תכליתו של ביטוח נפגעי התאונות היא "לפצות מבוטח שארעה לו תאונה על הפסד הכנסה ועל הוצאות עקב אובדן כושר התיפקוד כתוצאה מהתאונה" (עב"ל (ארצי) 41669-02-11 נורית ענתי - המוסד לביטוח לאומי (1.9.13)), היינו להעמיד למבוטח גמלה מחליפת שכר (ולמי שאינו עובד - גמלה שנועדה לפצות על ההוצאות הנגרמות בשל אובדן כושר התיפקוד), כ"כרית בטחון" למקרה של אירועים בלתי צפויים הפוגעים ביכולת התיפקוד ומשבשים את סדרי החיים הרגילים.
בהתאם לתכלית זו מקנה פרק ו' לחוק - לכלל המבוטחים מכוח החוק בגילאי העבודה - מעין ביטוח תאונות אישיות שתנאיו מוגדרים בהוראות החוק, למי שאין לו ביטוח כזה בדרך אחרת (סעיף 155 לחוק), ובהתייחס לתאונות שאינן קשורות לעבודה (שכן תאונה בעבודה מכוסה במסגרת פרק ה' לחוק).
הסיפא לסעיף זה נדרשה בהיתחשב בכך שתאונת עבודה, בהיתחשב בתכליותיו הרחבות של ענף נפגעי העבודה, אינה רק "ארוע עובדתי פיזי המתרחש בעבודה בפתאומיות בנקודת זמן ברורה וגורר עמו תוצאה מיידית ונראית לעין" דוגמאת כוויה או החלקה, אלא גם מקרוטראומה ו"ארוע הבא על רקע קונסטיטוציונלי הפורץ בהקשר לתקרית בעבודה" דוגמאת אוטם שריר הלב בו לוקה המבוטח כתוצאה מארוע חריג (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529 (1999); להלן: בג"צ עובדיה כרם).
...
מדובר באירוע פתאומי ובלתי מתוכנן ששיבש את חייה של המערערת למספר חודשים, וכלול לטעמנו בגדר המקרים עליהם נועד ביטוח נפגעי התאונות להגן.
שוכנענו לפיכך כי מדובר ב"תאונה", וזאת לא רק בהתאם ללשון בני האדם אלא גם לצורך סעיף 150 לחוק.
סוף דבר - הערעור מתקבל כמפורט לעיל.
