ביטול הוראות היתרים לעובדים זרים על ידי הרשות

בענין זה מצאתי לציין כי מעיון בס' 9 בהסכם המסגרת שנחתם בין הנאשמת 1 לבין חברת דניה סיבוס בע"מ (הס-1) ובנספח י' שלו, עולה כי יש בידי הנאשמת 1 האפשרות לבקש ולקבל היתר להעסקת עובדים זרים ונראה כי על בסיס הנחה זו, התחייבה הנאשמת 1 להעסיק עובדים זרים שהעסקתם אושרה על פי כל דין ו/או הוראת כל רשות מוסמכת לרבות על פי חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין), התשמ"ה-1991 (ס' 9.3 להס-1).

ס' 9.3 להס-1 מטיל חובה ואחריות על הנאשמת 1 לוודא כי העסקתם של עובדים זרים המועסקים על ידה ו/או על ידי מי מטעמה, אושרה על פי כל דין.

הנאשמים לא הראו מקרים דומים למקרה דנן בו הסתפקה המאשימה בקנס מינהלי ולא הראו כי המקרה דנן הוא חריג וקיצוני במידה כזו המצדיקה ביטול כתב האישום.

...

תשובתה זו של המאשימה מניחה את דעתי ואין בה כדי לשנות מהחלטותיי בהכרעת דין זו. סוף דבר:   המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשמים העסיקו את העובדים ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי.

אני מרשיעה את הנאשמת 1 ב-12 עבירות של העסקת עובד זר שלא כדין, מבלי שהממונה או עובד משרד הפנים מטעמו התיר בכתב את העסקתו אצל הנאשמת 1 וזאת בניגוד לסעיף 2(א(2) לחוק עובדים זרים; ב-12 עבירות של העסקת עובד זר, שלא היה רשאי לעבוד בישראל ואצל הנאשמת 1 וזאת בניגוד לסעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים וכן ב-12 עבירות של העסקה ללא ביטוח רפואי וזאת בניגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

אני מרשיעה את הנאשם 2 ב-36 עבירות של הפרת אחריות נושא משרה, בניגוד לסעיפים 5 וכן 2(א)(1) ו-(2) ו2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

סעיף 1טו(א) לחוק קובע כך: "לא קיים מעסיק תנאי שנקבע בהיתר לפי סעיף 1יג(א) או לפי סעיף קטן זה, או תנאי שנקבע לפי סעיף 1יד או הוראה לפי חוק זה או חובה החלה עליו כלפי עובדיו, או עיכב תחת ידו שלא כדין מיסמך זהוי או דרכון של עובד זר, רשאי הממונה, לאחר שנתן למעסיק היזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו, לבטל את ההיתר שניתן למעסיק להעסקת העובדים הזרים, כולם או חלקם, וכן לסרב, מטעם זה בלבד, לבקשת המעסיק לאשר העסקתם של עובדים זרים למשך תקופה שלא תעלה על שלוש שנים..." בסעיף 1טו(א2)(א) לחוק נקבע כי "עבירה חמורה" היא: "עבירה לפי סעיפים 375א, 376 או 377א לחוק העונשין, או עבירה אחרת שנעברה כלפי עובד זר, לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין המעסיק ראוי לקבל היתר להעסקת עובד זר" ובסעיף 1טו(א2)(2) לחוק נקבע, כי אם מצא הממונה שמעסיק עבר "עבירה חמורה" אזי הוא מוסמך: "לאחר שנתן למבקש ההיתר או למעסיק, לפי העניין (בסעיף קטן זה – מעסיק), היזדמנות לטעון את טענותיו, שלא לתת היתר להעסקת עובד זר למעסיק, לבטל היתר שנתן או לסרב לחדשו". האם הורשע גבאי בבצוע עבירה חמורה? תשובתי לשאלה זו חיובית.

