"בית דין איזורי רשאי להפחית פצויי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו" (סעיף 18 לחוק).
...
אכן, בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בעניין עיריית לוד אשר מצוייה בתכנית הבראה הופחתו פיצויי ההלנה לשעור שנתי כולל של 25% נוכח ה"אור בקצה המנהרה" אשר נמצא בתוכנית ההבראה שהתגבשה (ע"ע 1242/04 עיירית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי עיריית לוד ואח'), ואולם מקובלת עלי טענת ב"כ התובעות לפיה נסיבות המקרה דנן שונות, בהיתחשב בתקציבי משרד החינוך אשר הועברו לעייריה למימון משכורות המורים.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, התופעה של הלנות חוזרות מצד אחד, ומשך ההלנה הקצר יחסית מהצד האחר, הגעתי למסקנה כי בנסיבות קיומה של תכנית ההבראה במסגרתה נתונה העירייה, יש מקום להפחתת פיצויי ההלנה באופן מידתי, תוך איבחנה בין סכומים אשר מומנו על ידי משרד החינוך, בשיעור 70% מהשכר, לבין היתרה בשיעור 30%, כפי שיפורט בהמשך, תוך איזון נכון בין גורם ההרתעה לבין הטלת מעמסה מכבידה על המעסיק, על מנת לסייע במימוש תכנית ההבראה.
סוף דבר לאור האמור אני קובעת כי הנתבעת, עיריית בני ברק, תשלם לתובעות פיצויי הלנת שכר כדלקמן:
(א).בגין 70% משכר העבודה לחודש 6/04 ישולם שיעור של 50% מפיצויי ההלנה הקבועים בחוק מהמועד החוקי לתשלומו ביום 1.7.04 עד מועד תשלום חלק השכר היחסי, כאמור, במלואו בהתאם ללוח הזמנים המפורט בנספח א' לכתב התביעה.
