ביחס למגרש האמור נכתב כי "איזור מגורים מיוחד (מיגרש מס' 18) – שימושים: מגורים ושירותים כמו פעילות ספורטיבית, בריכת שחיה, מכון בריאות, מכון כושר, קפטריה, מספרה, חדר טלוויזיה ומשחקים לילדים, ביכנ"ס וגן ילדים 2 כיתות."
התכנית המפורטת התקפה
בהמשך לאמור, ביום 23.7.1998 ולאחר אישורה על ידי הועדה המחוזית, פורסמה בילקוט הפרסומים 4665 תכנית מפורטת מס' 1/213/03/05 החלה על מיגרש מס' 18 האמור (להלן: "התכנית המפורטת").
בדיון העיר בביוף על הצעתו לבטל את החלטת ועדת המשנה וראש העיר השיב בשלילה ואמר: "לא מבטלים, יהיה לנו דיון".
שבתי ועיינתי בפרוטוקול מליאת הועדה ומצאתי כי נכון יהיה להביא מדבריו של ראש העיר דאז- יעקב טרנר (עמ' 6-5): "...אני מתעסק בזה כל השנים. מצאתי בתקנון שאנחנו בזמנו דאגנו שיופיע שאיזור מגורים מיוחד יהיה לא למסחר והועדה המחוזית קבעה שהשימושים במקום יהיו לטובת הדיירים ואפילו הדגישו – השימושים זה מגורים ושירותים כמו: פעילות ספורטיבית, בריכת שחייה, מכון בריאות, מכון כושר, קפטריה, מספרה, חדר טלויזיה, משחקים לילדים, בית כנסת וגן ילדים 2 כיתות. זה כתוב, זה הבסיס לכל דבר. אבל כתוב וחוזרים וכותבים 'לא למסחר'. אני רוצה להגיד לכם לפני שמישהו יתעורר בבניינים, אני- מפני שאני שומר התב"ע בתור יו"ד הועדה, אני אחראי לשמור על התב"ע ואכיפת חוקי הבנייה בעיר, זה התפקיד שלי...שהיה פיתאום סיפור
...
מטעמים אלו באתי לכלל מסקנה, כי לא זו בלבד שלא עלה בידי התובעת לבסס טענותיה כלפי הנתבעות במישור האחריות, הרי שגם במישור הנזק הנטען, לא עלה בידיה להוכיח ולבסס טענותיה.
אולם מאחר ודחיית טענות התובעת במישור האחריות לא נעשו על יסוד קביעות השמאי, ובשים לב לכך שהגעתי לכלל מסקנה כי נזקי התובעת לא הוכחו, איני רואה צורך והצדק לבחון את חוות הדעת לגופה.
אשר על כן, נוכח כל המקובץ לעיל, הנני בדעה כי דין התביעה להידחות.