דרישת החוק לפיה העסקת עובד זר מותנית בקבלת היתר נועדה לשרת מספר מטרות, בהן מטרות ביטחוניות, מטרות שעניינן אסדרת שוק העובדים הזרים, ומטרות שעניינן שמירה על זכויות העובדים הזרים שהם אוכלוסייה בעלת כוח מקוח דל. הוראות החוק מבקשות לשמור על זכויות העובדים הזרים בית היתר על ידי הטלת חובות דיווח והעברת תשלומים סוצאליים על ידי המעבידים לרשות (סעיפים 1יז – 1יט לחוק).

...

בסופו של דבר, ומבלי להמעיט בחשיבות העניין מבחינת העותרת, עסקינן בעותרת שהחזיקה אישור להעסקת עובד זר אחד בלבד.

לא שוכנעתי כי ביטולו של היתר בודד זה יביא להתמוטטות העותרת.

לנוכח כל האמור העתירה מתקבלת בחלקה הקטן, באופן שהחלטת המשיב תישאר על כנה אך בשינוי אחד לפיו תקופת הסירוב למתן היתר תעמוד על שנה וחצי במקום 3 שנים.

לטענתו לא ניתן להפעיל משק חקלאי זה ללא עובדים זרים, ושלילת ההיתר תביא לירידת העסק לטמיון ולפגיעה כלכלית קשה בכל המשפחה המורחבת הנסמכת על משק זה. העובדות הנוגעות לעניין המשק מושא העתירה הופעל במשך שנים רבות על ידי אביו של העותר, שהעסיק עובדים זרים מכוח היתרים שניתנו לו. העותר קיבל היתר להעסקת עובדים זרים לראשונה בשנת 2019.

בהחלטה הקודמת פירט הממונה בהרחבה רבה את התשתית הראייתי שהובילה אותו למסקנה לפיה היו השניים מעורבים בשני אירועים בהם נגרמה פגיעה קשה לזכויותיהם של עובדים זרים, והורה על ביטול ההיתרים שניתנו להם ועל מניעה מקבלת היתרים חדשים למשך שלוש שנים ועל הגבלה בהעסקת עובדים זרים "חדשים" למשך 12 חודשים נוספים.

הוא תיאר את ממדיו של המשק המופעל על ידיו, והבהיר כי לא ניתן לקיים את הפעילות החקלאית ללא עובדים זרים, מאחר שעובדים משטחי הרשות אינם רשאים לנהוג בטרקטורים.

...

משהגיע הממונה למסקנה כי המעשים שביצע העותר מעידים על התנהלות פוגענית ואכזרית כלפי עובדים זרים, הרי שרשאי היה, ויתכן שאף מחויב היה, להגיע למסקנה המורה על אי-חידוש ההיתר.

בנסיבות אלה, כאשר הממונה שוקל את הסנקציות האפשריות ומגיע למסקנה לפיה חומרת ההפרה מחייבת את הסנקציה של אי-מתן היתרים חדשים, אין מקום להתערבות של בית המשפט בהחלטתו (ראו לדוגמה עש"ר (ארצי) 21903-07-14 אדגר מיטב מאגרי אנוש בע"מ נ' מדינת ישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, מיום 7.9.15, בפסקה 67 לפסק-הדין).

לפיכך, ואף שיתכן כי לו היה הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט היתה מתקבלת החלטה אחרת בעניינו של העותר, הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי העותר לשכנע כי נפל פסול בהחלטת הממונה באופן המאפשר את ההתערבות בה. לפיכך העתירה נדחית.

רקע כללי הנאשמת 1 היא הבעלים ו/או המחזיקה של בר בשם "זוזו" והנאשם 2 הוא מנכ"ל ובעל מניות בה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 25.7.19 נערכה בחצרי הנאשמת 1 ביקורת על ידי מפקחי רשות האוכלוסין, במסגרתה נמצא עובד זר בעל אזרחות אריתראית שביצע עבודות בלא היתר.

ריבוי כתבי האישום המוגשים בבית הדין בגין העסקת עובדים זרים ללא היתר, מצביע על מדיניותה להעמיד לדין את המעסיקים העוברים על הוראות החוק.

