ביטוח פריצה למשרד של עורך דין, בהתאם לתנאי הפוליסה

הנתבעת 1, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס" או "המבטחת"), הנה חברת ביטוח אשר ביטחה את התובעת בפוליסת ביטוח מסוג "אש מורחב" בכפוף לתנאי "פסגה" ינואר 2007, במסגרת פוליסה שמספרה 08-019-001-0015382 ואשר הייתה בתוקף בזמנים הרלוואנטיים לארוע (להלן: "הפוליסה").

זאת מאחר וההתקנה בוצעה עוד לפני ביקורו השני של הסוקר שמואלי אשר אישר כי "המערכת עונה על הדרישות". לטענת התובעת עצם הוצאת הכסוי הבטוחי לפריצה, בתוספת 1 לפוליסת הביטוח, תוך ציון כי המערכת מחוברת למוקד שמירה יחיד, מוכיחה כי הפניקס הסכימה להוצאת הפוליסה בהתאם לאמצעי המיגון הקיימים שפורטו בפוליסה ובדו"ח וידוא הבצוע.

אם אנחנו נבקש מחברת התיקשורת את פירוט השיחות של הטלפון הפרטי שלך מאותו בוקר של למחרת ניסיון כל פריצה, נקבל שיחת טלפון שבוצעה לנייד או למשרד של חזי? אני מאמינה ואולי נהלתי גם את השיחה דרך קו בזק.

ת: אתה שואל אותי אם אני מתכוון היתנהלות מול ספקים, סוכני ביטוח, עורכי דין, אני משיב לך שביום יום רוב התיקשורת שלנו היא בעל פה ואתה לא מכתיב מכתב על כל אחד שניהלת איתו שיחה.

כך גם אף אחת מן העדויות לא ביססה כל נתון בכמה באופן יחסי הייתה הפניקס מייקרת את הפוליסה ועל כן אין בידי כל בסיס לעריכת חישוב תגמולי ביטוח מופחתים בהתאם לסעיף 18 (ג) לחוק חוזה ביטוח.

...

על כן אני מקבלת את טענת חברת המוקד כי אחריותה מוגבלת ל - דמי המנוי הממוצעים בשלושת החודשים שקדמו לאירוע במכפלת 60.

סוף דבר מצאתי כי הגם שהתובעת לא עמדה במלוא דרישות המיגון אין בכך כדי לפטור את הפניקס - הנתבעת 1 -מתשלום תגמולי ביטוח.

מצאתי כי התובעת כשלה בהוכחת טענותיה כלפי מר מנדלאוי ז"ל ועל כן התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

הנתבעת 1, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס" או "המבטחת"), הנה חברת ביטוח אשר ביטחה את התובעת בפוליסת ביטוח מסוג "אש מורחב" בכפוף לתנאי "פסגה" ינואר 2007, במסגרת פוליסה שמספרה 08-019-001-0015382 ואשר הייתה בתוקף בזמנים הרלוואנטיים לארוע (להלן: "הפוליסה").

זאת מאחר וההתקנה בוצעה עוד לפני ביקורו השני של הסוקר שמואלי אשר אישר כי "המערכת עונה על הדרישות". לטענת התובעת עצם הוצאת הכסוי הבטוחי לפריצה, בתוספת 1 לפוליסת הביטוח, תוך ציון כי המערכת מחוברת למוקד שמירה יחיד, מוכיחה כי הפניקס הסכימה להוצאת הפוליסה בהתאם לאמצעי המיגון הקיימים שפורטו בפוליסה ובדו"ח וידוא הבצוע.

אם אנחנו נבקש מחברת התיקשורת את פירוט השיחות של הטלפון הפרטי שלך מאותו בוקר של למחרת ניסיון כל פריצה, נקבל שיחת טלפון שבוצעה לנייד או למשרד של חזי? אני מאמינה ואולי נהלתי גם את השיחה דרך קו בזק.

ת: אתה שואל אותי אם אני מתכוון היתנהלות מול ספקים, סוכני ביטוח, עורכי דין, אני משיב לך שביום יום רוב התיקשורת שלנו היא בעל פה ואתה לא מכתיב מכתב על כל אחד שניהלת איתו שיחה.

כך גם אף אחת מן העדויות לא ביססה כל נתון בכמה באופן יחסי הייתה הפניקס מייקרת את הפוליסה ועל כן אין בידי כל בסיס לעריכת חישוב תגמולי ביטוח מופחתים בהתאם לסעיף 18 (ג) לחוק חוזה ביטוח.

...

על כן אני מקבלת את טענת חברת המוקד כי אחריותה מוגבלת ל - דמי המנוי הממוצעים בשלושת החודשים שקדמו לאירוע במכפלת 60.

סוף דבר מצאתי כי הגם שהתובעת לא עמדה במלוא דרישות המיגון אין בכך כדי לפטור את הפניקס - הנתבעת 1 -מתשלום תגמולי ביטוח.

