בנוסף, כאשר נישאל רו"ח הרפז, מדוע לדעתו החברה קרסה, השיב: "אני לא יודע, אבל אני מניח שהוא הלך למכרזים, הוא עבד בעיקר עם עריית תל אביב והם, ממה שהבנתי ממנו, הכשילו אותו שם. כנראה שעם השנים שהוא עבד שם, היו הרבה אנשים שניסו לשים לו רגליים, היה לו פרויקט גדול בגלל עריית בת ים, הוא הגיע איתם להליכים משפטיים כי הוא ציפה שהוא יקבל מהם הרבה כסף והוא לא קיבל" (פרוט' 20.2.23, עמ' 42, ש' 7-3).
אינני מקבל את טענות הנתבע בהקשר זה. הנתבע 1 העיד כי החברה "כל הזמן הרויחה" (פרוט' 20.2.23, עמ' 34, ש' 13), ובדיון בבקשה לביטול העיקולים שהתקיים ביום 27.9.16, העיד כי מצב החברה "... בסדר, גם בחודש שעבר היה בסדר" וכי הקשיים הכלכליים הסתיימו חודשים קודם לכן (עמ' 8-7 לפרוטוקול הדיון, ש' 1, 10-1), כאשר באותה העת, הגרעון בהון עמד על 16.1 מיליון ₪ (פרוט' 20.2.23, עמ' 43, ש' 7-6, עמ' 43, 31-29).
בנוסף, כאשר נישאל הנתבע 1, האם בכל פעם שהיה חסר כסף בחברה או בנתבעת 3, הוא היה מעביר כסף מאחת לשניה כדי לכסות חובות, השיב בחיוב, וכאשר נישאל במשך כמה זמן פראקטיקה זו נמשכה, השיב: "כל הזמן, כל החיים. המצב היה שלפעמים סתם דוגמא, חב' ויטה הייתה עושה בית ספר בתל אביב ובבית ספר היה גם צריך לעשות גינה. נניח שהחלוקה היא 70% תשתיות ו-30% גינון אז מחב' הגינון אני קונה צמחייה ומחב' ויטה אני קונה תשתיות. זה קורה כי היו לי הסכמים עם משתלות לתקופות ארוכות, לקבל סחורה במחיר מוזל כי בן עמי הייתה מאוד ידועה בתחום הגינון". בנוסף, כאשר נישאל מדוע שילם לתובעת באמצעות הנתבעת 3, השיב: "כי שם היה כסף ושם לא היה" (פרוט' 20.2.23, עמ' 36, ש' 20-10).
ודוק: סעיף 373 לפקודת החברות וכן סעיף 288 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, שאליהם הפניתה התובעת, אינם רלוואנטיים לענייננו משום שמדובר בסעיפים העוסקים בהטלת אחריות אישית על נושא משרה על ידי בית משפט של פירוק.
...
כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובעת את מלוא האגרות וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין עליהן עד התשלום בפועל.
כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המומחה קרבצ'יק בהליך הנוכחי לצרכי מתן חוות הדעת המשלימה ולצרכי חקירתו.
כמו כן, בהתחשב בתוצאה, בהיקף ההליכים ומסמכים ומשך ההתדיינות, אני מחייב את הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בסך של 120,000 ₪.