ביטול או תיקון הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין דרכים לביטול או תיקון

ביום 16.7.19 הגישו המשיבים "בקשה לתיקון הסכם פשרה ו/או ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ובקשה דחופה לעיכוב הליכים". בבקשה נטען כי במהלך הדיון מיום 26.3.19 הוסבר למבקש כי אין עילה להרמת מסך נגד המשיב 2, ועל כן המליץ בית הדין לדחות את התביעה נגדו.

ביום 16.7.19 ניתנה החלטה לפיה "עד לקבלת תגובה יעוכב ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לנתבע 2" וביום 29.7.19 ניתנה החלטה שלפיה "משניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים סיים ביה"ד את מלאכתו בתיק. ככל שברצון הנתבעים לבטל הסכם הפשרה פתוחה בפניהם הדרך להגשת תביעה חדשה ותשלום אגרה בהתאמה בהתאם להלכות הפסוקות. החלטת ביה"ד בדבר עיכוב ביצוע פס"ד שניתנה היום - בטלה". ביום 30.7.19 הגישו המשיבים "כתב תביעה לביטול הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין" במסגרת תיק פ"ה 72715-07-19.

כמו כן טענת המבקש לפיה אינו יכול להפרע מהמשיבה 1 מאחר שרוקנה מנכסיה אינה מדויקת, שכן עומדות בפני המבקש מספר דרכים להפרע ממנה לרבות על ידי פירוקה והגשת תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי בהתבסס על פסק הדין מיום 26.3.19.

...

מבלי צורך להידרש לכלל השאלות העובדתיות והמשפטיות הכרוכות בכך, ותוך לקיחה בחשבון גם של מאזן הנוחות ושיקולי צדק בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל - לא שוכנעתי כי נפלה בהחלטה טעות מהותית המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

אשר לטענות הנוספות, כגון מתן "ייעוץ משפטי" על ידי המותב - דומה שהן נוגעות לבקשת הפסלות, לגביה הוגשה בקשה נפרדת ואין מקומן במסגרת הליך זה. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

מיותר לציין כי קביעות בית הדין האזורי בהחלטתו הן לכאוריות בלבד, וכי אין בכל האמור לעיל כדי להביע עמדה לגוף הדברים.

ביום 16.7.19 הגישו המשיבים "בקשה לתיקון הסכם פשרה ו/או ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ובקשה דחופה לעיכוב הליכים". בבקשה נטען כי במהלך הדיון מיום 26.3.19 הוסבר למערער כי אין עילה להרמת מסך נגד המשיב 2, ועל כן המליץ בית הדין לדחות את התביעה נגדו.

כמו כן טענת המערער לפיה אינו יכול להפרע מהמשיבה 1 מאחר שרוקנה מנכסיה אינה מדויקת, שכן עומדות בפני המערער מספר דרכים להפרע ממנה לרבות על ידי פירוקה והגשת תביעת חוב למוסד לביטוח לאומי בהתבסס על פסק הדין מיום 26.3.19.

בהקשר לכך נחזור על הדברים שנקבעו בהחלטת הש' דוידוב-מוטולה במסגרת בר"ע 4811-06-20, המבהירים הבהר היטב את תמונת המצב בשלב זה של ההליך: "בית הדין האיזורי, המכיר את המחלוקות היטב, מצא בשלב זה כי סכויי התביעה לביטול פסק הדין טובים. בהקשר זה אכן קיים קושי מסוים בהנמקת בית הדין האיזורי שכן לכאורה היא אינה בוחנת במישרין את עילות התביעה לביטול/תיקון הסכם הפשרה וסכוייהן, אלא מתייחסת לגוף המחלוקות לעניין הסכם הפשרה (וזאת הן בחלק ההחלטה המבהיר לכאורה כי הסכם הפשרה נועד לחייב את החברה בלבד, והן בחלק ההחלטה המתייחס לסכויים לכאורה של הטענה להרמת מסך וחיובו האישי של המשיב 2). עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שהדברים כרוכים זה בזה, ומכך שהצורך בהגשת התביעה לביטול פסק הדין נבע מעצם פתיחתו של תיק ההוצל"פ גם כנגד המשיב 2 ולא רק כנגד החברה. העילה העיקרית הנטענת על ידי המשיבים כהצדקה לביטול הסכם הפשרה כרוכה אם כך בדרך הפרשנות שניתנה לו על ידי המבקש והתקבלה נכון לעת הזו על ידי רשם ההוצאה לפועל. זאת כאשר לטענת המשיבים (שבית הדין האיזורי סבר לכאורה כי יש לה סכויי הצלחה גבוהים), הסכם הפשרה מחייב בכל סעיפיו את החברה בלבד, וככל שתיוותר על כנה הפרשנות הנוגדת - מדובר בעיוות של הסכמת הצדדים באופן המצדיק את ביטול ההסכם או תקונו." בהתאם לכך, לא מצאתי כי קביעה זו של בית הדין האיזורי לעניין סכויי התביעה מצדיקה היתערבות במסקנת בית הדין האיזורי שלא לפסול עצמו.

