ביטוח תאונות אישיות לעובדת סייעת בגן ילדים

התובעת 1, גב' רבקה קראוט, עובדת כסייעת משלימה בגן ילדים של הרשת מיום 1.9.1996 (ע' 9 ש' 17-18).

עם זאת, התובעת העידה כי נוכו משכרה נכויים בגין ביטוח תאונות אישיות למרות שמעולם לא הסכימה לנכוי זה (ע' 38 ש' 7-14).

...

טענה מעין זו צורמת שבעתיים ודינה להידחות.

סוף דבר – על הרשת לשלם לתובעות 1-6 סכומים אלה: שכר עבור חודש אוגוסט, בניכוי הסכומים ששולמו עבור ימי ההיערכות בחודש זה כמפורט בסעיף 14 לעיל; מאחר שמדובר במחלוקת של ממש איננו רואים מקום לחייב את הרשת בתשלום פיצוי הלנה בגין רכיב זה, והוא ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעות; הפרש דמי הבראה כמפורט בסעיף 16 לעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעות; החזר שכר שנוכה שלא כדין כמפורט בסעיף 19 לעיל.

סכומים אלה, אשר נוכו משכרן של התובעות 1-6 בלא הסכמתן, ועל פי החלטה חד צדדית של הרשת, ישולמו בצירוף בצירוף ריבית שנתית של 25% כאמור לעיל מיום 1.8.2008; התביעה לפיצוי בגין הפרת חובה חקוקה נדחית.

התובעת עצמה מודה בעדותה (עמ' 15 ש' 31), כי מתום תקופת שיחרורה מצה"ל ועד התאונה, תקופה של כ-10 שנים, עבדה בכל מיני עבודות, בין היתר עבדה התובעת כשנתיים ברציפות כסייעת בגן ילדים.

הפסקת עבודתה באותה שנה היתה מסיבות אישיות ולא מחמת תיפקודה בגן (עמ' 7 ש' 17).

התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ועל פי חוק הביטוח הלאומי כל הוצאה רפואית צריכה להיות מכוסה ע"י המל"ל. מעבר לכך, אף היתה התובעת זכאית לקבל טפול רפואי במסגרת קופה"ח מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

...

כאמור לעיל, אני סבורה כי התובעת עזבה את מקום עבודתה אף מנימוקים שאינם קשורים לנכותה ו/או תפקודה, אלא לרצונה לשנות את מהלך עיסוקה ולפתח את הצד האומנותי אותו למדה ואותו פיתחה יחד עם בעלה העוסק באותו תחום.

לפיכך, אני קובעת סכום הפסד גלובלי לעבר הכולל בתוכו הפסדי פנסיה בסך של 45,000 ₪.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את הנזק כמפורט להלן: הפסד שכר עבר כולל פנסיה - 45,000 ₪ הפסד שכר עתיד - - 225,000 ₪ עזרת הזולת - 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ואחרות - 10,000 ₪ כאב וסבל - 40,748 ₪ ________________ סה"כ - 340,748 ₪ מסכום זה יש לנכות תקבולי מל"ל- 23,268 ₪ - _______________ סך הכל היתרה 317,480 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת סך של 317,480 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והחזר אגרה.

במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהירו שני ההורים (תובעים 3-2) וכן נחמה אהרון (סייעת בגן ילדים בתל-אביב), ושי גבאי – שליח בחב' גבאי סוכנות לביטוח (2003) בע"מ. מטעם הנתבעת 2 הצהירו יוסי אלימלך - מנכ"ל המועצה, ושאול קירש - יועץ הביטוח של המועצה.

עדה זו העידה על ידיעתה בקשר לביטוח קטינים (ס' 5 לתצהירה): "כשילדי היתחנכו בגיל הרך במסגרת המעון כל שנה נימסרה לי ערכת רישום וכן פירוט תשלומים למעון. בין היתר במסגרת התשלומים התבקשתי לשלם גם עבור ביטוח לילדי. אני ידעתי שהביטוי מכסה את ילדי 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע מפני תאונות או חלילה, מוות. בדיוק כמו הביטוח שקיים לילדי הגן בו הנני משמשת כסייעת. אף אחד מטעם המעון או מטעם המועצה או כל גורם אחר לא אמר לי אחרת". אין בעדות זו כדי לתמוך בגירסת התביעה, שכן עדה זו לא עבדה בגני ילדים בבית עריף, וכלל לא עבדה עם ילדי הגיל הרך – מתחת לגיל 3 (עדותה בפ' ע' 32 ש' 27-24).

