ובתשובת המבקשת לסיכומי המשיבה הגדירה באופן שונה את השאלה המשותפת: "האם רשאית המשיבה שלא לשלם למוטבים בפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים, תגמולי ביטוח על פי מכפלת הנכות ממנה הם סובלים בעקבות תאונה בסכום המרבי בפוליסה, כאשר רופא החברה חילק את הנכות בין התאונה למחלה, ולמחלה ייחס עד 50% מהנכות" (סעיף א' לתשובת המבקשת לסיכומי המשיבה).
התרשמתי כי נהלים אלה הכלולים בפוליסה מעידים כשלעצמם שהמשיבה לא התפרקה מחובתה לשלם תגמולי ביטוח וככל שקמה מחלוקת מוסדר הנושא במסגרת הפוליסה ובמסגרת התנאים שהוכתבו על ידי החברה למשק וכלכלה (ראו המיכרז בנספח 2 לתגובת המשיבה).
מלבד חובת תום הלב ויישומה במקרה הפרטני של פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים כפי שנידון בהרחבה בעיניין פלוני, יש לציין את נטל ההוכחה המוטל על מי מהצדדים לחוזה ביטוח להוכיח את קרות מקרה הביטוח וגם לא פחות את החריג לכסוי הבטוחי: "הכול מסכימים כי בעוד שההוכחה של יסודות "מקרה הביטוח" מוטלת על המבוטח, הרי המבטח הוא אשר נושא בנטל להוכיח את ה"חריגים" לכסוי הבטוחי" (רע"א 143/98 דיב נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פסקה 3 (3.2.1999)).
...
בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, די בקביעה זו כי לא שוכנעתי שקיים סיכוי סביר שהשאלות שהעלתה המבקשת תוכרענה לטובת חברי הקבוצה כהגדרתה בבקשת אישור התובענה הייצוגית, כדי לדחות את בקשת האישור, כך גם אומר, למעלה מהצורך כי ממילא נובע מהחלטתי כי אף התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות אינו מתקיים.
סוף דבר
ראיתי לדחות את בקשת האישור זאת לאחר שבחנתי את שאלת התקיימותם של התנאים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות והגעתי למסקנה שאין להיעתר לבקשת אישור התובענה הייצוגית משלא מצאתי את בקשת האישור מתאימה להתברר כייצוגית.
אין בקביעה זו כדי להביא למסקנה שטענות המבקשת אינן ראויות לבירור כשלעצמן, אלא שהליך התובענה הייצוגית בהעדר תשתית ראייתית מינימאלית לקיום הליך שכזה, אינו האכסניה המתאימה לבירורן, ונכון היה למבקשת שתפעל לבירורן בהתאם להלכת פלוני.
