אבהיר:
ביום 5.10.1996 נחתמה האמנה הקרויה "אמנת האג לביטול אימות מיסמכי חוץ צבוריים" (להלן: אמנת האג) שישראל צד לה. ליישום ובצוע אמנת האג הותקנו תקנות לבצוע אמנת האג (ביטול אימות מיסמכי חוץ צבוריים) תשל"ז- 1977 (להלן: התקנות).
תקנה 3 לתקנות קובעת כי "לגבי מיסמך צבורי שנערך או שהוצא במדינת האמנה ושהאמנה חלה עליו יכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו". תקנה 5(א) לתקנות קובעת כי: "משרד החוץ, רשם בית משפט שלום או עובד המדינה שמונו בידי שר המשפטים לפי סעיף 45 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, יהיו, כל אחד מהם, רשות מוסמכת להוציא בישראל תעודות לפי האמנה". על פי האמור, אישור נוטריוני על מסמכים המיועדים לשימוש במדינה שאימצה את האמנה, יש לאשר בתעודה על פי אמנת האג, אישור זה מכונה "אפוסטיל", ויש בכוחו לגרום לכך שמדינה החברה באמנה תכיר בתוקף המסמכים ויהיה ניתן לעשות בהם שימוש רישמי שם. אפוסטיל, הוא אישור הניתן על פי התקנות, ומיועד לשימוש במדינות שחברות באמנת האג.
...
המסקנה אפוא, כי פנייתו של התובע לנתבע לא כללה, כטענתו, ייעוץ ובירור פרטים אלא ביצוע פעולה של אישור תרגום וקבלת אפוסטיל, ואלה ניתנו על ידי הנתבע.
אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך של 250 ש"ח, תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.