למרות זאת, ובתאום עם מרכז שילטון המקומי, רשויות המימשל ובאשור משרדי הממשלה הרלבאנטיים, מבוטחים ילדים שמתחת לגיל 3 שנים בביטוח תאונות אישיות, אך זה ביטוח שהכיסוי שבו חל על תקופת שהותם בגן ובדרכם לגן וממנו ולא מעבר לכך.

...

אף אין בידי לקבל, כי לו התובעים ידעו על העדר כיסוי ביטוחי, היו משיגים כיסוי ביטוחי פרטי.

אני מקבלת את טענת התובעים לפיה נגרמה להם עוגמת נפש כתוצאה מהמחדל הנ"ל של המועצה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל.

רקע לבקשה ביום 23.7.15 הגישה התובעת, ילידת 1963, תביעה במסגרתה עתרה לבית המשפט לפיצויה בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בארוע מיום 1.1.12 במסגרתו נפלה ונחבלה לאחר שהחליקה במדריגות "גן סמדר" ביישוב אפרת, בו עבדה כסייעת (להלן: הארוע).

הנתבעת טענה כי התובעת אינה מבוטחת או מוטבת בפוליסת תאונות אישיות של ילדי הגן, המבטחת את ילדי הגן בלבד.

...

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות מחמת התיישנותה שכן, התביעה הוגשה בחלוף 3 שנים מיום האירוע.

התביעה בעילה הפנסיונית נדחית משאינה מגלה כל עילה כלפי הנתבעת שבפניי.

הנתבעת נדרשה לנהל את הגנתה בעילה הפנסיונית מבלי שהייתה לכך הצדקה, ולכן התובעת תשלם לנתבעת סך של 1,000 ₪ בתוך 30 ימים.

באשר להוספת חוות הדעת של פרופ' בוסקילה, לנוכח השלב שבו התבקש לצרף את חוות הדעת ומשכתב התביעה מציין את הנכות הנובעת ממנה, אף כי הוא מפנה לקביעות המל"ל, אני נעתרת לבקשה לצרפה.

בבדיקה שנערכה לתובעת ביום 9.8.2006 על-ידי דר' רמונה דורסט, מומחית רפואית בתחום הפסיכיאטריה, ובשיחה שערכה המומחית עם הורי התובעת, טענו התובעת והוריה, כי בעקבות התאונה חל שינוי חד בהתנהגותה ובאישיותה של התובעת, אשר בא לידי ביטוי בחוסר סובלנות, בהתפרצויות תכופות ובחוסר יכולת לארגן סדר יום ולעסוק בפעילות קבועה ותכליתית.

על יסוד הממצאים דלעיל ובהפנותה לדוח של מטפליה של התובעת מהיחידה הנוירופסיכולוגית לטפול ושקום מיום 10.3.2005, העריכה המומחית את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין הפרעת האישיות האורגנית והמרכיב הדיכאוני בשיעור של 40%, לפי תקנה 34 (ד-ה) לתקנות הביטוח לאומי.

ובענייננו, התובעת נפגעה בתאונה לאחר מספר חודשים בהם שירתה במסגרת שירות לאומי, תחילה כסייעת בגן ילדים ולאחר מספר חודשים כמזכירה ברשות הטבע והגנים, כחודש ימים עד קרות התאונה.

...

כך גם באשר לקצבת שירותים מיוחדים, לגביה הנני מורה על עיכוב סכום של 300,000 ₪.

סוף דבר 32.

העולה מן המקובץ, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצויים בשל נזקיה כתוצאה מהתאונה, כמפורט להלן: הפסדי השתכרות 2,004,395 ₪ עזרת הזולת 241,879 ₪ הוצאות רפואיות 40,000 ₪ הוצאות ניידות 40,000 ₪ כאב וסבל 162,820 ₪ סה"כ: 2,489,094 ₪ 33.