ביטוח תאונות אישיות לפי חוק הספורטאים

ואכן, מסקנה זו מתיישבת בכפיפה אחת עם המסכת הראייתית שהונחה לפניי לפיה ביטוח תאונות אישיות שערך הנתבע במסגרת חובתו על פי חוק הנהיגה הספורטיבית לבעל כלי רכב תחרותי, מכסה ניזקי גוף אך ורק לנהג עצמו או לצד ג' (למשל כגון קהל הצופה בתחרות המוטורית) ובכל מקרה לא לנוסע על כלי הרכב, דוגמאת התובעת דנן.

...

אשמה התורם של התובעת לפציעתה בתאונה חרף המסקנה אליה הגעתי לעיל, גם התובעת עצמה לא יכולה "לצאת פטורה בלא כלום", שכן לפתחה רובץ אשם תורם בלתי מבוטל לפגיעתה בתאונה.

אמור מעתה, ניסיונם של שני הצדדים גם יחד להציג תמונה כאילו האחד כפה על משנהו את הנסיעה על האופנוע, דינה להידחות.

למסקנה זו באתי מאחר ומחד גיסא, מדובר בצעירה שהייתה רק בת 23 במועד התאונה אשר טרם קבעה מסלולה המקצועי בחיים ובשים לב לעובדה כי הוכיחה כושר השתכרות של כ- 6,700 ₪ לחודש בשנת 2017 כשכירה חסרת מקצוע, ומאידך גיסא, שכרה בשנתיים האחרונות מהעסק שבבעלותה הינו זעום ועומד על מחצית משכר המינימום, בניגוד גמור לנטען על ידה בחקירתה, וגם מכך לא ניתן להתעלם.

התובע הפנה לסעיף 66(ב) לתקנות קרן הפנסיה, הקובע כי מי שאיבד את כושר עבודתו כתוצאה מתאונת עבודה יקבל רק את ההפרש שבין ההכנסה הקובעת לנכות לבין הגימלה לה הוא זכאי לפי חוק הביטוח הלאומי.

למעשה, למעט קביעת חובת כסוי בטוחי מתאים (חובה כללית), שתק המחוקק ולא באר דרישתו (בשונה, למשל, מהוראות תקנה 77 לתקנות הנמלים (בטיחות השייט), תשמ"ג - 1982, הקובעת דרישה לביטוח נגד סכוני צד שלישי, חוק הנהיגה הספורטיבית, תשס"ו - 2005 ותקנות הנהיגה הספורטיבית (חובת ביטוח), תש"ע - 2009, שהותקנו מכוחו, תקנות הצלילה הספורטיבית (הטלת חובת ביטוח על צוללים), תש"ם - 1980 ותקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה - 1994, הקובעות במפורש את סוג הכסוי הבטוחי הנידרש).

בהנחה שהוראות סעיף 16 מחייבות את הרשות לבטח את התובע, כפקח מסייע, בפוליסת ביטוח תאונות אישיות נפרדת, הכוללת כסוי בגין נכות מתאונה ואובדן כושר, הרי שלפי פוליסת הביטוח לדוגמה שהציג התובע וההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, מגיעים לתובע הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין נכות צמיתה חלקית - לפי הוראות הפוליסה לדוגמה, הסכום המאקסימאלי בגין נכות צמיתה הוא 172,500 ₪.

...

עם זאת, לאור החומר הרפואי שהציג התובע ופרוטוקולי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, שקבעו את נכויותיו, ולאור אופי עבודתו, אני מקבל את הטענה, לפיה, הוא היה נתון באי כושר מלא לעבודה, החל מיום התאונה ועד ליום 30.6.2020.

דין טענות הנתבעת בעניין זה להידחות ומוטב היה לו היתה נמנעת מלהעלותן מלכתחילה.

אני דוחה טענות הנתבעת במישור זה. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 4466-04-23 עמותת חסידי חוסני אלקואסמי (ע"ר) נ' משרד החינוך התרבות והספורט ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת דנה כהן-לקח עותרת עמותת חסידי חוסני אלקואסמי (ע"ר) ע"י ב"כ עו"ד חוסאם חג'וג' משיבים 1. משרד החינוך התרבות והספורט ע"י ב"כ עו"ד הדס פינצ'וק-ונחוצקר (פמ"י) 2. שריף אבו טועמה ע"י ב"כ עו"ד רנין דראושה פסק דין

תשלומי הורים אלה מוסדרים בחוזרי מנכ"ל שמפרסם משרד החינוך (להלן גם: המשרד), והם נחלקים לארבעה סוגים מרכזיים: (א) תשלומי חובה – תשלומים שנגבים מההורים עבור ביטוח תאונות אישיות לתלמיד לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן: חוק לימוד חובה), וכן עבור בריאות השן.

