ביטול דו"ח חניה: הגשת בקשה תוך 30 יום

ככל שנוגע לנסיבות ביצוע העבירה מציין המבקש שבנוגע לעבירה של השמוש בנתיב תחבורה ציבורית , העבירה נעברה בשל קשי השפה שלו כעולה חדש וככל שנוגע לעבירה של חנייה על מדרכה, בנו הפעוט השתעל והוא נאלץ לחנות על מדרכה כדי לסור לחנות קרובה כדי לקנות בקבוק מים.

המבקש נענה על בקשה זו בשלילה בתאריך 30/1/2022 תוך שהובהר לו שבאפשרותו להגיש בקשה להשפט תוך 30 ימים ממועד קבלת המענה.

ככל שנוגע לדוח השני המאוחר אני יוצא מנקודת הנחה שבקשת הביטול המאוחרת דנה בו. הרי העבירה של השמוש בנת"צ אוזכרה בבקשה הראשונה לכן מדוע מגיש הוא שוב בקשה לביטול בנוגע לאותה עבירה? מעבר לכך שוכנעתי מתגובת ב"כ המשיבה שהדוחות נשלחו בדואר רשום למענו כפי שהופיע במירשם האוכלוסין בעת משלוח הדוח ( מפנה לאישור המסירה שצורף לתגובה , ממנו ניתן ללמוד שהדוח נשלח בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש).

...

ככל שנוגע למתווה סעיף 229 (ה) לחוק אני סבור שהמבקש לא הוכיח בפני שהבקשה להישפט לא הוגשה במועד מסיבות שאינן תלויות בו. אינני מקבל את טענת המבקש שלא קיבל את הדוחות.

איך ציפה הוא לקבל דברי דואר אם לא ציין את שמו על תיבת הדואר? ככל שנוגע לטענתו בדבר העדר איזכור הכניסה לבניין בהודעות משלוח הדואר הרשום אני סבור שאין בכך לסייע בנסיבות מקרה זה , בהן מאשר המבקש שלא רשם את שמו על תיבת הדואר .כיצד היה תורם אזכור הכניסה לבנין למסירת דבר הדואר כאשר המבקש לא רשם כלל את שמו על תיבת הדואר? אולם אני סבור שבמקרה זה שאלת " חזקת המסירה", היא בעלת משקל נמוך משני טעמים.

) לפיכך אני מוצא שלא ניתן להיעתר לבקשה מכוח סעיף 229 (ה).

הבקשה כאמור- נדחית.

המשיבה מיתנגדת לבקשה מטעמים רבים שאלה עקרם, המדובר בדו"ח חניה אחד ולא מספר דוחות חניה כפי שטוען המבקש; אין ממש בטענת ההתיישנות שכן החלופה לפי סעיף 225א(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי איננה חלה על העבירה בה עסקינן; הודעת הקנס נשלחה לכתובת הרשומה של המבקש וחזרה מסיבת "לא נידרש" כך שחלה בעניינינו חזקת המסירה; טענות המבקש בדבר כתובת שגויה נטענו בעלמא ללא הוכחה ברמה הנדרשת; הבקשה להארכת מועד להשפט לא הוגשה במועד והוגשה בשיהוי ניכר, רק לאחר הטלת עיקול; המבקש לא הוכיח כי קיים חשש לעיוות דין בעניינינו.

(1)   הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להשפט; (2)   הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה".

...

באשר לשאלת ההתיישנות ואופן הפעלת סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, נחה דעתי כי המשיבה פעלה בתוך מסגרת התקופה הקבועה בחוק.

מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי ככל שהמבקש נמנע מלקבל דבר דואר רשום שנשלח לכתובתו, כפי שעולה מדו"ח מעקב משלוחים שצורף לנספחי התגובה מטעם המשיבה, אין לו אלא להלין על עצמו (ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25/03/18), פסקה 42 (להלן: "ענין סאלם")).

כאמור, המבקש, לא נתן כל הסבר המניח את הדעת שיש בו כדי לסתור את התצלומים שצורפו לדוח הפקח באופן שיש בהם כדי להשפיע על נסיבות ביצוע העבירה בתיק זה.   לסיכום, לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה של דברי הדואר שנשלחו לכתובתו וכן לא עלה בידו להוכיח, כי דחיית בקשתו תגרום לו לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להישפט ודוחה את הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה.

