עוד נטען כי החלפת הצנור נעשתה במיומנות, ובסוף הטיפול נבדק הרכב ועלה כי אין נזילה אשר עלולה להצביע כי צנור המים לא חובר כראוי כפי שטוענת התובעת.
מקום בו שני המומחים קבעו כי לא ניתן לדעת את הסיבה שגרמה לשריפת הרכב, אזי סביר להניח כי המבוטח אשר לפי עדותו, הבחין בעשן יוצא מהרכב ולפני שהספיק להוציא את מטף כיבוי האש, הרכב כבר עלה באש, לא ידע ולא הייתה לו היכולת לדעת הסיבה לפרוץ השריפה.
בהלכה הנ"ל, נקבע כי בהצבעה על אפשרות גרידא, שהנזק נגרם עקב היתערבות צד שלישי, אין כדי לשלול את שליטת הנתבע, הדרושה להחלת תנאי זה.
במקרה דנן, המבוטח העיד אודות השתלשלות הדברים לפני היתרחשות ארוע השריפה, כי היתפוצץ צנור המים ברכב שלו, הוא הובא למוסך הנתבעת באמצעות גרר ושהה כמה ימים שם עד שרכש המבוטח צנור מים חדש ממוסך מורשה לסוג רכב זה (עמ' 8-9 לפרוטוקול).
...
יוצא אפוא, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת אחריות הנתבעת בגין התרחשות אירוע השריפה.
נוכח המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה כדי להוכיח את תביעתה.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, על סך של 3,000 ₪, ושכ"ט עו"ד על סך של 7,000 ₪.
