ביטוח שמירה מרחבית על אתר בנייה

לכן, לגירסתו, הוא נקרא באוקטובר 94' על ידי מנהל מרחב י-ם-מר שלמה וייס והוטלה עליו משימה נכבדה "להביא את כל נושא הזמנת ציוד הבנין במרחב י-ם למצב ראלי ז"א כל הציוד המיותר באתרים יוחזר וישאר רק הציוד הנצרך למשימת הבניה". לגירסת התובע, במשך שש שנים לא ידעו איך לפתור את בעית חוסר הציוד העצום שהיה רשום לכאורה בספרי החברה והנהלת הנתבעת "נקלעה לבעיה גדולה". לעדותו, דוקא בתקופה בה נקרא למשימה זו עבד בחמישה אתרים בו זמנית: מג"ב, ממילא השלמות, בנין רב תכליתי, מבנה 134 וגן החיות.

גרסה זו אוששה למעשה בחקירתו הנגדית של התובע, שאישר כי את התוספת האחרונה ("מאשר קבלת הצי'ק תוך שמירה על כל זכויותי") הוסיף שלא בנוכחותו של מר איבס ואף בלא ידיעתו, לאחר שכבר מחק את המילים "ת.ל." והוסיף את התוספת "מאשר חתימתי ללא לחץ". בתצהירו העיד מר יוליאן ברוך כי לא התעוררה כל בעיה של גניבות או חוסרים של ציוד, אלא העברת ציוד מאתר לאתר, ללא רישומים על כך. מר ברוך מסר כי לא היתה היתנכלות מצידו לתובע והוא לא ביקש לפטרו.

התפקיד היה חשוב התובע עשה את זה בכמה אתרים על הצד הטוב ביותר ויוצא פועל מזה שאתה רושם מעקב אתה לפעמים גם מתווכח עם מי שקבל את הציוד.

סכום פצויי הפיטורים (100%) עומד אפוא על סך של 136,261 ש"ח. סך כל ההפקדות על חשבון פצויי פיטורים שהצטברו בקרנות (קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ו"נתיב") עמד על סך של 45,543.85 ש"ח (קרן הביטוח) ו-31,867 ש"ח ("נתיב"), בערכי פדיון.

...

יוטעם כי אין במסקנה זו כדי לפגוע בתוקפו ונפקותו של הסכם סיום העבודה, מיום 22.11.95, שהרי על פי סעיף 6 להסכם היתה למעשה צריכה לעמוד לזכות התובע, במעמד החתימה על ההסכם, אותה יתרת חופשה שלא היה מקום לנצלה על חשבון שכר יולי ואוגוסט 95'.

לפיכך קובעים אנו כי התובע זכאי לפדיון חופשה בשיעור של 53 יום (על פי מספר ימי החופשה שנוצלו בפועל בחודשים יולי ואוגוסט 95' (כעולה מ-נ/3 ו-נ/4) על פי ערך שעת עבודה לאוקטובר-נובמבר 95' (23 ש"ח) כדלקמן: 9,752 ש"ח = 53 יום X 8 שעות X 23 ש"ח סכום זה ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.95 ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובע.

סוף דבר: התביעה נדחית בחלקה הגדול והעיקרי, פרט לזכאותו של התובע לסך של 9,752 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית (53 יום), נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.95 ועד ליום התשלום המלא בפועל, על פי הוראות סעיף 68 לעיל.

השאלות העומדות לפתחי הן: האם התובעת זכאית לתשלומים נוספים בגין עבודות בניה שונות שביצעה עבור הנתבעת, במסגרת זכייתה במיכרז עבודות בינוי ושפוץ במרכז המבקרים במצפה רמון, והאם היא זכאית למתן חשבונות של ספקים שונים שביצעו עבודות באתר, וזאת לשם בירור זכאותה לדמי קבלן ראשי, הכל כפי שיפורט בהמשך.

נתון זה מתיישב עם העובדה שעל אף שנוח יותר וכלכלי מבחינה הנדסית לבנות קיר בקוים ישרים התובעת בנתה קיר מעוגל, ובכך יש כדי לחזק את המסקנה כי ביצוע זה נעשה על פי הוראות הנתבעת ובהתאם לשיקולים הנדסיים, שאם לא כן, מדוע שהתובעת תחליט על דעת עצמה ובחריגה מהוראות התיכנון להגדיל ולהרחיב את עבודתה, על אף שלא נתבקשה לעשות כן. שלישית, דרישת פירוק הקיר מטעם האדריכלים נומקה בכך שבניית הקיר יצרה מפגע אסתטי חמור (נספח לו' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת) ועל כן נידרש לפרק את הקיר ולצבוע את מערכות המיזוג (נספח 8 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת; נספח לה' לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת; עדות גב' מרחב עמ' 253 לפרוטוקול מיום 15.9.20).