...

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאחר שנתתי דעתי לכל החומר שהובא לפניי ולנסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי לקיומו של משוא פנים מצד בית הדין האזורי, שימנעו מהשופטת דרוקר לדון בתיק.

סוף דבר – הערעור נדחה.

תובענה זו הסתיימה בהסדר פשרה, שקבל תוקף של פסק דין ביום 22.3.1999 (להלן: פסק הדין משנת 1999).

הנתבע מוסיף וטוען כי מדובר בתובענה כספית שהוגשה במסווה של המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי אשר שוויו לא ניתן להערכה בכסף, על מנת לשלם אגרה מופחתת, זאת שעה שיש בידי התובע חישובים ברורים מהם החיובים שיש לתקן או לבטל.

עוד טוען הנתבע כי התובע עושה שימוש בחוסר תום בזכות הגישה לערכאות, תוך העלמת עובדות מהותיות, לרבות החלטות שיפוטיות חלוטות המהוות מעשי בי דין בין הצדדים והמקימות השתקים שפוטיים וכן הסכמים היוצרים אף הם מחסום מפני הליך זה. הנתבע מפנה בעיניין זה, בין היתר, להסדר פשרה מיום 9.4.2000; לתובענה בה"פ (ת"א) 176305/01 שהגיש התובע, שנדחתה על הסף ביום 25.3.2001; להסדרים ומסמכי פריסה עליהם חתמו התובע ואישתו בין השנים 2009-2001; לבקשה במסגרת בש"א (ת"א) 219597/09 שנדחתה על הסף ביום 9.9.2009 בהסכמת התובע ואישתו; להסכם מיום 25.1.2010, שקבל תוקף של החלטה ביום 7.3.2010, במסגרת תיק הוצל"פ 01-10554-98-7; וכן לתובענה הקודמת שנזכרה לעיל (בתיק 70790-01-17) שהוגשה לבית משפט זה ונמחקה.

לעניין זה אציין בתמצית כי כידוע "ההלכה היא כי אין לסלק על הסף... מקום בו קיימת אפשרות ולו קלושה כי התובע יצליח בתביעתו (ע"א 76/86 ד"ר פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124, 128 (1989); רע"א 1926/16 צוריאל נ' מורד (29.3.2016))..." (רע"א 661/17 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 4 (16.2.2017)).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לנקוט באמצעי הקיצוני המבוקש של סילוק התובענה על הסף.

מן המקובץ עולה כי הבקשה מתקבלת בחלקה.

אני מורה על העברת התובענה לסדר דין רגיל.

ביטול הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין – המסגרת הנורמאטיבית לאחרונה ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ב ע"א 8273-16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (11.7.21) שדן, בין היתר, באפשרות לבטל הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, וכך נאמר שם (פסקות 59-60 לפסק הדין): "הנחת המוצא היא כי הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין הנו בעל אופי שונה מזה של הסכם "רגיל". הסכם מסוג זה הנו בעל אופי כפול.

