ביטול בוררות ש עסקה בחוסר סמכות

בתובענה ביקשו להכריז כי המסמך הנחזה להיות "הסכם מייסדים" מיום 21.6.10 לא נחתם על ידם והוא מזויף וכן שמינוי הבורר עו"ד גדעון פישר בטל מעקרו.

בהתאם לכך אני סבורה שהתביעה של איתי היא בסמכותו העניינית של בית דין זה. עילות התביעה בתביעה של ג'ובלה תביעתה של ג'ובלה נוגעת לנזק שניגרם לה, לטענתה, כתוצאה ממעשיו של איתי: פעולות שפגעו באתר האנטרנט של ג'ובלה ואבדן הכנסה בגין העסקה בפיליפינים, שבה איתי, כטענת ג'ובלה, כחלק ממהלכיו במסגרת הסיכסוך בין הצדדים, "פעל ושיכנע את יובל מן לנתק את קשריו עם התובעת ולהעדיף היתקשרות עם התובע לבדו". בגין נזקים האלה דורשת ג'ובלה פיצוי בסכומים מוערכים של: א. אבדן הכנסה בגין הפלת האתר – 400,000 ₪; ב. אבדן הכנסה בגין עסקת הפיליפינים – 400,000 ₪; ג. נזקים בגין המשך שליטה באדמין הדוא"ל – 20,000 ₪.

החל מחודש מאי 2011 הסיכסוך החריף עד לנקודה בה, ישי ורונן, גמרו בדעתם לנשל אותי מכל זכויותי, סמכויותיי ותפקידי בנתבעת, והלכה למעשה לנתק אותי לחלוטין מהחברה אותה הקמתי, תוך ביצוע שרשרת של פעולות ומעשים בחוסר תו"ל משווע ולפי יעוץ משפטי שקבלתי, בנגוד לכל דין.

יובהר כי גם לוּ הייתי מקבלת את גרסת מינהלי ג'ובלה על כך שלמרות ביטול הסמכויות והתפקיד של איתי הוא לא פוטר והיה רשאי להמשיך להיות "עובד" של ג'ובלה - מדובר בנסיבות שהיו מצדיקות לראות את סיום העבודה כפיטורים, בהתאם לאמור בסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים,התשכ"ג-1963.

...

נוכח קביעתי ביחס לנסיבות סיום העבודה של איתי, אני סבורה שלא יכול להיות ספק לגבי זכאותו לשחרור של כל הכספים שהופקדו בקרן פנסיה/פוליסת ביטוח מנהלים.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את ג'ובלה לשלם לאיתי סכומים כדלקמן: סך של 27,840 ₪ (נטו) בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה של ג'ובלה כנגד איתי נדחית על כל רכיביה.

אך גם אם קביעותיו של בית המשפט המחוזי – כי פסק הבורר הוחזר לבורר לצורך השלמת "הנמקה" – היו נכונות, הרי שהבורר לא עמד בנטל הדיוני שהוטל עליו, מאחר שלמעשה הוא הוציא תחת ידו פסק בוררות חדש שניתן בחוסר סמכות.

כאמור, לאחר שהדיון הוחזר לבורר כדי שאך ינמק את פסקו שניתן על סך של 1,892,249 ש"ח לטובת המשיב, הבורר שינה מהפסק והעמיד את הסכום האמור על סך של 1,835,471 ש"ח. ויובהר, לוּ היה הפסק מבוטל על ידי בית המשפט, היה זה בסמכות הבורר לשנות את פסקו.

...

בתמצית, טענות המבקשים היו כי משמצא בית המשפט לענייני משפחה בתחילה כי פסק הבוררות אינו מנומק, היה עליו להורות על ביטולו ולא לבקש מהבורר לנמקו.

מכל מקום, בבחינת למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה.

לסיכום אפוא, חרף הקשיים שהתגלו בדרך אישור פסק הבוררות, בסופו של יום, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

כאמור, הבקשה נדחית.