שירות זה כלל לדבריה: ביצוע תיאומי עבודה בין התובעת לבין הקבלנים; שירותי מנהל עבודה; אמצעי בטיחות; ביטוח; שמירה; ניקיון ופינוי פסולת לאתר מורשה; אמצעי נגישות; חשמל ומים; תקוני טיח/צבע/שפכטל ונזקים בגין עבודות שבוצעו על ידי קבלנים אלו; סיוע באמצעות ציוד כדוגמת ציוד הנדסי, טרקטורים, פיגומים, במות הרמה, ציוד מכאני וכיוצא בזאת.

...

לשם קבלת סעד זה יש להוכיח כי קמה עילת תביעה בשל כך. לאחר שמצאתי כי לא הוכח לפניי, שהתובעת שימשה בפועל כקבלן ראשי, ממילא נדחית גם בקשתה למתן חשבונות.

נוכח האמור, אני דוחה את דרישת הפיצוי שהעלתה התובעת בגין חילוט הערבות.

ואולם, במילותיו של כב' השופט א' ריבלין בעניין אילן אמיר, "הנזק הממוני שקבעתי שיש לפצות בגינו, יביא מזור גם לעוגמת הנפש שספגה החברה". לפיכך, אני דוחה את רכיב זה. סוף דבר על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

שימוש בחפץ כאמצעי מדגים לעבירת איומים, ואף מימוש האיום, כפי שנעשה במקרה דנן, מציבים את האיומים ברף חומרה גבוה יחסית, שאמנם נופל מאיומים באמצעות אקדח אמיתי, אך לבטח הם עולים איומים "רגילים" ללא אמצעי מדגים, וללא חפץ שבעיני הדיוטות יכול להיראות כאקדח אמיתי.

הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו במקרה דנן הם שמירה על שלוות נפשו של אדם ותחושת הבטחון האישי שלו כשהוא מהלך במרחב הצבורי.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, נאשם ששהה בשעת לילה באתר בנייה ואיים על מנהל איזור בחברת אבטחה שהגיע למקום לשם ביקורת עת ביקש ממנו לעזוב את המקום, בעודו אוחז בסכין מטבח השייך למקום.

...

מכאן, שהאשפרות לסיים את ההליך באי הרשעה נדחית על הסף.

אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי לתיקון 113 לחוק העונשין ולטיעוני הצדדים, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירת אלימות פיזית או מילולית.

ברעד ביצעה עבודות תשתית עבור משרד הבינוי והשיכון (להלן: "משרד הבינוי") באתר בתוך מרחב ניצנים אשר יועד למפוני גוש קטיף.

העבודות בוטחו על ידי התובעת איילון חברה לביטוח בע"מ. חברה קבלנית נוספת בשם פיקה ביצעה את עבודות התשתית באתר סמוך לאתר בו ברעד בצעה עבודות.

במועד הארוע הפרויקט היה ברשותה ובאחריותה של ברעד על אתר אומר כי ברור שהארוע נושא התביעה היתרחש לפני שהושלמו כל שלבי העבודה ובטרם הועבר האתר בו בוצעה העבודה על ידי ברעד לידי המזמין.

בסעיף 00.16 לתנאים הכלליים המיוחדים (נספח 2 לתצהיר ללוש) תחת הכותרת סמכויות המפקח בסעיף ב' נכתב כדלקמן: "המפקח הוא נציגו של המזמין והוא רשאי לפרש את התוכניות, המפרט הטכני וכתב הכמויות וכל אי התאמה ביניהם ו/או אי בהירות לפי מיטב הבנתו". ובסעיף 2(2) עמוד 7 להסכם נכתב כדלקמן: "אין לראות בזכות הפיקוח שניתנה למנהל ו/או למפקח על ביצוע המבנה אלא אמצעי להבטיח, כי הקבלן יקיים את החוזה בכל שלביו במלואו. הפיקוח האמור לא ישחרר את הקבלן מהתחייבויותיו כלפי המזמין למילוי הוראות חוזה זה". מר מורשוק המפקח מטעם הנתבעת אמר דברים דומים בעדותו כדלקמן: "בסופו של דבר הקבלן הוא זה שאחראי על המצב בשטח. אני עובד לפי הסכם מול משרד השיכון והקבלן עובד גם מול משרד השיכון והתפקיד שלי לשמור שהקבלן יעבוד בהתאם להסכמים מול משרד השיכון" I(ראה עמוד 38 שורות 2-5).

...

אני סבור שאין מקום לכך.

איני מקבל את טענת התובעת בדבר העברת הנטל אל כתפי הנתבעת.

סוף דבר לאור הנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי לדחות את התביעה.