אחת הדרכים לתקיפת פסק דין המבוסס על הסכם פשרה, היא באמצעות תביעה לביטולו בשל פגמים שנתגלו בחלק ה"הסכמי" שלו.

ב- ת.א. (מחוזי – מרכז) 36972-08-13 Smart Trike MNF PTE Ltd נ' אנונימה בע"מ (פורסם בנבו) )(31.8.14), בפיסקה 15) אמר כב' השופט גרוסקופף כי "על מנת שניתן יהיה לבטל פסק דין בהסכמה מחמת הפרה נידרש לא רק שידובר בהפרה שאיננה ברת תיקון, אלא גם שידובר בהפרה יסודית של ההסכם עליו התבסס פסק הדין, או בהפרה לא יסודית שבית המשפט הגיע למסקנה ששיקולי צדק מצדיקים ביטול ההסכם בגינה (וראו סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970)". בעניינינו אף אחד מהצדדים לא תבע את ביטול ההסכם.

...

מבחינת סדר הדברים נקבע שקודם תשלם שומרי אמונים את הסכום האמור ורק אחר כך תוכל להרוס את המבנים, וביתר דיוק נקבע ש"בד בבד עם מתן ההתראה (בת 14 ימים, בטרם הריסת המבנים) תשלם הנתבעת לתובע סך של 400,000 ₪ כאמור ובתום 14 יום מיום ההתראה והתשלום לפי המאוחר מבין השניים, תוכל הנתבעת להרוס את המחסן והמרפסת".

סיכום לסיכום, אני קובעת ששומרי אמונים לא הפרה את ההסכם.

על כן אני מורה על אכיפת ההסכם ובעיקר אני מורה למר כהן לפנות את המרפסת והמחסן ככל שאלו חורגים אל שטחה של שומרי אמונים.

זאת ועוד; הוראת סעיף חוק המקרקעין מאוחרת לפקודת בזיון בית משפט ובשעת חקיקת הוראות פקודת בזיון בית המשפט המוסד "מפקח" לא היה קיים ואי הכללתו בהוראות חוק או תיקון לפקודה אינה מצביעה בהכרח על שלילת סמכותו לידון בבקשות לאכוף ביצועו של פסק דין בהתאם לפקודה לבזיון.

עיקרון זה הוחל בעיניין עזרא ביחס לשאלת השמוש בהליכי בזיון בית משפט, כאשר ישנן דרכים חלופיות לאכיפת הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק-דין.

כן, אין די באכיפת חלק מהוראות פסק הדין תוך היתעלמות מחלק אופראטיבי אחר הקיים בו. אמנם, סבורני, כי הצדדים יכולים להגיע להסכמות ביניהם, אף במסגרת הליך לביזיון, אולם, אין להצדיק תוצאה (של הליך בזיון) שיש בה כדי לכרסם/לשנות/לגרוע/להוסיף ו/או לבטל פסק דין שניתן כדין, אף אם הדבר נוגע רק לחלק מרכיביו המהותיים.

...

השאלה היא, האם תכליתו ואופיו של סעיף 6 לפקודת הביזיון, מובילים למסקנה, כי ההליך שננקט הוא ההליך הנכון שמתאים לעריכת בירור שכזה והאם במסגרת אותו הליך כלום מוסמכת הייתה המפקחת להורות על קיום חלקי של פסק הדין ו/או ליתן הוראות נוספות עליו? כאמור, מטרת סעיף 6 לפקודת הביזיון הינה אכיפתית.

כן, אין די באכיפת חלק מהוראות פסק הדין תוך התעלמות מחלק אופרטיבי אחר הקיים בו. אמנם, סבורני, כי הצדדים יכולים להגיע להסכמות ביניהם, אף במסגרת הליך לביזיון, אולם, אין להצדיק תוצאה (של הליך בזיון) שיש בה כדי לכרסם/לשנות/לגרוע/להוסיף ו/או לבטל פסק דין שניתן כדין, אף אם הדבר נוגע רק לחלק מרכיביו המהותיים.

ברם, אין בעובדה זו לבדה כדי לנווט לקראת מסקנה שונה.