בפני בקשה לביטול איסור מינהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.
עובדות המקרה
ביום 12.9.23, החליט קצין המישטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 60 יום, בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה המיוחסת לנהג במועד העבירה, מחמד עוויסאת, שנפסל מנהיגה, על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים, ביום 23.5.23, למשך 6 חודשים בנכוי 30 ימי פסילה מנהלית ומועד הפקדת הרישיון נקבע ליום 3.9.23 ובשים לב לכך שהרכב עצמו הושבת כבר בשנת 2022, בגין עבירה של נהיגה בשיכרות ולכן, ההשבתה הייתה ל-60 יום ולא 30 יום, כאמור בסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה.
"
על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה, :" אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב..".
לא מצאתי בטיעוני המבקש, כי הוא עומד באחד מהקריטריונים המצדיקים את היתערבות בית המשפט בהליך המינהלי, שכן, לא נטען שהנהג נטל את הרכב שלא בידיעת המבקש ולא הוכח, כי המבקש עשה " כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה", כנדרש.
באשר לטענה כי היה היתר לנהוג ברכב לצורך תיקונים וכך עשה הנהג, ברי כי אין כל סיבה שהנהג המתגורר בירושלים, יימצא עם רכב שהורד מהכביש, במרחק של קילומטרים רבים, כשלצידו נוסע.
...
לעניין זה יפים גם דבריו של כב' השופט סולברג, ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל
" במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים".
אני סבורה כי במכלול הנסיבות, הפגיעה במבקש ובזכות הקניין שלו, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירות ונסיבותיהן.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי את החלטת הקצין סבירה, ואני דוחה את הבקשה.