ביטול דחיית תביעה והפקדת ערובה

יוער כי אף כאשר התובענה נדחית, רשאי התובע בהתאם לתקנה 519(ב) סיפא, לעתור לביטול הדחייה בנסיבות מתאימות כמפורט בתקנה הנ"ל. האפשרות לקבלת היתר להפסקת התובענה ו/או האפשרות לעתירה לביטול דחיית תובענה בשל אי הפקדת ערובה, נובעים מן ההגנה על זכות הגישה לערכאות, על-מנת שדרכו של תובע לבית-המשפט לא תיחסם רק מחמת העידר יכולת כלכלית לעמוד בהפקדת הערובה הכספית שנקבעה להבטחת הוצאות הצד שכנגד.

...

בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי בעקבות כך שהערובה לא הופקדה, יש מקום להורות על הפסקת התובענה ולא על דחייתה, שכן בדרך זו יימנע מצב שבו בגין חסרון כיס תישלל הגישה לערכאות (ראו והשוו: ת"א (מחוזי י-ם) 45106-01-12 ברזל נ' מוסדות ברסלב (30.11.2015)).

לצד זאת, מקובלת עליי עמדת הנתבעים 2-3 והנתבע 7 לפיה יש לפסוק לזכותם הוצאות בגין ניהול ההליך עד כה, וכן לקבוע תנאים לחידוש התובענה.

שנית, לאחר שעיינתי בתגובתם של הנתבעים 2-3, אני סבורה כי יש להתנות את חידוש התובענה בתנאים זהים גם בעניינם, מאותם הטעמים שצויינו לעיל בעניינו של הנתבע 7.

סוף דבר; נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני מחליטה כדלקמן: (א) לבקשת התובע, התובענה שבכותרת מופסקת.

עוד טענו הנתבעים , כי גם אם ייקבע כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כדין - הרי שעדיין אין בכך כדי לבטל את דחיית התובענה של יארמיש מחמת אי הפקדת הערובה, שכן חרף טענתו של יארמיש בדבר העדר יכולת כלכלית להפקיד את הערובה, הופתעו הנתבעים לגלות כי לאחרונה שכר יארמיש את שירותיו של משרד עורכי דין אמריקאי והגיש נגדם תביעה משפטית בארה"ב בשל אותן העילות שבבסיס התביעה שלפנינו.

...

לגבי בקשת וובר לביטול צו עיקול מקרקעין, כמפורט בבקשתו מיום 9.12.14 – לאחר עיון בכל הטענות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט להלן.

לסיכום , אני קובעת כדלקמן: הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת ביחס לשתי התובענות, בכפוף לכך שיארמיש ישלם לנתבעים בשל הליך זה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 ימים , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטה זו ועד לתשלום המלא בפועל.

הבקשה לביטול צו העיקול על המקרקעין- נדחית.

לגישתו של המשיב, בית-המשפט מוסמך במסגרת תקנה 519 ב לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לבטל דחייה של תביעה שנדחתה משום שלא הופקדה ערובה במועד, בתנאים שייראו לו. המשיב טען כי היה על המבקשים להגיש ערעור על ההחלטה שניתנה בבקשת חלא.

...

המשיב טען כי בשקילת האינטרסים השונים, יש לקחת בחשבון כי התביעה לא התבררה לגופה, ולכן לא גזלה זמן שיפוטי רב. ואולם, בקשות לערובה להוצאות מוגשות בחלק גדול מהמקרים בתחילת ההליך, עוד בטרם נדונה התביעה לגופה, ולכן ברוב המקרים התביעה נדחית עוד בטרם בירורה.

לכן, ומכול הטעמים שלעיל, אני סבורה כי יש לבטל את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד בבקשת חלא.

לאחר דיון בבקשה לגופה, אני סבורה כי יש לדחות את בקשת חלא, ולהותיר אם כן על כנו את פסק-הדין בו נקבע כי תביעת המשיב תדחה.

בעיניין נאות אואזיס הוגשה הבקשה לביטול דחיית התובענה מחמת אי הפקדת ערובה לאחר פחות מעשרה חודשים ושם קבע הנשיא גרוניס: "אכן התקופה שחלפה בין דחיית התובענה לבין הבקשה לביטולה אינה קצרה". בעניינינו חלפו כימעט ארבע שנים וחצי מאז דחיית התובענה ועד לבקשת הביטול.

...

אשר לנזק העלול להיגרם לנתבע מהשבת התובענה על כנה- נוכח לוחות הזמנים שתוארו לעיל והעובדה שטרם הוגשו תצהירי עדויות ראשיות ומלוא הראיות ומן הסתם טרם נשמעו העדים, אני סבורה שסביר להניח כי למשיבים נגרם נזק של ממש במישור הראייתי.

לא מצאתי בעובדה שנערכו הליכים מקדמיים לפני דחיית התביעה כדי לשנות לעניין זה. כמו כן אני סבורה כי חלוף הזמן הארוך בענייננו יש בו כדי לחזק את ציפייתם הלגיטימית של המשיבים כי התובענה שנדחתה "לא תועלה מן האוב". אני ערה לאמור בעניין נאות אואזיס שם התייחס הנשיא גרוניס לכלי של פסיקת הוצאות וציין כי "על ידי פסיקת הוצאות, ניתן לפצות את הנתבע במידה מסוימת על הנזק שנגרם לו מכך שהערובה לא הופקדה במועד. שימוש מושכל בכלי זה עשוי להביא במקרים המתאימים לתוצאה מידתית, שתאזן באופן שקול בין האינטרסים השונים. בין היתר, רשאי בית המשפט להתנות את ביטול הדחייה של התובענה בכך שהתובע ישלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו." (שם, בפסקה 9).

סוף דבר הבקשה לביטול דחיית התובענה - נדחית.

בית המשפט נימנע מלהכריע בשאלה, האם פראקטיקה זו היא כדין, אך מוסיף: "ככל שחלה תקנה 519(ב) רישא, המקנה סמכות לדחיית התובענה, ברי כי חלה גם הסיפא של תקנה זו, המאפשרת לבטל את הדחיה". מכאן, שהמסגרת לבחינת בקשה זו, לביטול פסק הדין שדחה את התביעה בשל אי הפקדת ערובה, מצויה בתקנה 519(ב) סיפא.

...

לטענתם, לא ניתן טעם המצדיק את ביטול פסק הדין, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, טענות המבקשת לא נתמכו בתצהיר, וביטול פסק הדין יגרום להם נזק.

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ותוך ישום העקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בנושא זה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מהנימוקים הבאים: א. טענת המבקשת על כך שלא היה ביכולתה להפקיד את הערובה במועד שנקבע נטענה בעלמא וללא כל פירוט או הנמקה מבוססת.

תוצאה: הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪.