בנוסף עתרו התובעים למנות את בא כוחם ככונס נכסים לצורך השלמת הרישום כאמור ולהתיר להם את פיצול סעדיהם באופן שיוכלו לתבוע את נזקיהם מהנתבעות עקב הפרת הסכם הפצוי מיום הפרתו ועד להשלמת הרישום.
עוד טענו בכתב ההגנה כי בסעיף 7.2 להסכם הפצוי התחייב המנוח, בין היתר, לשלם את המסים החלים עליו בגין הקצאת מקרקעי הפצוי והפקעת המקרקעין, בהתאם לדין, והפנו לסעיף 6.1 להסכם הפצוי בו נקבע כי הנתבעת 2 תרשום את הזכויות על שם המנוח בכפוף לכך שהמנוח ימציא לנתבעת 2 את מלוא המסמכים הנדרשים לצורך רישום הזכויות על שם המנוח לרבות אישורי מסים.
דיון והכרעה:
כידוע, התובע הוא אדון ההליך וברצותו מחליט על סיום ההליך או ביטולו מה עוד שהתביעה מתייתרת נוכח קבלת הסעד המבוקש.
מנגד טענו ב"כ הנתבעת 2 כי שטר המכר שהוגש אינו תקין ויש לתקנו ולהגישו שוב וכן יש לצרף את אישור תשלום המסים מב"כ התובעים אשר חלק על חובת המנוח להמציא אישור זה.
מעיון בנתונים ובמסמכים שהוצגו לפני, נוצר הרושם כי הגשת התביעה אכן תרמה לכך שהנתבעת 2 החלה לפעול במרץ להשלמת רישום זכויות התובעים.
...
כך נקבע:
"ככלל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש. כך, למשל, במקרים בהם בעל דין חוזר בו מעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לאחר שבא על סיפוקו, אין הוא מחויב, על פי רוב, בהוצאות והמשיב אף עשוי להתחייב בהוצאותיו של העותר על פי אמות המידה שנקבעו בהלכת אל נסאסרה (בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217)."
לאחר שבחנתי את התובענה ונסיבות הבקשה אשר בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על מחיקת התובענה כנגד שלושת הנתבעים ולחייב את הנתבעת 2-3 בהוצאות התובעים אם כי בסכום הנמוך מזה שדרשו התובעים.
לאור כל האמור סבורני, כאמור, כי יש לפסוק הוצאות לחובת המשיבות 2-3.
