ביטוח רכב בגין גניבה ממתקן שטיפת מכוניות

בתאריך 17.9.15 הוסע רכב התובעת על ידי מתי סידס (להלן: "המבוטח") באיזור מתקן לשטיפת רכבים.

אתה לא דיווחת שהרכב במקרה נגנב או משהו כזה נכון? לא. כל הזמן הרכב היה בשליטתכם או בהשכרה או אצל העובדים שלכם? לא יודע לתת לך תשובה, מישהו נהג ברכב אתם אומרים.

...

" לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות אני סבור שדין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהעדר אחריות מצידן" בנסיבות המקרה דנן לא נמסרה הזמנה לנהג כדין ואף לא זומנה חברת הביטוח המבטחת אותו.

משכך, אין מנוס אלא לדחות את התביעה וכך אני מורה.

בנוסף, התובע מצלם את התובע ועובד מטעמו בטלפון הנייד שלו כאשר הם עובדים, באופן מתריס ובאופן שפוגע קשה בעבודתם ובנחת של התובע ועובדו; 5) הנתבע מאיים על העובד של התובע כי אם יקרה מקרה בטוחי למוסך שלו, הוא יתבע את העובד אישית, בצורה מאיימת וטורדנית.

התובע שטף מכוניות בשבת, הוא ראה זאת כי הוא מגיע בכל שבת למוסך.

הוצאת לשון הרע: התובע לא הביא כל ראיה שהנתבע אמר למר חמדאן שהתובע גנב את מתקן כיבוי האש.

...

על כן סבור אני שמי שהיה יכול לתובע בגין פגיעה בפרטיות היה העובד מר חיג'אזי ולא התובעת עצמו.

על כן סבור אני שיש לפסוק לתובע את מלוא סכום תביעתו בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: 1) את הסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (21.12.16) ועד ליום התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

תמצית טענות הנתבעים: ראשית, בכל הנוגע לארוע הביטוח, טוענים הנתבעים כי ביום הארוע, הגיע התובע למכון לשטיפת כלי הרכב, יצא מהרכב בעת שהשאיר מפתחותיו במתנע ומנועו פועל, היתרחק מהרכב באופן שלא אפשר לו שליטה ופקוח עליו ובאותה עת, ניכנס לרכב גנב שהחל בנסיעה.

בנוסף, התובע העיד בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 23-24 לתצהיר): "23. ביום חמישי ה 30.8.2012 בשעות אחה"צ יצאתי מביתי לסידורים עם הרכב כאשר בכוונתי היה לגשת לחנות המפתחות והמנעולים ברח' הרצל ברמלה לצורך תיקון השלט הנוסף של הרכב הנידון וכן למיתקן השטיפה המצוי אף הוא ברח' הרצל ברמלה.

מכל המובא לעיל עולה איפוא, כי לשם מתן מענה לשאלה האם יש לראות ברכב שנגנב בעוד המפתח הושאר במתג ההתנעה, או שהרכב אף הושאר במצב מונע, משום רכב מאויש, המקנה כסוי בטוחי, יש לבחון אם הייתה לנהג שליטה ברכב.

...

כפועל יוצא מהאמור הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2 ובהתאם נדחית בזאת אף ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה כנגד הנתבעת בעילה זו. סוף דבר ; לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 71,073 ₪ (שווי הרכב בניכוי השתתפות עצמית ואשם תורם בשיעור 40%) בתוספת ריבית והצמדה כחוק ממועד האירוע ועד למועד התשלום בפועל.

משנדחתה התביעה כנגד הנתבע 2, הנני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע 2 בסך 7,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

לאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות במסגרת הודעת צד ג'.

· עוד הפנו הנתבעות לפסק דין ת"א (שלום נתניה) 3034-04 מנורה חברה לביטוח נגד גרינברג (פורסם בנבו, 24/1/07), שם דובר על נזק שניגרם למכונת שטיפה בטענה שהנהגת, לטענת המכון, שילבה להילוך במהלך שהותה במכונת השטיפה ונסעה בתוך מתקן השטיפה ובשל כך, נפגעה המכונה.

