ביטול הודעת צד ג' בשל ממצאים לא מפורטים

בית משפט השלום בחיפה ת"א 55470-02-18 נועה צור ואח' נ' ישי קלי ואח' תיק חצוני: התובעת והנתבעת שכנגד: נועה צור הנתבעים, התובעים שכנגד ושולחי ההודעה לצדדי ג': .1 ישי קלי .2 נחמה-דינה קלי צדדי ג': 1. איליה קפלן 2. משרד להנדסה ובנין ש. דיטל בע"מ 3. אינג' שאול דיטל 4. נועה צור 5. אריה סגל 6. נקר הלנה 7. גולדברג עמוס 8. גולדברג אסתר החלטה

כאשר מידע זה יתקבל – ניתן יהיה לחשב את חלוקת העומסים החדשה שנוצרה עקב ביטול אלמנטים נושאים בשלד המבנה וניתן לתכנן חיזוקים למערכת הנושאת הקיימת במידת הצורך; המומחה פנה לב"כ הנתבעים בבקשה לקבלת תכנית קונסטרוקציה אולם לא קיבל.

בנוסף לא ניתן להניח כי יסודות המבנה המקורי שהועמסו בעומס נוסף טרם ביצוע השינויים בדירת הנתבעים ישאו את תוספת העומס כתוצאה מהשינויים שבוצעו; עלות הבדיקה המפורטת בסעיפים 5.12 – 5.18 – יקר יותר מהאפשרות הראשונה של השבת מצב לקדמותו, שהוערכה ב-60,000 ₪; ניתן לבדוק את החיפויים מגבס בתיקרת קומת הקרקע המסתירים את עבודת החיזוק שבוצעה.

בישיבת יום 12.12.2019 ביקשו הצדדים, נוכח מימצאי המומחה, שהות של חצי שנה על מנת לבדוק אפשרות של חזוק הבניין בהתאם להוראות תמ"א 38 או דרך אחרת.

...

בסופו של דבר נערך קדם משפט נוסף ביום 25.6.2020, במהלכו הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמות בנוגע לביצוע פרויקט לפי תמ"א 38 או פינוי בינוי.

בהחלטתי מיום 22.9.2020 הוריתי כי בשים לב לעלות הגבוהה של החלופות שמנה המומחה לתיקון הליקוי (השבת המצב לקדמותו או ביצוע אומדן של החיזוקים) והאפשרות העולה מחוות דעתו כי לא הונחו בפניו כלל התוכניות הרלבנטיות, כמו גם בקשת הנתבעים כי יבצע בדיקה האם בוצעו חיזוקי פלדה, לאחר פירוק תקרת הגבס, אני מורה כדלקמן: כל צד המבקש להגיש חוות דעת מטעמו (לרבות צדדי ג' 1-3), יעשה כן לא יאוחר מיום 15.11.2020; הנתבעים ימציאו למומחה את התוכניות החסרות שהתבקשו (כמפורט בסעיף 4.19 לחוות דעתו); צדדי ג' ימציאו למומחה את חוות הדעת שיוגשו מטעמם וכן כל תכנית רלבנטית אחרת שברשותם ושלא הועמדה עד כה לעיון המומחה; המומחה יחווה דעתו באשר לעלות עריכת דו"ח מיפוי ליסודות המבנה כמפורט בסעיפים 5.12-5.13 לחוות דעתו.

אשר להוראות המתבקשות ביחס לעדי הצדדים, אני מורה כדלקמן: ביום 16.11.2022 יישמעו עדי התובעת, וככל ויאפשר זאת הזמן, תחל שמיעת עדי הנתבעים; ב. ביום 17.11.2022 יישמעו יתרת עדי הנתבעים וצדדי ג'.

לטענת המשיבה, הואיל ובהודעת תשלום הקנס מפורט כל המידע הרלוואנטי בנוגע לסכום שעל החייב לשלם בגין הדו"ח, וכן מצוין שבמידה ולא ישולם יינקטו כנגד החייב הליכים לגביית החוב, הרי שהודעה זו מקיימת את הראציונאל שבמשלוח "הודעה על חוב" טרם משלוח דרישת התשלום הראשונה בדואר רשום.

בעניינינו, משלוח הודעות תשלום הקנס, נועד, בין היתר, גם ליידע את המבקשת, כי אם לא תגיש בקשה לביטול הקנסות, או אם לא תגיש בקשה להשפט בגינם, ואם לא ישלמו הקנסות במועד שנקבע בהודעות הקנס, תוכל המשיבה לנקוט כנגדה באמצעי גביה מינהליים, כפי שציינה המשיבה בדוגמת נוסח "הודעת תשלום קנס" (סעיף 48 לתשובת המשיבה לבקשת האישור): "אם לא ישולם הקנס במועד נאלץ לנקוט נגדך הליכי גבייה הכוללים בין היתר עיקול חשבון בנק ועיקול נכסי החייב המצויים בידי צד ג'". לפיכך, הודעות תשלום הקנס, עונות גם על תכלית משלוח "הודעה על חוב" המצוינת בתקנה 1(1) של תקנות הגביה.

