ביטול החזר תשלום עקב פרעון חוב של אחר

עד אז עברה היא גלגולים מספר ובהם פסק-דין, שניתן בהיעדר-הגנה ואחר כך בוטל; כתב-הגנה, שהוגש בשל שגגה בהחלטתו של כבוד הרשם של בית-משפט זה ונידרש להחליפו בבקשה להרשות היתגוננות ובהמשך צורך לתקן את הבקשה הזו לפי הוראות-הדין.

במסמך השני, "הסכם המימון", נקבע אחרת: אחוז אחד של ריבית ישולם בכל מקרה, מדי חודש בחודשו מיום-הרכישה ועד לפרעון-החוב.

המסקנה, לכאורה, עגומה מבחינתה של פרשת-התביעה: מה מהימנות יש למסמך-היתחשבנות, המתיימר להקיף את מכלול-החובות אך מתגלה חלקי וחסר? מי לידך יתקע כי מה, שכן נכתב בו, הוא מהימן? אם תאמר, מן העבר האחר, כי המסמך משקף נכונה את מערך-היחסים הכספי שבין הצדדים, על כורחך נימצאת קובע כי במועד-עריכתו כבר לא עמדו בין השניים מרכיביו השני, השלישי, הרביעי והחמישי של החוב הנטען.

הסעיף השני להסכם, בנוסחו המוקדם שכונה "הסכם עבודה" קבע: "במידה וחיים ורסנו לא עומד בהתחייבות להחזר חוב בעד הסחורות, תוך 60 יום מיום הקניה יחול על חיים ורסנו ריבית של 1% לחודש כמקובל". הנוסח המהוקצע, בסעיף השני ל"הסכם המימון", כלל תניה זהה: "מר ורסנו מתחייב לשלם למר משה כהן את סכומי הרכישה תוך 60 ימים מיום הרכישה". לאימוֹר, לתובע עמדה הזכות לידרוש את התשלום בגין שווייה של הסחורה, שהוא מסר לנתבע, בחלוף חודשיים ממועד-המסירה.

...

מסקנה זו עלתה שוב ושוב – "חד משמעית", כפי שנוהגים לומר היום – מחקירתו הנגדית של התובע.

התוצאה אני מקבל את התביעה, נגד נתבע 1 בלבד, במרכיב הראשון, ההולך אחר "מסמך-ההתחשבנות"; ודוחה אותה ביתר-המרכיבים, בין מחמתה של התיישנות ובין משום שלא הוּכחה.

שלישית ישלם הנתבע שכר-טרחה של עורך-דין ואותו אני מעמיד על סך, כולל מע"מ, של 8,700 ש"ח. סכום זה נמוך מן הנקוב בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 ושתי סיבות הן להפחתתו: הפער הניכר בין סכומה המקורי של התביעה לבין הסכום שנפסק; והאורח המכביד בעליל שבו נוהלה פרשת-התביעה, כמוסבר לאורכו של פסק-דין זה. את הסכום הכולל – 188,906 ש"ח – ישלם נתבע 1 לתובע בתוך 15 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה. איחור יוסיף הפרשי-הצמדה וריבית לפי החוק האמור, מיום-החיוב שקבעתי ועד למועד-התשלום בפועל.

הבנק עותר בבקשה לאפשר לו להמשיך בהליכי המימוש של הנכס לאור הוראות סעיפים 247-248 לחוק וזאת לצורך פרעון החוב המובטח בשיעבוד על הנכס כלפיו.

חידלות פרעון של היחיד – סעיף 220(ב) לחוק קובע חזקת חידלות פרעון במקום בו העברה בוצעה בתוך התקופה המאפשרת ביטול הענקה, אלא אם כן הוכח אחרת.

לכך מצטרפת העובדה שבהסכם הגירושין עצמו מתייחסים בני הזוג לקיומו של חוב פיגורים לנושה.

על פי סעיף זה, במצב בו המשיבה אינה עומדת בתשלום חוב הפיגורים וההחזר החודשי של ההלוואה לנושה (כפי שאירע בעניינינו), "דירת המגורים תיתחלק שווה בשווה בין הצדדים". כלומר, במצב הדברים הנידון, ממילא ההסכם עצמו מעיד על ביטול ההעברה האמורה.

...

בעקבות הדיון שהתקיים ולאחר ששמעתי את עמדות הצדדים, ההכרעה תתבצע באופן מדורג.

(ד) מצא בית המשפט כי יש נסיבות המצדיקות זאת, רשאי הוא להורות שמימוש הנכס המשועבד בידי הנושה המובטח לפי סעיף קטן (א)(2) או (ב) ייעשה בפיקוח הנאמן ובתנאים שיקבע בית המשפט.

לסיכום, נוכח התוצאה לפיה יש לבטל את הענקת זכויות היחיד בנכס למשיבה ולנוכח האפשרות שניתנה לבנק להמשיך בהליכי המימוש, אזי בשלב זה אין מקום לאשר תכנית שיקום בעניינו של היחיד ויש לעקוב אחר התקדמות הליכי המימוש של הנכס, אשר יתבצעו במעקב הנאמנת כאמור.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, בשים לב להמלצות המובאות בהצעת הממונה, ומכיוון שהמגמה הינה להתקדם לקראת אפשרות של מתן צו שיקום כלכלי בעתיד הקרוב, אני מורה על הגדלת צו התשלומים של היחיד אשר יעמוד על סך 1,500 ₪ החל מחודש מרץ 2021 ואילך.

עוד הודגש בהחלטה, כי הליך כנוס הנכסים שריר וקיים נוכח קיומו של חוב פיגורים בהלוואה שלקחה המערערת מהמשיב.

ניתן לכך ביטוי ברע"א 7700/95 נגולה נ' חזן, פ"ד נ(1) 338 (1996) (להלן עניין נגולה) כדלקמן: "יש ליצור איזון הולם בין זכות הנושה לגבות את חובו תוך הגנה על קניינו, לבין כבודו של האדם והזכות הנגזרת ממנו להנות מקורת גג לו ולבני משפחתו. יש למנוע, מצד אחד, מצב שבו יאופשר לחייב להחזיק ברכוש דירתו, שיש שהיא עצמה נרכשה מהכספים שלווה מהנושה - בלי שהנושה יכול להפרע ממנו, ומן הצד האחר יש להמנע מסיכול המטרות הסוציאליות המונחות ביסוד חוקים אלה". ובחזרה להוראות החוק, הסמכות לידון בשאלת הסידור החלוף בעת מימוש משכנתה ופינוי חייב מנכס וכן "כימות" הסידור החלוף, מסורה לרשם ההוצאה לפועל, מכח הוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אשר מטיל על רשם ההוצאה לפועל החובה לבחון לפני מכירת מקרקעין ופינוי חייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין – אם לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר או שיש לו ולבני משפחתו הגרים עמו יכולת כלכלית המאפשרת מימון מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

עוד נקבע שלא ניתן לקבל את טענות המערערת כי לא הייתה מודעת לחוב הפיגורים, שכן הוראת הקבע לתשלום החזרי ההלוואה השוטפים בוטלה על ידי המערערת.

...

מנגד, טענה המערערת כי יש לדחות את הבקשה בשל כשלים בפתיחת התיק והתנהלות כונס הנכסים.

בנסיבות העניין, אני סבור שלא נפלה בהחלטה נשוא הערעור כל טעות ואין כל עילה להתערב בה. התוצאה היא כי במקרה שלפני, לא הרימה המערערת את הנטל המוטל עליה כי המקרה דנן נופל בגדרי החריג אשר מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר לאור כל האמור, אין מקום להתערב בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 28.07.2021 ודין הערעור להידחות.

בנסיבות העניין אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

היחיד התבקש להמציא לנאמן חוזה בקשר לעסקה ואסמכתאות על העברת כספים לשם רכישת הזכויות אך לא עשה כן. הנאמן הביע חשש כי ככל ואכן הועברו כספים בעיסקה נעשה הדבר על חשבון פרעון חובות לנושים אחרים של היחיד.

בהמלצת הנאמן צוין, באופן כללי, כי היחידים נטלו הלוואות בסדר גודל של מיליוני שקלים רבים בשוק האפור ומגורמים פרטיים תוך יצירת מצגי שוא ופיזור הבטחות לתשלום החזרים בריביות גבוהות.

ב"כ הממונה אינה חולקת על התשתית ששמשה יסוד להמלצת הנאמן אך היא סבורה כי אין לקבל המלצה זו. לטעמה, הגם שחובות היחידים נוצרו לכאורה בחוסר תום לב והתנהלות בהליך אינה מצטיינת בהקפדה על חובותיו, היא אינה עותרת לביטול צו פתיחת ההליכים אלה היא נאותה לאפשר ליחידים ארכה לצורך תיקון מחדליהם בהליך, קביעת חיוב חודשי על יסוד חקירה מקיפה שתבוצע בעיניינם, מיצוי זכויות ונכסים לתועלת הנושים כאשר בתום התקופה ניתן יהיה להניח המלצה סדורה לצוו שקום כלכלי.

סעיף 163 (ג)(2) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי תשע"ח – 2018 ("החוק") מאפשר הארכת תקופת תשלומים על יסוד היתנהלות לא ראויה של היחיד באופן יצירת החובות ובכלל זה יצירת חובות עקב הזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים.

...

נוכח מסקנה זו בדבר אי הוכחת תנאי סעיף 163 (ג)(2) לחוק במידת הפירוט וההוכחה הנדרשת לדבר פטור אני מלהידרש באופן פרטני לטענות הצדדים מזה ומזה לסדרת האירועים שפורטה לעיל אשר נועדה לבסס, כמדומה, את הטיעון בדבר יצירת חובות היחידים בחוסר תום לב. על האמור אוסיף כי בשלב זה אינני מוצא לסמוך ידיי על דוח החוקר שניהל חקירה סמויה בעניין עיסוקי היחיד.

על יסוד האמור, מסקנתי היא כי לעת הזו לא ניתן לקבוע צו שיקום כלכלי ליחידים כפי שביקש הנאמן והיחידים.

בשלב זה אני קובע את התיק לתזכורת ליום 24.5.23.

כן, נמצא כי היחיד נושא בהחזר הלוואה חודשית בגין מימון רכב בסך 1,200 ₪.

בהקשר זה הדגישה ב"כ הממונה כי מרבית חובותיהם של היחידים נוצרו בסמוך לכניסתם להליך, מבלי שמוצו הליכים אחרים לפרעון החובות ובנוסף יש לזקוף לחובת היחידה היתנהלותה בעיניין הכספים שהתקבלו מעיבון אימה ולא ידוע מה עלה בגורלם.

הפרת תנאי תכנית הפרעון - במידה והיחידים יפרו את הוראות הצוו לשקום כלכלי, הם עלולים להיות חשופים לסנקציות, על פי הוראות החוק וכמפורט  בהצעת הממונה, לרבות הארכת תקופת התשלומים, הגדלת סכומי התשלומים, הטלת הגבלות שהוסרו מחדש, ביטול ההליך והקניית נכסים לקופת הנשייה.

...

לכן, אני מורה כי על היחידה להשיב את הכספים בסך 59,000 ש"ח לקופת ההליך.

על כן, סבורני כי מדובר במחדלים אשר ניתן לאזנם במסגרת קביעת תכנית שיקום.

לאור כל קביעותיי אשר לעיל באשר לתשלום החודשי ליחידים וכן תקופת הנשייה, לאור עמדת הממונה והנאמן, עמדת היחידים, בהעדר התנגדות מטעם הנושים, אשר לא התייצבו לישיבת בית המשפט, ובכפוף להסרת המחדלים המפורטים בהצעת הממונה - אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.