· הצד השלישי בסיכומיו הפנה לפסק דין בת"א (שלום ת"א) 2216-10-11 שלמה חברה לביטוח נגד הי.וי.ווי טכסטיל בע"מ (לא פורסם, 21.11.13), שם דובר על נהגת שהשאירה את רכבה במכון השטיפה לשם שטיפתו ולפני שרכבה נשטף, הלכה לחנות מרוחקת מתחנת השטיפה, לא שמרה על קשר עין עם הרכב וכשחזרה התברר לה כי רכבה נגנב.

...

· מסקנתי היא כי הרכב הפוגע לא היה בשליטתה של הנתבעת 1 אלא בשליטתו המלאה של מכון השטיפה ובשל כך ובכפוף לדין הקובע שלפי חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות, אחריותו של קבלן לפי סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, היא כאחריותו של שומר שכר, כאמור בסעיף 2(ב) לחוק השומרים, הרי שבמקרה דנן מדובר על שומר שכר וחלה על מכון השטיפה אחריות כבדה וחמירה.

אף על פי שלתובעת מגיע פיצוי על קרות התאונה, בשל העובדה שהתובעת בחרה שלא לתבוע את הצד השלישי אלא רק את המשתמשת ברכב הנתבעות ואת המבטחת שלה – התביעה נדחית, והתובעת תשלם לנתבעות הוצאות (אגרת בימ"ש ששולמה בסך 372 ₪ וכן הוצאות בגין עדות לנתבעת 1 בסך 500 ₪), ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪.

מאחר שהתביעה נדחית נגד הנתבעות, גם ההודעה לצד השלישי נדחית, משום שלא קיימת חזית ישירה בין התובעת לצד השלישי.

תסקיר שירות המבחן: על פי האמור בתסקיר מיום 26.6.18 , הנאשם רווק בן20 , מזה חודשיים עובד כשכיר בדוכן ירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים, קודם לכן עבד כשמונה חודשים בשטיפת מכוניות.

הנאשם נעדר עבר פלילי, במסגרת תיק זה שהה כעשרה ימים במעצר במיתקן כליאה במיגרש הרוסים בירושלים, כיום הנאשם אינו נתון בתנאים מגבילים.

כך נפסק בע"פ 7163/13 אחמד כסוואני נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 3.8.14 ): "עבירה של גניבת רכב היא עבירה חמורה, ולצדה עונש מאקסימאלי של שבע שנות מאסר. היא פוגעת בקניין, בפרטיות ובתחושת הבטחון של המשתמשים ברכב במובן הצר, ומסבה נזק כלכלי במובן הרחב בשל העלאת פרמיות הביטוח בגין ריבוי גנבות כלי רכב..." עוד נקבע לגבי עבירה של גניבת רכב ברע"פ 11841/04 חאפז קרינאווי נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 18.1.05 ): " .. מדובר בעבירות חמורות, שהן בבחינת "מכת מדינה", המחייבות העברת מסר עונשי ברור אשר ישמש הרתעה למבקש ולעבריינים מסוגו".

...

לסיכום המלצת שירות המבחן היא, להימנע מהטלת ענישה מחמירה של מאסר בפועל, זאת לנוכח גילו הצעיר, מצבו הרגשי הנגרר, החשש מחשיפה לדפוסים עברייניים ולחוסר יכולתו להתמודד עם תחושת התסכול ומצוקתו הכלכלית העלולה להיגרם בעקבות מאסר.

בהתחשב במכלול השיקולים המפורטים לאור מהות העבירה ונסיבותיה ולאור הפסיקה שהוצגה, אני קובע את מתחם הענישה בין מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו במסגרת עבודות שירות לבין מאסר של 24 חודשים.

על יסוד כל האמור, אני גוזר על הנאשם כדלקמן: 4 חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות .