ביטוח רכב לאחר העברת בעלותו

לאחר ששמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו לפניי, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת 2 להוכיח שהתבצעה עסקת מכר בין נדאל (מבוטחה) למוניר (למגרש המכוניות), וזאת שלא בהסתמך על העדר העברת הבעלות הפורמלית במשרד הרשוי.

...

טענות הצדדים: ב"כ התובעת טען, כי יש לקבל את התביעה, הואיל ואין מחלוקת, לא על שאלת האחריות ולא על שאלת הנזק.

נמצאנו למדים, שהוכח במאזן ההסתברויות שניתנה לנתבעת 1 הרשאה לנהוג על הרכב ועל כן יש תחולה להוראות סעיף ההרחבה בפוליסה על הנתבעת 1.

סבורני, כי בנסיבות המקרה הפרטני שלפניי, התוצאה המתקבלת היא גם הנכונה בבחינת שיקולי מדיניות, שעה שהחברה המבטחת המשיכה לגבות את תשלומי הפרמיה, מחד, ולא דאגה לברר עד תום את מצב הרכב מול המבוטח, מאידך, אף שיכולה הייתה לעשות כן, ומשלא הוכיחה כי חל שינוי בהיקף הסיכונים שנטלה על עצמה בהתקשרות בחוזה הביטוח, יהא זה מן הצדק ומטעמי הוגנות לחייבה בתשלום נזקי התובעת.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה כנגד 2 הנתבעות וכן את הודעת צד ג'.

הנתבעת טוענת כי מדובר בסתירה מהותית שהרי לא מעבירים ביטוח מרכב מבוטח לרכב מבוטח.

ג.עינינו הרואות, הנתבעת מנצלת את חוסר האונים של הנייר וטוענת בהודעתה הנ"ל כי פוליסת הביטוח המצורפת שמתחילה ב 1.6.2018 מוכיחה כי הרכב נמכר ( בינואר?) וכי "לא התבקש ביטוח על ידי הנתבעת החל משנת 2018". זאת שעה שגם הפוליסה השלישית בוטלה ב 1.6.2018 כך שברור לנתבעת כי אין כל חפיפה בין תקופת החיוב הנתבע לבין התקופה שלאחר העברת הבעלות.

...

אעיר רק כי בא כוח התובעת העלה בסיכומיו נימוקים נוספים ואני מוצא בהם טעם רב. סוף דבר: סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 1 במלואה.

אין להשלים עם התנהלות זו. לאחר ששקלתי בדבר – ובהתחשב במספר הישיבות והעבודה הרבה שהושקעה בתיק , באתי למסקנה כי בתיק זה יש לפסוק הוצאות לדוגמא.

אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 17,361 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלאה בפועל , וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל 7,000 ₪.

לדבריו פנה לחברת מנורה לצורך ביצוע העברת הביטוח מרכבו הקודם לרכב החדש ונאמר לו כי רק לאחר ביצוע העברת בעלות יוכל להעביר את הביטוח לרכב החדש.

...

אני סבור כי הפגיעה בעמ"ש צווארי אינה משמעותית עד מאוד אך בשל גילו של התובע יתכן כי היא בעלת השפעה במידה מסוימת במיוחד (אך לא רבה) לאור עברו של התובע כעובד בעבודה פיזית.

בנסיבות אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה (כולל רכיב הפסדי פנסיה לעתיד) סך של 20,000 ₪.

