המשפט העליון וערעור שכנגד והופיע בעירעור בבית המשפט העליון.

כך עולה גם ממסמכי המוסד לביטוח לאומי שצורפו לתצהיר התובע (החלטת הוועדה הרפואית על דרגת נכות בגין פגיעה בעבודה ממנה עולה כי התביעה הוגשה ביום 13.1.2011, נספחים ט"ז-י"ז לתצהיר התובע, ת/1, בעוד הסכם שכר הטירחה בין התובע לנתבע 1 וייפוי הכוח הם מיום 18.3.2011, דהיינו כחודשיים לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה).

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע זכאי לשכר טרחה בסך 8,000 ₪ בגין ליווי הנתבע 1 בתביעותיו מול המוסד לביטוח לאומי בין מרץ 2011 עד יוני 2012.

משכך, ישלם הנתבע 1 לתובע 5,000 ₪.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: א. הנתבע 2 ישלם לתובע 21,866 ₪.