(ז) הסעד בנוגע לפניות העותרת לפי חוק חופש המידע כפי שצוין בפתח הדברים, העותרת עתרה בכתב עתירתה לסעד נוסף והוא מתן מענה לפניותיה שהוגשו לממונה על חופש המידע במשרד החינוך (לכך שזו מהות הסעד שהתבקש, ראו: דברי ב"כ העותרת בפרוטוקול הדיון לפניי, עמ' 1, ש' 15-16).

...

סוף דבר בהתחשב במכלול הנימוקים שפורטו, אני קובעת כדלקמן: (א) הסעדים שביקשה העותרת לביטול החלטת המשרד מיום 26.3.2023 ולהסרת החסימה התקציבית החלקית – נדחים.

בכל הנוגע להוצאות הליך זה – נוכח דחיית הסעדים בנוגע להחלטת משרד החינוך מיום 26.3.2023, שהם הסעדים העיקריים שהתבקשו בעתירה; ונוכח המסקנה לפיה העותרת הציגה למשרד מצג שווא במהלך הביקורת שנערכה לה; היה מקום להטיל על העותרת הוצאות על הצד הגבוה.

באיזון בין השיקולים, אני קובעת כי העותרת תישא בהוצאות ובשכ"ט ב"כ משרד החינוך בסך כולל של 10,000 ₪.

דיון והכרעה חובת ביטוח תאונות אישיות סעיף 7(א) לחוק הספורט קובע כך: "(1) אגודת ספורט, ארגון ספורט, היתאחדות ואיגוד (בסעיף זה – גופי ספורט), יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם; ספורטאי רשאי לבטח את עצמו לפי חוק זה, ואולם גוף ספורט לא יבקש או ידרוש מספורטאי לבטח את עצמו ולא יתנה את החברות בגוף או את ההישתתפות בפעילות המאורגנת בידי הגוף או מטעמו בכך שהספורטאי ביטח את עצמו". בהתאם לכך, טוענת התובעת כי הואיל ולקחה חלק בתחרויות ספורט מטעם הנתבעת, היה על הנתבעת לבטח אותה בביטוח תאונות אישיות.

...

שתי התביעות התנהלו בתקופה מסוימת במאוחד עם תביעתה של התובעת, אך בסופו של דבר התבררו בנפרד.

סוף דבר על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 32,010 ₪.

נוכח תוצאות ההליך ובאיזון ההליכים הדיוניים בתיק, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

כמו כן, התובעת תשלם לנתבעת את ההוצאות בסך 1,000 ₪ בגין אי-התייצבות לדיון, לגביהן נפסק שתשולמנה בסיום ההליכים בתיק.

על כן אני קובעת כי חוק הספורט והתקנות לא חלים במקרה זה. אדגיש גם כי התובעת הפניתה בסיכומיה לפסיקה שחייבה חדרי כושר לערוך ביטוח על פי חוק הספורט, אך היתעלמה מכך שהחובה היא מכוח חוק חדרי הכושר וכי החוק עצמו מפנה לכך שהביטוח יהיה בגובה של ביטוח תאונות אישיות על פי חוק הספורט .

...

על כן אני קובעת כי חוק הספורט והתקנות לא חלים במקרה זה. אדגיש גם כי התובעת הפנתה בסיכומיה לפסיקה שחייבה חדרי כושר לערוך ביטוח על פי חוק הספורט, אך התעלמה מכך שהחובה היא מכוח חוק חדרי הכושר וכי החוק עצמו מפנה לכך שהביטוח יהיה בגובה של ביטוח תאונות אישיות על פי חוק הספורט .

על כן אני קובעת כי על פי המצגים שהוצגו לתובעת, בדין היא הניחה שהיא מבוטחת ועל הנתבעת לפצות אותה בגובה הנזק בשל אי עריכת ביטוח מתאים.

אוסיף גם כי על פי הפסיקה אליה הפנתה התובעת ניתן ללמוד כי חוק הספורט קובע סטנדרט לביטוח לתאונות אישיות, ולא הוכח בפני כי ראוי לסטות ממנו במקרה זה. על כן אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעת באופן הבא: בגין נכות צמיתה בשיעור 10% סך של 15,000 ₪ בגין אישפוז 5,000 ₪ בגין 6 שבועות מחלה על פי אישורים רפואיים שצורפו לתיק סך של 2,400 ₪ סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התאונה ועד מועד התשלום בפועל.