באשר למשככי הכאבים, התובע צרף קבלות שחלקן אינו קריא, וחלקן האחר אינו ברור מה נרכש ועבור מי. לאור האמור אני מחייב את הנתבעת בתשלום גלובלי בסך 1,500 ₪ בגין רכיב זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 30,400 לפי הפירוט הבא: בגין הפסד השתכרות בעתיד - 20,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר - 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות- 1,500 ₪ בגין כאב וסבל- 8,900 ₪ סה"כ 35,400 ₪ בנוסף, הנתבעת 3 תישא בהוצאות התובע וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

לא זו אף זו, הוכח כי ביום 4.6.20 בשעה 8:48, שלח מר אביטל למר עוקר מיסרון תזכרות שבו נכתב "חמודי בוקר טוב, מה קורה עם העברת בעלות היום מבטל את הביטוח של הרכב". יוזכר כי התאונה ארעה באותו היום 4.6.20 בשעה 20:30, היינו מספר שעות לאחר משלוח המסרון הנ"ל. עוד יוזכר כי העברת הבעלות ברכב בוצעה ביום 9.6.20, וכי מר אביטל פנה לחב' כלל בבקשה לביטול הפוליסה באופן רטרואקטיבי ביום 11.6.20.

...

שאלת המפתח היא האם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון: אם התשובה היא שלילית, אין לאפשר למבטחת להימנע מתשלום תגמולי ביטוח" בענייננו, הן לפי הגישה הגורסת כי הפוליסה פוקעת באופן אוטומטי עם מכירת הרכב, והן לפי הגישה הדוגלת במבחן "הסיכון הביטוחי", המסקנה אחת והיא, שהפוליסה לא פקעה בנסיבות המקרה שבפנינו, וכי על חב' כלל לשלם תגמולי ביטוח מכח הפוליסה הנ"ל. אנמק את מסקנתי: אין מחלוקת כי התאונה אירעה קודם להעברת הבעלות ברכב על שמו של מר עוקר, וכי הפוליסה בוטלה על ידי חב' י.ג.ל לאחר העברת הבעלות ברכב.

לאור הקביעה שפוליסת הביטוח היתה בתוקף במועד אירוע התאונה, הנני מחייבת את חב' כלל לשלם למר עוקר את הסך של 110,772 ₪ מכח הפוליסה הנ"ל. בנוסף הנני מחייבת את מר מולטו לשלם למר עוקר את הסך של 77,540 ₪ שמהווה 70% מהנזק שנגרם באשמו של מר מולטו.

בנוסף הנני מחייבת את חב' כלל ואת מר מולטו, ביחד ולחוד, לשלם לתובע אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

לאור שיעור אחריותם של מר עוקר ושל מר מולטו להתרחשות התאונה כמפורט לעיל, ובהתחשב בהודעת צד שלישי שהוגשה, הנני מחייבת את חב' כלל לשלם לחב' מגדל את הסך של 12,197 ₪, והנני מחייבת את מר מולטו לשלם לחב' מגדל את הסך של 28,458 ₪.

קרנית הוסיפה, כי הקף ידיעתו של הנהג ביחס לקיומה של פוליסת ביטוח תקפה אינה רלבאנטית כלל, הפוליסה הוצאה על שם הבעלים הקודם של הרכב ולא בוטלה לאחר מכירת הרכב, ובהתאם לסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970, מבטח שהוציא פוליסה לכסוי חבות טעונת ביטוח ואכן התרחשה תאונה לאחר העברת הבעלות ברכב לאדם אחר, לא תישמע טענה מצד המבטח שהוא פטור מכיסוי החבות עקב ההעברה (למעט חריגים שאינם מתקיימים בעניינינו), בעיניין זה הוסיפה קרנית כי בהתאם לפסיקה גם כאשר פוליסה מבוטלת על ידי הבעלים, היא ממשיכה להיות בתוקף למשך 21 ימים נוספים (ע"א 3080/22 כלל נ' פלוני, (7.6.23)).

...

גם אם צודק ב"כ המערער כי מדובר בהחלטה בעלת תוקף משכנע בלבד, אשר אינה עולה כדי פסק דין מחייב, הרי שהגישה שאומצה בה מקובלת עלינו, כמעוגנת בלשונם הברורה של החוקים הנזכרים.

סוף דבר, הערעור נדחה.

משמצאתי כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 7(4) לחוק הפיצויים, אני מורה על דחיית התביעה שהוגשה מכוח חוק זה. בנסיבות העניין, ובשים לב לפציעתו של התובע 1, אין צו להוצאות.