לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי יש מקום לבטל את פסק דינו של בית המשפט הנכבד ויש להותיר את זיכוי המשיבה בעינו.
ד) בהוראות החוק לא נקבע, כי על מנת ליתן דו"ח על חניה אסורה במקום שמותר לחנות בו לצורך פריקה וטעינה יש להמתין לפחות 10 דקות או עשר דקות מדויקות בלבד וצדק כב' השופט הנכבד בקביעה, ולפיה: "הכלל בדבר 10 דקות של המתנה לפעילות של פריקה וטעינה איננו בחינת כזה ראה וקדש".
נושא זה של אותן עשר דקות, עלה בפסק דינה של כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן מיום 13/4/08 בעפ"א 80083/06 גואטה דוד נ' עריית תל אביב יפו, שם קבעה כב' השופטת בסעיף 4 לפסק הדין:
"לדעתי, כדי לתת דו"ח על חניה אסורה במקום שמותר לחנות בו לצורך פריקה וטעינה, יש להמתין לפחות 10 דקות, כדי לבחון האם הנהג חוזר, ואז לשאול אותו לאיזה צורך החנה את הרכב. אז, אם יטען שעסק בפריקה וטעינה, ניתן לשאול לאן או מאין הביא את הסחורה, ולבדוק זאת בו במקום".
והוסיפה וציינה:
"מצוקת החניה הקיימת, כאשר הערייה עצמה מכירה בכך כי יש צורך לאפשר חניה באזורים מסוימים לצרכי פריקה וטעינה, רישום דו"ח מבלי להמתין לפחות עשר דקות, מרוקן למעשה מתוכן את ההיתר לחנות לצורך פריקה וטעינה. על המפקח/ת לציין בדו"ח כמה זמן המתינו לפני מתן הדו"ח, כדי שניתן יהיה לבחון אם מדובר בזמן סביר אם לאו".
ה) יש גם ממש בטענת ב"כ המערערת ולפיה יש להקפיד על כך שהפעילות תהיה פעילות של פריקה וטעינה בלבד ולא פעילות נוספת.
...
ב) יחד עם זאת, אני סבורה כי באופן עיקרוני ומבלי להתייחס ספציפית למקרה דנן אשר עסק בדו"ח המתייחס למשיבה, אכן צודקת ב"כ המערערת בטענה ולפיה על פי הוראות החוק והפסיקה, פעולה של פריקה וטעינה היא פעולה רציפה של פריקה וטעינה בלבד.
האחד יטען שהוא היה צמא ורק הלך לקיוסק סמוך והלך לקנות שתיה, והשני יטען, כי רק היה צריך ללכת בדחיפות לשירותים ואין לדבר סוף.
פעילות שכזו היא לא פעילות של פריקה וטעינה, ובעניין זה מקובלת עלי גישת המערערת, אם כי הכרעה בעניין לא נידרשת במקרה דנן, בשים לב לעובדה שהמערערת עצמה לא מתנגדת להותיר את הזיכוי בעינו.
לסיכום:
א) זיכוי המשיבה יישאר בעינו והערעור יידחה.