במאמר מוסגר אציין כי הצדדים חלוקים בשאלה מדוע ובאיזו נסיבות הובאה קובי לעסקה כקונה- האם כטענת התובע, הבאתה לעסקה הראשונה נבעה מכך שלא התאפשר לו לקבל משכנתא בעצמו לשם רכישת הדירה ומשכך, קובי רכשה הדירה למעשה בעבורו, או שמא, כטענת קובי, רכישת הדירה על ידה לא הייתה מלאכותית, אלא אמיתית ואולם, התובע – תוך מירמה – החתימה על יפוי כוח המאפשר לו העברת הדירה לאחר.

באשר להכרעתו זו של הבורר, טוען התובע כי החלטה זו ניתנה בחוסר סמכות וזאת, הואיל וסמכותו של הבורר לברור הנה רק במישור היחסים בינו לבין קובי ואולם לא בינו לבין בן שלום זאת ועוד, לטענתו ממילא אין בה בכדי להקים מעשה בית דין בתביעה לפני ואולם, הנני סבורה כי טענתו של התובע על שני חלקיה, אין בה ממש.

במסגרת אותו הסכם גישור נקבעה גם סמכותו של הבורר לברור בסוגיות הנובעות מהסכם הגישור ומשכך, בהתאמה לאמור הנני סבורה כי הקביעה בדבר חלוקת הזכויות והחובות מכוח אותו הסכם המכר בין קובי לבין התובע – קביעה בשאלה העומדת בבסיס התביעה לפני, באשר כאמור לטענת התובע הוא בר הסמכא למסור הודעת ביטול ההסכם- הנה במרכז סמכותו של הבורר ומשכך, דין טענת התובע בדבר חריגה מסמכותו של הבורר – דחייה.

...

איחור בביצוע תשלומים ומחדל בן שלום מביצוע התשלום האחרון בהתאם להסכם – כהפרה יסודית של ההסכם; די בקביעתי ובהתאם לה הכרעתו של הבורר, יש בה בכדי להשתיק את התובע בתביעה לפני ולהוביל לדחיית תביעתו על הסף מפאת מעשה בי ת דין ויחד עם זאת, הואיל והצדדים הרחיבו היריעה גם בטענותיו של התובע לגופם של דברים- לשם שלמות היריעה בלבד ומבלי לגרוע מהכרעתי ולפיה דין התביעה סילוק – הנני מוצאת לחוות דעתי ולקבוע – כי גם מטענה זו לא תצמח לתובע הישועה, באשר גם בטענתו זו אין ממש.

לאור האמור הנני קובעת כי התובע אמנם התחייב- כלפי בן שלום לביצוע השיפוצים בדירה.

כך או כך, לאור תוצאת ההליך קרי לאור הקביעה ולפיה דין הסעד לו עתר התובע להידחות- ממילא דין התביעה כנגד שני נתבעים אלו להידחות גם כן. סוף דבר; לאור האמור והמפורט הנני דוחה התביעה.

משיב 1/מר ערן ריזל (להלן: "ריזל") לא הגיש אמנם בקשה נפרדת, ברם ביקש בתגובתו לדחות על הסף את המרצת הפתיחה מחמת חוסר סמכות עניינית לבית משפט השלום (זאת מעבר לטענות לגופו של ענין).

לאחר שפרנקל הגיש בקשה לביטול פסק הבורר וריזל הגיש בקשה לאישור פסק הבורר, אושר פסק הבורר ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 29.10.12, בתיקונים עליהם הסכימו הצדדים כדלקמן: הסכום שנקבע בסעיף 19(ב) לפסק הבורר יתוקן וישונה לסכום של 3,087,000 ₪ ; הצדדים ידווחו במשותף על העסקה ע"י רו"ח מאיר דהן, יפעלו על פי הוראותיו, ויישאו באופן שווה בשכר טירחתו.

המחלוקת בין הצדדים מתמצה בשאלה האם עסקינן במכירת מוניטין המהוה עסקה החייבת במע"מ (שאז על ריזל להוציא חשבונית מס ופרנקל זכאי למס תשומות) או שמא עסקינן במכירת מניות כפי שדיווחיה ע"י ריזל לרשויות מס הכנסה, ואינה עסקה החייבת במע"מ. למעשה, הסעד בתובענה שלפני, מכוון לכך שבית משפט זה יקבע את הסווג של העסקה, מושא פסק הבורר, מבחינת המיסוי, קביעה שבית המשפט המחוזי שנתן את פסק הדין המאשר את פסק הבורר, לא היה מוכן לתת, ודחה את הבקשה.