הנאשמים אף הדגישו כי ביטול אישום מחמת הגנה מן הצדק הוא מהלך קצוני, השמור למקרים חריגים בלבד, בשל היתנהגות בלתי נסבלת, מקוממת ושערותייית של הרשות, המתבטאת בהתעמרות בנאשם שאין הדעת יכולה לסבול, וכי לא כזה הוא המקרה שלפנינו.

...

טענת הנאשמים כי יש מקום להורות על ביטול כתב האישום בשלב זה של ההליך מחמת אכיפה בררנית, אף היא דינה להידחות.

עם זאת, ככל שהנאשמים יורשעו בסופו של דבר (ובשלב זה, אין בית הדין יכול, כמובן, להביע דיעה לכאן או לכאן), הרי שהנאשמים יהיו רשאים לשוב ולהעלות טענותיהם בהקשר זה, והדבר יישקל במסגרת גזר הדין.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לפני בקשת המבקש להורות על ביטול קנסות מינהליים שהוטלו עליו ביום 7.3.2022 בגין העסקת עובד זר בנגוד להוראות חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ולחלופין, להארכת המועד להגשת בקשה להשפט בגין קנסות אלו.

המבקש צירף תלוש שכר וחתימת אישורו של העובד על קבלת הכספים[footnoteRef:2].

המבקש הגיש בקשתו לבית הדין ביום 26.12.2022, בחלוף המועד שנקבע לכך בחוק ולכן דין בקשתו להדחות; המבקש לא הציג כל נימוק או טעם מדוע לא פנה אל המשיבה מיד כשנודע לו על קיומם של הקנסות אלא השתהה כ- 5 חודשים ועד לתחילת הליכי הגבייה בעיניינו; המבקש לא הראה כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בו וכי היא הוגשה מיד עת שהוסרה המניעה כנדרש על פי הדין והפסיקה, ולכן לא הראה נימוקים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הבקשה; העובדה כי המבקש ידע על הודעות הקנס מיום 4.4.2022 ואולם פנה לבית הדין רק בחודש 12.2022 אומרת דרשני ויש לדחות את בקשתו גם בשל השהוי בפנייתו; אין לקבל את טענות המבקש לגופם של הקנסות שכן בית הדין נעדר סמכות לידון בטענתו אלו; בהתאם להלכה בשלב הדיון בבקשה למתן ארכה להשפט אין להכנס לשאלות לגופו של עניין וכל שעל המבקש להראות הוא טעם מוצדק או סביר לשהוי בו נקט; כן נקבע כי אף בסכויי ההגנה ככל שקיימים אין די כדי להוות עילה להארכת מועד; מכל מקום, המבקש מודה בהעסקת העובד בנגוד להוראות חוק עובדים זרים ולכן טענתו כי אינו דובר עברית בצורה מיטבית ואינו מכיר את הוראות חוק הפקדון אינה פוטרת אותו; לפי חוק עובדים זרים יש לשלם פקדון לעובד זר (חלק מעסיק) מדי חודש בחודשו במועד הקבוע בחוק ובדרך שקבע המחוקק כאשר גם תשלום באיחור מהוה עבירה על החוק; אחת התכליות לתשלום הפקדון בדרך שקבע המחוקק ואופן משיכת הפקדון על ידי העובד הזר רק עם יציאתו מישראל מהוה תמריץ ליציאה מרצון של עובדים זרים/ מסתננים מישראל ומעסיקים המעבירים את כספי הפקדון ישירות לעובדים עוברים על החוק, מסכלים את תכליתו ופוגעים במדיניות הממשלה; תכליתו של חוק העבירות המנהליות היא מניעת התדיינויות מיותרות ולחסוך הכבדה בלתי סבירה על רשויות אכיפת החוק.

...

] אשר על כן מכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתקיים טעם סביר המצדיק להאריך למבקש את המועד להגשת בקשתו להישפט על הקנסות.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן כזה שהמועד להגשת בקשת המבקש לביטול הקנסות המנהליים נשוא הבקשה מוארך עד למועד הגשתה בפועל- 26.12.2022.

בקשתו של המבקש לבטל את הקנסות המנהליים – נדחית.