לפני בקשה למתן אורכה לצורך הגשת בקשה להשפט לפי סעיף 230 ל לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב 1982 .להלן : החוק) הבקשה מתייחסת ל- 47 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש בגין שלל עבירות חניה ותנועה, ביניהן שימוש שלא כדין בנתיב נסיעה אשר יועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 , העמדת/החנית את הרכב במקום בו החניה אסורה על פי תמרור אין עצירה, עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

וזאת על פי סעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) הקובע כי יש להגיש לתובע בקשה לביטול הודעת תשלום קנס תוך 30 יום, כאשר תובע רשאי לבטל את הודעת תשלום הקנס בין היתר אם נוכח שהעבירה נעברה שלא בידי מי שקבל את ההודעה (ר' סעיף 229 ג לחוק סדר הדין הפלילי) אם הבקשה היא להסבת דוח ע"ש אחר היא תוגש תוך 90 יום מיום ההמצאה, התובע רשאי לידון בבקשה לביטול שהוגשה באיחור באם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת ושמנעו ממנה להגישה במועד, והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה (ר' סעיף 229 ה לחוק סדר הדין הפלילי) ומשהוגשה מידית לאחר שהוסרה המניעה.

...

מעיון בבקשה ולאור חזקת המסירה כאמור לעיל לא שוכנעתי כי הבקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להישפט באיחור ב47 הודעות תשלום הקנס שבבקשה- נדחית.

הנתבעת החליטה לבטל את הדו"ח, לדבריה, לפנים משורת הדין (מאחר שתג החנייה לנכה לא הוצמד לרכב במועד מתן הדו"ח).

ניפתח הליך בביהמ"ש לעניינים מקומיים בע"א 25680-05-23, שבו הוגשו טיעוני הצדדים ושבו ניתנו מספר החלטות ע"י כב' השופט המטפל בתיק, שבהן דחה ביהמ"ש את בקשת התובע לקיים דיון בחוקיות הדו"ח, נוכח העובדה שהדו"ח בוטל.

דיון והכרעה בקשת הביטול מתקבלת אמנם איני מקבל, כלל וכלל, את טענת הנתבעת לפיה פסה"ד ניתן שלא כדין למעשה, משום כך שניתן בטרם חלוף המועד החוקי להתגוננות (תוך 30 יום מיום המצאת מיסמכי התביעה לנתבעת).

...

דיון והכרעה בקשת הביטול מתקבלת אמנם איני מקבל, כלל וכלל, את טענת הנתבעת לפיה פסה"ד ניתן שלא כדין למעשה, משום כך שניתן בטרם חלוף המועד החוקי להתגוננות (תוך 30 יום מיום המצאת מסמכי התביעה לנתבעת).

אני קובע אפוא כי פסה"ד ניתן בהחלט כדין.

בנוסף, התובע עצמו ביקש לשנות ולפתוח את פסה"ד, ובתגובתו האחרונה הנ"ל מיום 1.8.2023 אף ביקש הוא לקיים משפט ולהזמין עדים, ולכן ניכר שגם התובע סבור, למעשה, שיש לאפשר לנתבעת את יומה בביהמ"ש. אני מורה אפוא על ביטול פסה"ד שניתן ביום 10.7.2023 בהיעדר הגנה במועד.

לסיכום פסה"ד מיום 10.7.2023 מבוטל.

לפניי בקשה להארכת מועד להשפט בגין דו"ח חניה שמספרו 055326-7-6 ולביטול הליכי גביית הדו"ח. רקע וטענות הצדדים בתאריך 21.12.21 נרשם לחובת המבקש דו"ח חניה מס' 055326-7-6, שניתן בגין העמדת או החנית רכבו מסוג סיטרואן ברלינגו מסחרית, מ.ר. 8219512 (להלן: "הרכב"), במקום שבו החניה אסורה על פי תמרור שהוצב כדין, עבירה לפי סעיף 6 (א) (2) לחוק עזר לנצרת עילית (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ה - 2004 (להלן: "חוק העזר").

(1)  הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להשפט; (2)  הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להשפט על העבירה".

כעולה מהתגובה והנספחים שצורפו לה, עולה כי ביום 04.05.22, נשלח למבקש מכתב דחיה של העירעור, בו הוא נידרש לשלם את הקנס, ולחילופין הונחה להגיש בקשה להשפט תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה.

...

לגופו של עניין טענה המשיבה, כי טענותיו של המבקש נבדקו, ובהעדר מסמכים התומכים בבקשתו, הערעור נדחה ביום 02.05.22.

גם טענות המבקש באשר להתיישנות, נטענו בעלמא, ולאחר עיון בתיק ובאסמכתאות הרלוונטיות, נחה דעתי כי המשיבה פעלה בתוך מסגרת הזמן הקבועה בחוק.

סוף דבר      לסיכום, לא עלה בידי המבקש לסתור את חזקת המסירה של דבר הדואר שנשלח לכתובתו וכן לא עלה בידו להוכיח, כי דחיית בקשתו תגרום לו לעיוות דין ועל כן אני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להישפט.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.