מצאתי כי התובעת כשלה בהוכחת טענותיה כלפי מר מנדלאוי ז"ל ועל כן התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 8867-09-15 א. דורי בניה בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט עוז ניר נאוי תובעת א. דורי בניה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר קובי קפלנסקי ו/או בן פרח ממשרד משה קפלנסקי עורכי דין נתבעת הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד קרן תגר ו/או קובי דמבינסקי ממשרד מ. תגר – עורכי דין פסק דין

הואיל ובין היתר, טענות הנתבעת הן כי דורי ומי מטעמה היתעלמו מהנחיות מרטון, יפורטו האירועים הרלוואנטיים לעניין זה, כדלהלן: בתאריך 28.4.2010 ערך מרטון מיפרט נוסף (למפורט לעיל) העונה על צורך באיטום מקום בו התעוררו בעיות במהלך הבניה (נספח 4 לכתב התביעה); בתאריך 17.5.2010 היתקיימה פגישה במשרדו של מרטון במטרה לשפר את מערכת האיטום בפרויקט, בנוכחות נציגי דורי, נציג חברת הפיקוח-חברת וקסמן גוברין (להלן: "חברת הפיקוח") וקבלן האיטום.

כנטען לא נגרמו נזקים פיזיים לפרויקט, זולת הצורך בבצוע תקוני הליקויים שכאמור חזרו אין ספור פעמים, דבר שאינו הופך את שאיבות המים הרבות למקרה ביטוח; התביעה אינה נשענת על חוות דעתו של יועץ האיטום המקורי מרטון ולא בכדי, שכן זה התריע אין ספור פעמים שהעבודה לקויה והשינויים בתכנון יביאו בודאות לחדירה של מים למרתפים, מה שקרה בפועל; בהתאם לפוליסה ובהעדר נזק פיזי לפרויקט, לא נתקיים מקרה ביטוח כפי הגדרתו בתנאי הביטוח.

יתר על כן, במקרה מליבו דובר במצב דברים קצוני יותר מהמקרה שלנו – ידיעת הקבלן על חפירת כביש במקום בו מצויים מי תהום ובכל זאת קבע בית המשפט העליון כי מדובר בארוע בלתי צפוי: "המבטחת מדגישה את הרקע לכריתת חוזה הביטוח – חפירת כביש מתחת לפני הקרקע, באיזור שבו ידוע על קיומם של מי תהום. חלק מתנאי המיכרז כללו במפורש הוראות לשם השפלת מי התהום. האם מכאן ניתן ללמוד כי הקבלנית נטלה על עצמה כל סיכון הכרוך בפריצת מי תהום לאתר העבודות, קטסטרופאלית וחריגה ככל שתהא? סבורני כי התשובה לכך שלילית." (עמוד 8 לפסק הדין).

...

לאחר בחינת כל החשבוניות סבורני כי סך הנזק כעולה מהחשבוניות הרלוונטיות, מסתכם לכדי סך 1,665,559 ₪.

סבורני כי בכך ובהיעדר ראיות נוספות, אין די כדי להרים את הנטל ולפיכך לא מצאתי לאשר אף סכומים אלה.

סבורני כי אף מלשון הסעיף עולה כי הנתבעת עצמה לא התכוונה לגבות השתתפות עצמית מספר פעמים בגין מקרים הנכנסים תחת אירוע ביטוחי אחד.

עם הגמשת הכלל הראיתי של "כלל הראיה הטובה ביותר", אין עוד מניעה מהגשת ראיה משנית במקום הראיה הראשית, אף במקרים בהם היעדרה של הראיה הראשית נובע מרשלנות חמורה (ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי-דין נ' חיננזון פ"ד נט(4) 796, 808 (2005)].

סעיף 83 לפקודת המכס קובע: "טובין מוחסנים שסולקו מן המחסן בלי רשות, או לא הוגשו לפקיד-המכס כשדרש זאת, ולא ניתן עליהם הסבר להנחת דעתו של גובה המכס – בעל הרשיון של המחסן ישלם את כל המכס על אותם טובין ונוסף על המכס סכום של חמש לירות על כל אריזה או חבילה שסולקה, או שלא הוגשה, או כפל המכס". ותקנה 23ז(ב) לתקנות המכס קובעת: "נתקבלו טובין להחסנה במחסן רישוי יראו את בעל הרשיון כאחראי לתשלום המסים החלים על הטובין מעת קבלתם בפועל להחסנה עד לסילוקם מפיקוח רשות המכס". אם כן, אין עסקינן ברכוש בהתאם להגדרות בתנאים הכלליים בפוליסת הביטוח, ואינו בגדר מלאי כהגדרתו ברשימת הביטוח.

קור מפרטת, למשל, את תנאיי וסכומיי הפוליסה הרלוואנטית; על אודות עמידת (או אי-עמידת) התובעת בתנאיי המיגון על פי הפוליסה (האמצעים להקלת הסיכון); תאור הארוע, כפי שהוא תואר על ידי מושוביץ בשיחתו עם קור, וכן אופן החדירה המשוער למחסן; תאור המקום הפיזי, ובפרט המערכות המותקנות בו והעובדה כי בחצר מחסן הערובה שומר; תאור הנזק והממצאים על אודותיו, שאינם כוללים קביעה ביחס לסכום הנזק, בין היתר בשל הערת קור כי בשלב עריכת הדוח (שיהפוך בהמשך לחוות הדעת) לא ניתן לעשות שומה "בהיעדר תביעה ומסמכים שנדרשו, בשלב זה אין אנו נכנסים להערכת הנזק" (סיפא עמוד 5 לחוות הדעת); תאור ממצאים של אנשי מיקצוע שמונו על ידה (עזר ומארק); מידע כללי על בעלי התובעת והבעלים הקודמים, כמו גם היתייחסות לפריצה הראשונה והקודמת מחודש אוגוסט 2014; אפשרויות תיחלוף וכפל ביטוח; וסיכום.

משכך, את מכתב המפרק על נספחיו העבירה לעורך הדין מבלי שכלל בדקה אותו וממילא מבלי שהעבירה אותו לבדיקת איש מיקצוע.

אף שבהודעה כנגד צוות 3, נטען כי מדובר על הוראה מקפחת ולא תקפה, הנתבעת חזרה בה מטענה זו בסיכומיה, ולא התייחסה לאופי הניתוח הנידרש לטענה זו. בנוסף, הפסיקה הכירה במיגבלה זו, תוך שנקבע כי אין מדובר על תנאי מקפח ואין מקום לפסול את תוקפו [ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (27.12.2007); ע"א 1176/17 לחוביץ נחמיה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (18.02.2018)].

...

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 1,541,927 ₪.

ההודעה כנגד הצדדים השלישיים – נדחית.

המפרק ניהל את התובענה עבור החברה ובמלוא הצניעות אני סבורה כי שכר הטרחה שנקבע לפני תחילת ההליכים הוא ראוי, בהתחשב בהיקף ההליך המתואר לעיל.

בנסיבות האמורות טוען התובע כי ארוע הפריצה מהוה 'מקרה ביטוח' עפ"י תנאי הפוליסה בגינו חלה על הנתבעת החובה לפצותו בגין מלוא נזקיו.

בהמשך לאמור טוענת הנתבעת כי עריכת הביטוח ע"י התובע, לראשונה מזה שנים, זמן קצר לפני קרות הארוע הנטען והמוכחש, מחזקת את החשד לביום הארוע נשוא התביעה.

מטעם ההגנה העידו 6 עדים: גב' סיגל נחום (חתמת עסקים אצל הנתבעת), מר שמואל שמילוביץ ממשרד "גת מיגון ותקשורת" (מומחה מיגון אשר נחקר על חוות דעתו מיום 26/8/19), החוקר מר שאול טולדנו (אשר נחקר על דו"חות חקירה שערך בקשר לארוע נשוא התביעה), מר פורסאן שתיה (אח נוסף של התובע), מר מאיר זיסרמן (שמאי רכוש אשר נחקר על חוות דעתו מיום 25/8/19), ומר עידו ליסין (מיישב תביעות אצל הנתבעת).

ככל שהתובע לא יעמוד בנטל הנ"ל הרובץ לפתחו, הרי שדין תביעתו להדחות בהיעדר כסוי בטוחי לארוע הנטען ללא צורך לידון ולהכריע בסוגיית פיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים בהתאם לתנאי הפוליסה.

...

ראו גם: ע"פ 334/02 סיבוני נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו ביום 13/1/03) שם נקבע ע"י ביהמ"ש כי פעמים רבות משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נמדד לפי משקלה של כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, אלא עפ"י משקלן הכולל כמארג, וכי גם בהליך פלילי בו נטל הראיה גבוה יותר ניתן להרשיע עפ"י ראיות נסיבתיות, וזאת כאשר מכלול הראיות שלובות ואחוזות זו בזו באופן שהן מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה (ראו: ע"פ 836/81 לביא נגד מדינת ישראל, פ"ד לו (3) 692 (1982), קל ולחומר כי בתביעה אזרחית מעין זו, בה נטל הראיה הוא עפ"י מאזן הסתברויות.

לטעמי, בנסיבות תיק דנן, מכלול הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, וכן התמיהות והתהיות והקשיים שנמצאו בגרסת התובע ואחיו, אינם מובילים אלא למסקנה הגיונית אחת – לפיה לא הוכח 'מקרה הביטוח' בנסיבות הנטענות בכתב התביעה.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 10,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.