בעיניין זה כתב כב' השופט ע' פוגלמן בעיניין כרם (לעיל, בפִסקה 19): "תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מוסיפה לכלל זה וקובעת כי בעבירות קנס "רואים את [...] ההודעה לתשלום קנס [...] כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". סעיף 12ב לפקודת המסים (גביה) קובע אף הוא כלל של המצאה ולפיו "הודעה, דרישה, צו או כל מיסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם [...] נשלחו [למקום מגוריו או למקום עסקיו הרגיל] על שמו בדואר, ובילבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום". עינינו הרואות: מקום שמדובר בהמצאת הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הסעיף קובע חזקה שבדין שלפיה אם הוכיחה הרשות ששלחה את הודעת תשלום הקנס בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת הנמען, יש להסיק כממצא עובדתי שההודעה הומצאה לידיו כדין בחלוף 15 יום מעת המשלוח.

...

נוכח המפורט לעיל, סבורני, שהמבקשת לא עמדה בנטל להצביע על כך שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה, או משפט, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, כך שהיא לא עמדה בדרישה הקבועה בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות.

הואיל והתנאים לאישורה של תובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות – הם תנאים מצטברים, הרי שדין בקשות האישור להידחות, ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת האישור.

נוכח דחיית בקשת האישור, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪ (כולל מע"מ).

בעיניין שילר ציין בית המשפט: "דוקטרינה זו של סוברוגציה (תיחלוף) מוכרת כדוקטרינה המבוססת על אדני צדק, ומטרתה למנוע התעשרות שלא כדין על חשבון הזולת (ראו ד' פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א) [30], בעמ' 266)" בע"א 5525/10 גני הררי בע"מ נ' מערבי (פורסם בנבו, 25.4.2013), ציין בית המשפט: "חוק הערבות אינו דן בזכות ההישתתפות בין הערבים לבין עצמם. אולם מכוח העיקרון הכללי של הישתתפות בסעיף 56 לחוק החוזים, עיקרון השאוב מדיני עשיית עושר ועושה צדק בין הצדדים, יש להכיר גם בזכות הערב לחזור על הערבים האחרים." (סעיף 40 לפסק הדין) ובהמשך: "דיני ההישתתפות מבוססים כאמור על דיני עשיית עושר, המושתתים בתורם על שקולי צדק." (סעיף 49 לפסק הדין) עם זאת, נראה כי אין לבטל חיוב מכוח סעיף 9 לחוק הערבות על סמך שקולי צדק לבדם.

יתרה מכך, נוכח הממצא שקבעתי לעיל, היינו שהחוב הוא של סיוון ורותי במשותף, נראה כי נוכח זכותה של רותי, שלא נפגעה, לתבוע את סיוון בגין חלקה בחוב, שקולי הצדק מקבלים מענה מספק, גם בהנחה שניתן להחיל שקולי צדק במקרה הנוכחי.

בהקשר זה יצוין, כי משיקוליהם בחרו הנתבעים שלא להגיש הודעה לצד ג' כנגד סיוון, וכי ככל שהיו נוקטים בצעד זה, לא מן הנמנע שגם סוגיה זו הייתה באה על סיומה במסגרת הליך הנוכחי.

משגלי ורותי יוצגו במשותף ולאור השיקולים שפורטו, יש לטעמי להורות שהצדדים ישאו כל אחד בהוצאותיו הוא.

...

שיעור חיובה של רותי לכאורה, המסקנה המתבקשת מהאמור עד כה, לפי סעיף 9 לחוק הערבות, הוא שיש להטיל את החיוב על סיוון ורותי בחלוקה שווה ביניהם, מתוקף היותן בעלות החשבון.

סיכום סוף דבר, התביעה כלפי רותי מתקבלת ואני מחייב אותה לשלם לתובעים בתוך 60 ימים סך של 330,000 ₪, משוערך כדין מיום 10.2.2019.

התביעה ביחס לגלי, נדחית.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם כל הצדדים, בסמוך למועד דיון ההוכחות, נעתר בית הדין האיזורי לבקשתו של העובד להגשת ראיות חדשות – ממצאים מחקירה פרטית יזומה שערך בסניפי שופרסל, מהם עולה לטענתו כי עבד בהם לפני חודש יולי 2013.

עם זאת, לנוכח מימצאי בית הדין בדבר הכשל שנפל בתלושי השכר (אותו גם שופרסל יכלה בקלות ובבדיקה סבירה לגלות) היא מכבדת את פסק הדין.

כפי שהובהר בעיניין ד.ק.א., גם במקרה שבו העובד הגיש את תביעתו כנגד שני נתבעים – המעסיק והמשתמש/מזמין השרות, "אין בכך כדי ליצור סמכות לבית הדין להכריע בסכסוך פנימי בין שני הנתבעים, ..., בדרך של הגשת תובענה ואף לא בדרך של משלוח הודעת צד ג'" (פסקה 44 (א) לפסק הדין).

