ענייננו בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוציאה המשיבה ביום 15.11.22 למבנה פאנל מבודד ורצפת בטון בשטח של כ –100 מ"ר, מבנה פאנל מבודד בשטח של כ – 9 מ"ר ומשטח בטון בשטח של כ – 30 מ"ר (להלן: המבנים), הנמצאים בנ.צ. 215008/551641, צפונית לכביש 25, בשטח גלילי (להלן: צו 1017/22).
המפקח, מר שרון נתן, נישאל בחקירה נגדית מדוע היה צורך בשני צוים, ביחס למשטח הבטון ולמבנה שנימצא עליו, והשיב: " צו 938/22 ניפתח כצו מרחוק, זה הצוו הראשון. הצוו הזה ניפתח עפ"י תצלומי אויר מהמשרד, הצוו ניתן על סמך צלומי אויר שבהם עוד לא נראה השיג (המבנה - א.ק). במקביל, חודש אחר כך, לפני שהצלחנו לבוא להדביק את הצוו, קיבלנו את הצלום שבו רואים את השיג. בגלל שהצו 938/22 ניפתח מרחוק, לנו לא עלה שהמבנה הזה הוא על משטח הבטון הזה, אז ביום שבאנו להדביק את צו 938/22 ראינו את המבנה על המשטח בטון ובגלל שבצו 938/22 מופיעה גדר, היה לנו חשוב להדביק את הצוו כי בצו של המבנה של 1017/22 לא מופיעה הגדר, ולכן היה חשוב לנו להדביק את צו 938/22, שיתייחס לבטון ולגדר ואת הצוו הנוסף שיש לנו על המבנה, נדביק אותו במקביל" (ע"מ 7 ש 25).
...
יתירה מכך, הגדר אמנם עדיין לא נהרסה חרף חלוף המועד בו הוסכם שהיא תיהרס, אולם המדינה הצהירה שבכוונתה לאכוף את הריסת הגדר, בין אם בדרך של הגשת בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה ובין אם בדרך של אכיפה מנהלית, כך שלא ניתן לטעון לאכיפה לא שוויונית וגם מהטעם הזה דין הטענה לאכיפה בררנית, להידחות.
סוף דבר
לאור כל האמור ומשלא עלה בידי המבקש להצביע על אחת מהעילות המצדיקות את ביטול צו ההריסה, הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי – נדחית.
כדי לתת למבקש הזדמנות לבצע הצו בעצמו, אני מורה על עיכוב ביצוע הצו עד ליום 15.6.23 והמשיבה תוכל לבצעו עד ליום 15.8.23.