סכום התביעות הכולל הועמד על סך של 1,221,266 ₪.
ביום 8.12.19 ניתנה החלטתי שבה צוין בין היתר כי "על פני הדברים, אין אפשרות בהתאם לחוק ולפסיקה להרמת מסך כלפי דירקטורים. המשיבים אמנם טוענים בתגובתם גם לחבות אישית מסוג אחר שאינה מכוח דוקטרינת הרמת המסך, אך עיון בכתב התביעה מעלה לכאורה כי לא נטענה במסגרתו חבות אישית אחרת כלפי המבקשים 2-3". ביום 12.5.20 היתקיים דיון בפני חברי, השופט רועי פוליאק, שבסיומו ניתן פסק דין כדלקמן:
בתום הדיון בעירעור הודיע ב"כ המשיבים על הסכמת המשיבים לקבלת העירעור וכן הודיע כי בכוונתו להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בתוך 30 ימים מהיום.
למען הסר ספק, החיוב בהוצאות בבית הדין האיזורי מבוטל.
בפתח הדברים עמד בית הדין על כך שככלל, בית הדין ינקוט בגישה ליבראלית וייעתר לבקשות לתיקון כתב תביעה, ככל שיש בכך כדי לסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין וככל שהנזק לצד האחר ניתן לפצוי כספי.
אין בדברים אלה כדי להוות אישור לכל הנמקותיו של בית הדין האיזורי, ואוסיף כי מצאתי טעם לא-מבוטל בטענות המבקשים, שכן טענות המשיבים במסגרת בקשת התיקון ובמסגרת כתב התביעה המתוקן אכן - לכאורה - אינן מחודדות דיין, הן ברמה העובדתית והן בזו המשפטית.
...
בית הדין מצא לפיכך שניסוחם של הדברים בשנית כפי שנעשה בכתב התביעה המתוקן יש בו כדי לסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים; שנית, הבקשה הוגשה בתום לב; שלישית, נוכח החלטת בית הדין הארצי ברי כי ללא התיקון המבוקש תיחסם טענתם של המשיבים כלפי המבקשים; רביעית, ההליך עדיין מצוי בשלב מוקדם.
למרות זאת סבר בית הדין האזורי שיש להטות אוזן לטענות המשיבים בהקשר של משפט העבודה, ומששוכנע כי כתב התביעה המתוקן יסייע להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת - הגעתי כאמור לכלל מסקנה שאין להתערב בשיקול דעתו.
סוף דבר - על אף הקשיים עליהם הצביעו המבקשים, שוכנעתי כי אין להתערב בהחלטתו הדיונית של בית הדין האזורי.
משכך, בקשת רשות הערעור נדחית.