יחד עם זאת, בטיעון לפנינו בעירעור טענה שופרסל כי "הוכח כי שופרסל קבעה דרך יעילה להגשת תלונה על פגיעה בעבודה קבלן, כמצוות סעיף 26 לחוק להגברת האכיפה" (סעיף 55.2 לסיכומים), ובהמשך לכך טענה כי בית הדין האיזורי היתעלם "היתעלמות מוחלטת ... מראיות שהונחו בפניו – בראש ובראשונה מהסכם ההיתקשרות בין שופרסל לבין חברת הניקיון, אשר צורף לכתב ההגנה ולתצהירו של מר פפר", אליו צורף נספח ד' שכותרתו "דף מידע מחברת שופרסל", ובו פירוט הדרך להגשת תלונה במקרה של פגיעה בזכויות עובדי הקבלן, וכי בהתאם להסכם ההיתקשרות חברת הניקיון הייתה מחויבת למסור מיסמך זה לעובד, והעובד גם לא טען כי לא נימסרה לו הודעה כאמור בנספח ד' להסכם ההיתקשרות (סעיפים 58 עד 61 לסיכומי טענות שופרסל).

חיוב שופרסל ברכיבים שאינם מנויים בחוק להגברת האכיפה: לחלופי חלופין ולשם הזהירות טענה שופרסל כי יש לבטל את חיובה ביחד ולחוד עם חברת הניקיון ברכיבים שאינם בגדר רכיבים שמזמין שירות חב בתשלום על פי החוק להגברת האכיפה - הפקדות לקרן הישתלמות, ושי לחג.

...

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם כל הצדדים, בסמוך למועד דיון ההוכחות, נעתר בית הדין האזורי לבקשתו של העובד להגשת ראיות חדשות – ממצאים מחקירה פרטית יזומה שערך בסניפי שופרסל, מהם עולה לטענתו כי עבד בהם לפני חודש יולי 2013.

סוף דבר: ערעורה של שופרסל מתקבל חלקית.

נדחה ערעורה לעניין אחריותה לתשלום זכויות העובד הן בעד התקופה הראשונה והן בעד התקופה השניה, אולם מתקבל חלקית ערעורה לעניין חיובה ברכיבים שונים, כמפורט בסעיף 61 לעיל.

למרות שערעורה של שופרסל התקבל חלקית, מצאנו כי יש מקום לחייב את שופרסל בתשלום הוצאות משפט, שכן לטעמנו לא היה מקום שתעמוד על ערעורה בעניין התקופה הראשונה, והיה מקום שלא תעמוד על חלק מטענותיה בהתייחס לתקופה השניה לאחר שניתן פסק הדין בעניין ASMERET.

הנתבעת 2 הודיע לצד ג' על חידוש הטיסות ומכח הודעה זו יצאה לדרכה טיסת ההלוך של התובע.

דיון הממצאים שהתקבלו משני דיונים שנערכו: ביום16.2.22 יצא מכתב מהנתבעת 2 אל המקבל לפיו: "בשל ארוע כוח עליון ונסיבות מיוחדות שאינן בשליטתה של סאן-דור נתיבי אוויר בנלאומיים בע"מ (להלן:"סאן –דור"), שלא ניתן היה לצפותן מראש ושסאן-דור לא יכלה למנוע את התרחשותן, הרינו להודיעך כי לא נוכל להפעיל את הטיסות לדובאי, כמתוכנן על פי הסכם.

ביום 1.3.22 יוצא מכתב נוסף אל המקבל מהנתבעת 2: "בהתאם לבקשתכם,ובהמשך למכתבנו מיום16.2.22...הרינו לאשר , כי נכון למועד מכתב זה,למיטב ידיעתנו, לא חל שינוי נסיבות שפורטו במכתב..." המכתב למעשה מאשרר את אשר ידוע כי לא יופעלו טיסות לדובאי עד להודעה אחרת.

ביום 9.3.22 כותב התובע לנתבעת 1: "עדיין לא קיבלתי את הכרטיסים מבקש לקבל סטאטוס" ביום 10.3.22 עונה הנתבעת 1 לתובע: " אנחנו ממתינים עדיין לקבל כרטיסי הטיסה מהספק, ברגע שזה יקרה נעבירם אלייך" בתשובה לפנייה נוספת כותבת הנתבעת 1 ביום 13.3.22: " אכן בוטלה הטיסה השבוע לגבי ה 22.03 עדיין לא קיבלנו הודעה." ניתן ללמוד מכך כי המקבל יצר מצג אצל הנתבעת 1 כי הטיסות מתקיימות ואז מבוטלות אולם למעשה מצב הדברים הנו אחרת שאין טיסות בהתאם להודעת הנתבעת 2 למקבל.

...

למעשה המקבל ממשיך בסורו ובהטעיית הצרכנים בפרסום ובמכירה של מקומות טיסה והפעם ללא הנפקת כרטיסי טיסה, כדי לחמוק מתחולת החוק ואת זה אין לאפשר.

הנתבעת 1 משמשת כסוכנות נסיעות ולא מצאתי פגם בהתנהלותה לפיכך התביעה כנגד נדחית.

הנתבעת 2 הודיעה מבעוד מועד כי לא מפעילה טיסות לדובאי לפיכך התביעה כלפיה נדחית.