...

לאחר שעיינתי בטענות המפורטות של הצדדים ובשלל המסמכים שתמכו את כתבי הטענות, אני סבורה כי לא מוקנית סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתובענה ועל כן דינה להיות מסולקת על הסף.

ההלכה הפסוקה קובעת כי חבותו של אדם במס, תקבע בדרך הייחודית שנקבעה ע"י המחוקק ואין לאפשר עקיפה של הוראות חוקי המס והדרך שהתוותה בהם, בדרך של הגשת המרצת פתיחה במסגרתה יתבקש בית המשפט להכריע בחבויות מס. וראה בש"א 4407/05 (ה"פ 5031/05) מנהל מס שבח רחובות נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות בע"מ (ניתן ביום 15/1/07) ; ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא (3) 398; ע"א 299/79 ברנוביץ נ' כהנא ואח' פ"ד לד (2) 606 וכן ספרו של השופט ד"ר י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995, עמ' 563.

לפיכך אני מורה על מחיקת התובענה על הסף.

בכדי שלא לצאת חסרים, ולו יסבור המותב הנכבד בהליך העקרי כי פני הדברים הם שונים אציין גם לגופה של בקשת הביטול (בהתאם לעילות הנקובות בסעיפים 24 (3) ו – (4) לחוק הבוררות) כי אין בטענות ממש, וגם זאת באופן מקדמי ולכאורי; אשר לטענת המשיבים בדבר העידר סמכות הבוררים לידון בהלוואות להבדיל מבעסקי היהלומים יצוין כי המשיבים עצמם הם אלו שהסכימו למסור את ההכרעה לסמכות הבוררים ומשכך הם מושתקים היום מלטעון אחרת.

ראו גם סעיפים 8-9 לתצהיר המשיב 3 אשר הוגש במסגרת תיקון הבקשה לביטול פסק הבוררות בגדרי ההליך הקודם – "בגין עיסקאות יהלומים רבות וכן הלוואות שהועמדו ע"י המבקשים". סוגיית ההלוואות בדומה לסוגיית עיסקאות היהלומים והאופן בו אלו שלובות זו בזו עמדו בבסיס בקשה קודמת כמו גם היו בידיעתם של הצדדים כולם בעת הסכמתם אשר קיבלה תוקף של פסק דין להעביר ההליך לשמיעה מחודשת כערכאה שניה בפני הבוררים.

...

עוד טוענים המשיבים כי הבוררים היו מוטים מראש; נמנעו מלהיעתר לבקשות דחייה סבירות ומנומקות; מטרת ההליך סומנה מראש; הפרוטוקולים לא משקפים נאמנה את הדיונים שנערכו בפני הבוררים.

מהכלל אל הפרט - דיון אקדים מסקנה לדיון ואציין כי דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל; אפתח בבחינת סיכוי ההליך אשר בשלב דיוני זה קביעות לגביו הן לכאוריות ובטרם שמיעה אך כבר עתה סיכויים אלו נדמים קלושים למדי; סבורני כי אכן ובניגוד לעמדת המשיבים הרי שניסיונם לתקוף את פסק הבוררות בהתאם לסעיפים 24 (3) ו – 24 (4) לחוק מנוגד למסגרת הנורמטיבית בענייננו ועומד בניגוד להסכמת הצדדים עצמם בגדרי הליך קודם שהתנהל.

לאור האמור לעיל הננו מחליטים כדלקמן: הדיון שהיה קבוע להיום נקבע לבקשת הנתבעים שלא התייצבו לדיון, לפיכך אין אנו מוצאים לנכון לקבוע דיון נוסף בתיק שבנדון.

נוכח האמור לעיל מתקבלת הבקשה להורות על מתן ערובה למילוי פסק בוררות, בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות.